וכל המרבה לספר הרי זה משובח

צילום: ראובן כהן בשנתיים החולפות נאלצה מכבי "הונדה" חיפה לחלוף מעל המשוכה הבאר-שבעית כדי להגיע לגמר ולחצי גמר הגביע. ביום שלישי שוב חיפה תזדקק למירב המאמצים כדי לגבור על נציגת בירת הנגב בדרך לגמר ה- 13 שלה. ההיסטוריה מלמדת שלחיפה "אין בעיות" לעבור את באר שבע, למרות המאבקים השקולים. אמנם, בהתמודדות הראשונה (1977) בשמינית הגמר היו אלה הדרומיים שניצחו 0:2 אך מאז היתרון החיפני מוחלט. 1:2 לחיפה ששיחקה בליגת המשנה על באר שבע הגדולה (שלב שני), משחק כפול בין השתיים שהסתיים בתיקו 1:1 ובגומלין בחיפה, ניצחון מקומי 0:2 ברבע הגמר, לפני שנתיים ואשתקד תוצאה זהה 1:2 לחיפה, פעם ברבע הגמר ופעם נוספת בשלב הראשון. כמעט כל שחקני מכבי חיפה בהווה נחשבים ל"שועלי גביע". למעט השחקנים הצעירים שעלו מהנוער ואלה שהצטרפו (ברדה, זנדברג ועידן טל) כולם מנוסים מאוד וחוו על בשרם את חידודי ההופעה בחצי הגמר. ולא במקרה מוזכרת המדרגה הלפני אחרונה כ"חגיגת כדורגל". בניגוד לגמר, ההופך למשחק מוחות בין המאמנים כאשר כל אחד מציץ מזווית עינו לעבר החפץ המוכסף הניצב על שולחן בפאתי המגרש, בלי קשר לרמת המשחק, חצי הגמר הוא סיפור שונה. בפרט כאשר מכבי חיפה היא אחת מארבע הקבוצות.

כמו בהגדה של פסח, ראוי שבכל פעם שהקבוצה מגיעה לרמת גן, לספר בשבחם של המשחקים המצוינים, המתח, הדרמות, האכזבות והדמעות שנמהלות באדי השמפניה. אם חיפה כבר שיחקה תריסר פעמים בגמר, מותר להניח שברוב המקרים היא הגיעה אליו אחרי ש"משהו בלתי צפוי" קרה ב- 90 או 120 הדקות הקודמות. וזה התחיל דווקא כשמכבי חיפה כלל לא שיחקה. ב- 1942 חיפה החלשה אמורה הייתה לשחק מול קבוצת הצבא היווני. אלה המתינו והמתינו, ההתאחדות דחתה ודחתה עד שהיוונים נשברו, עזבו את הארץ והחיפנים עלו לגמר רעננים ומפוחדים. הייתה להם סיבה מצוינת. בית"ר תל אביב תקעה להם 12 שערים. בפעם הבאה( 1955), שוב מפגש עם לביאה שוחרת לטרף. מכבי תל אביב הביסה ללא תנאי את חיפה 0:5 משערים של סטודינסקי (2), יוסף מרימוביץ, יהושע גלזר האגדי ושער עצמי של הבלם החיפני, טיבי כהן. ההופעה השלישית הייתה כואבת לא פחות. הפועל פתח תקווה (1959) שהפכה לאלופה הנצחית (חמש פעמים רצופות) הלמה בחיפנים שכבר הפכו לקבוצה מצוינת ואחרי 42 דקות התוצאה כבר הייתה 0:4 משערים של רצבי (2), קופמן וסטלמך. בשניה, חיפה התאוששה קמעא ובתוך תשע דקות נטעו ישעיהו הלד ויונתן הרדי תקוות שאפשר גם אחרת. לא הפעם. ההפסד השלישי הרצוף מאז קום המדינה תסכל את החיפנים. משה בורסוק מהפועל תל אביב (דקה 75 בשנת 1960) חרץ את גורל חצי הגמר, ובחיפה כבר התחילו להאמין שמזל רע רודף אחריהם. עד שהגיע חצי הגמר מול הפועל פתח-תקווה (1961). קצת קשה להעביר לדור שלא ידע את שחקני שנות החמישים ותחילת שנות הששים את תמונות המשחק. זוכרים ? המלאבסים עדיין אלופים וחיפה קבוצה "משוגעת" ולעולם אי אפשר לחזות את מעלליה. בפעם הזאת התזמון היה מושלם (פירוט המשחק בפרק ה"משחקים הנבחרים") . חיפה התעלתה לרמת משחק כמוה נראתה לעתים נדירות. בתוך דקה אחת (12) כבשו ג`וני הרדי ודני שמולביץ-רום שני שערים, אחר כך "שמילו" הוסיף צמד וגם אברהם מנצ`ל חגג על רשתו של יעקב ויסוקר שהצליח לכבוש רק שער כבוד. ה- 1:5 הזה זעזע את אמות הספים וכולם המתינו בקוצר רוח לגמר מול מכבי תל אביב שספגה אף היא מנה אחת אפיים (5:2).

אותה פתח-תקווה, שוב כאלופה, חשה את נחת זרועה של חיפה גם כעבור שנה. בחצי הגמר הראשון סיימו השתיים בתיקו 1:1 (גדעון מרכוס הקנה יתרון לפ"ת שנמחק אחרי ארבע דקות על ידי שמולביץ) ובגומלין הספיק שערו של אשר עלמני (כיום מאמן קבוצת ילדים במכבי) כדי להעלות את חיפה בפעם השניה ברציפות לגמר . החיפנים עלו על גל ההופעות בחצי הגמר וגם ב- 1964 הופיעו בו מול מכבי תל אביב שנקמה על תבוסתה בגמר 62`. חיפה עלתה עם שוער פצוע בידיו, מישל פורטל ונענשה. אורי קדמי (2) ושלום שיקווה כבשו לזכותה, אהרן גרשגורן צימק. בפעם הבאה שמכבי חיפה תופיע בחצי הגמר יהיה זה מעין חידוש. הפועל רמת גן תופיע השבוע בחצי הגמר השני מול מכבי תל אביב, וחיפה התייצבה לדרבי סוער מול הפועל חיפה בבלומפילד. מכבי שיחקה בליגה א` (1966), הפועל בלאומית והבדלי הכוחות לא היו בשמיים. מעבר לשער הניצחון של יהושע פלגי (62) הורחקו שלושה שחקנים (אוז`לבו שאלתיאל מהפועל ואהרן גרשגורן ממכבי) וחמש דקות לסיום הוענקה לירוקים בעיטת עונשין מהנקודה הלבנה. שמולביץ המנוסה ביקש לבעוט ושלח את הכדור מעל למשקוף הפועל שעלה לגמר. ואז הגיע המשחק שחרות בזיכרונם של אוהדי כדורגל רבים. בלומפילד. בית"ר ירושלים מול מכבי חיפה ומכבי תל אביב נגד הכח. שני המשחקים הסתיימו בתיקו 3:3 וההכרעה הושגה בפנדלים. ב"מנה הראשונה" הכח הפתיעה ועלתה והלפתן הגיע מהמשחק השני. יצחק ג`אנו, בלם בית"ר, קבע 0:1 ויואב לוי (היום מאמן כפר כנא שספגה שביעייה ביום העצמאות) השווה. בדקות ההארכה העלה החלוץ ויקטור סרוסי (נתנייתי לשעבר) את הירושלמים ליתרון 1:3 ומשנדמה היה שהסיפור גמור, נגחו ישעיהו שווגר ז"ל ודני שמולביץ-רום את השוויון והלכו לפנדלים. בגלל השיטה שהונהגה אז, ירושלים בעטה ראשונה וכבשה ארבעה מחמישה ניסיונות, חיפה הבקיעה את כולם, האחרון שבהם על ידי יואב לוי, ה"מומחה" לבעיטות מהסוג הזה ( פירוט המשחק בפרק "משחקים נבחרים"). שנה לאחר שהפסידה את הגביע להכח רמת-גן (1971) ניסתה חיפה לתקן את הרושם אבל גם הפעם ניצבה בדרכה הפועל תל אביב שנעזרה ביעקב רחמינוביץ ויחזקאל חזום כדי להוליך 0:2 וגם שערו המצמק של שווגר (80) לא הועיל.

היה שווה לאוהדי הכדורגל בארץ להמתין תשע שנים עד שחיפה שבה למעמד חצי הגמר (1981), גם הפעם כקבוצה מליגת המשנה. ה"זהובים" לא גילו עליונות. אחרי 0:0 במחצית הראשונה כבש משה יחיאל שער יתרון לבני יהודה, משה סלקטר שלח "בומבה" כמעט מחצי מגרש שהכניעה את בנימין ויינברג אבל אהוד בן-טובים החזיר את היתרון ללאומיים שהחזיק מעמד עד לדקה ה- 89 בשער נהדר של מנשה מזרחי. דקות ההארכה לא שינו מאומה, בעיטות ההכרעה שלחו את בני יהודה לגמר ולזכייה בגביע. 3:5 בסיום ועדיין איש לא חשב שיכול להיות עוד משחק דרמטי, טוב יותר ברמתו. ( פירוט המשחק בפרק ה"משחקים הנבחרים"). וזה קרה ב- 1983 מול מכבי תל אביב. צריך הרבה דמיון כדי לתאר את מה שהתרחש באצטדיון הלאומי. משה שוויצר ומוטי איווניר קבעו 0:2 לת"א, משה סלקטר, במשחקו הטוב ביותר בקריירה, צימק וחברו ירון פרסלני השווה. החיפנים לחצו, תל אביב חזרה להוביל בחלוף חמש דקות אבל סלקטר איזן בפנדל. עם ה- 3:3 עברו הקבוצות להארכה ושם נכנס רוני רוזנטל כמחליף וכבש בפריצה סוחפת מעל בוני גינזבורג (דקה 108). כשכולם כבר היו בטוחים שהנה חיפה חוזרת לגמר אחרי 12 שנים, הגיח בני טבק והשווה שתי דקות לסיום. חיפה האומללה הגיעה לפנדלים במוראל שפוף וגם כאן התנהל מותחן. לא פחות משמונה שחקנים מכל צד בעטו ולבסוף בני טבק שוב הכריע- 4:5 במשחק שצולם ואפשר למצוא אותו בארכיון הטלוויזיה. ( פירוט מלא בפרק "קטעים נבחרים"). שנתיים מאוחר יותר (1985), בשנה שחיפה הבטיחה את האליפות הרצופה השניה, התייצב מולה יצחק שום עם הפועל כפר סבא שלו.שער בודד של רוני רוזנטל (77) הכריע את גורל המשחק. אלי אוחנה (אז שחקן נפלא בבית"ר ירושלים) שם לאל את מאמצי חיפה לזכות בגביע. בגמר כבש את שער הניצחון, ארבע דקות לסיום. והייתה אפילו פעם אחת שחיפה נהנתה מהנקודה הלבנה. בחצי גמר (1987) שיחקה נגד בית"ר תל אביב ואחרי תיקו אפס משעמם בתום 120 דקות הכניעה את הבית"רים 2:4 כשאת אחד השערים כובש ניר קלינגר, מאמן מכבי תל אביב בהווה. הוא כבש גם בגמר נגד? מכבי תל אביב (3:3) אבל זה קרה בבעיטות עונשין, וכאן תל אביב התעלתה וזכתה בגביע . סוף שנות השמונים הפכו את חיפה לקבוצת גביע טיפוסית. מאז 1989 היא הופיעה 10 פעמים, לא כולל המשחק המיועד מול באר שבע. ב- 1989 אחרי שהבטיחה לעצמה את תואר האליפות עם המאמן אמציה לבקוביץ, נאלצו החיפנים לשחק פעמיים נגד שמשון תל אביב. המשחק הראשון הסתיים בתיקו 1:1 ובגומלין 1:3 לחיפה שהוליך אותה לגמר נגד בית"ר ירושלים בסיומו נוצחה (שוב בפנדלים). כעבור שנתיים, שוב שמשון מנסה להיות אבן נגף וגם הפעם אינה מצליחה לבלום את חניכיו של שלמה שרף שמנצחים 0:2 מצמד שערים ברבע השעה הראשונה מרגלי טל בנין ואיתי מרדכי. סינדרום ההפסדים למכבי תל אביב נמשך גם ב- 1992 והפעם חיפה הוליכה פעמיים מצמד של איתי מרדכי. אלא שקלינגר (הפעם במדים הצהובים), מאיר מליקה, איציק זוהר ואבי כהן ה"ירושלמי" הפכו את הקערה על פיה וניצחו 2:4 בדרך לגמר. כעבור שנה שבה חיפה לרמת גן ושער של אלון חזן (53) הקפיץ אותה לגמר כדי לסגור חשבון עם מכבי תל אביב שהפסידה 1:0 ושלחה את חיפה, לראשונה בתולדותיה, להופעה באירופה. אז איש לא האמין שבתוך 10 שנים הקבוצה מעיר הכרמל תהפוך לשגרירה הטובה ביותר של הכדורגל הישראלי ותופיע בבית האלופות, רבע גמר גביע המחזיקות ושמינית גביע אירופה למחזיקות. ה"מאנחוסית" בית"ר ירושלים, שמנעה מחיפה שני "דאבלים" נכנעה בסופו של דבר ללא תנאי בחצי גמר 1995 . חיפה גברה עליה 0:2 משערים של חיים רביבו ונג`ואן גרייב. בגמר כבר לא התקשתה לנצח באותה תוצאה את הפועל חיפה. אבל מכבי תל אביב נותרה נאמנה למסורת. אחרי ארבעה ניצחונות בחצי הגמר, הדיחה גם בפעם החמישית את חיפה (1996) ושוב, התסריט דומה לקודמים. חיים רביבו (32) הריץ את קבוצתו ליתרון, קלינגר (41) ואיציק זוהר (76) הפכו את הקערה על פיה. את התוצאה הגבוהה במשחקי חצי הגמר השיגו החיפנים מול מועדון ספורט אשדוד (1998) כשניצחה אותו 0:5 מצמד שערים של איברהים דורו, אדורם קייסי, אריק בנאדו ואלון מזרחי. באותה שנה חיפה זכתה בגביע האחרון שלה. שלוש השנים האחרונות לא האירו פניהן למכבי חיפה. לא עוד "שיטפונות שערים". בשנת 2000 מאבק איתנים בין הפועל תל אביב למכבי חיפה בליגה ובגביע. בחצי הגמר לא הושגה הכרעה (0:0) ובפנדלים, שוער ה"אדומים", אלימלך הפך לשביט ועצר/בלם/הדף לא פחות מארבעה פנדלים (!). אכזבה יותר גדולה המתינה לחיפנים ב- 2001 ומי שחשב שאלופה, גם כשהיא מוליכה 0:2 עד הדקה ה- 85 מבטיחה מקומה בגמר, שפשף את עיניו בהשתאות. יעקובו איגביני וננאד פראליה כבשו לחיפה ואז הדהימו שי הולצמן ואיתן פריינטה וגררו את חיפה להארכה בה לא ראתה ברכה גדולה. גיא יצחק הכניע בשלישית את ניר דוידוביץ- 2:3 לפ"ת. ובעונה שעברה יתרון ברור על ירושלים שהפכה לקבוצת מרכז טבלה, שער בודד של יוסי בניון (30) שהוליך לגמר רביעי נגד מכבי תל אביב ול? הפסד שלישי, נכון, בפנדלים. האיש האומלל במשחק היה הקרואטי, ג`ובני רוסו שישחק מול הפועל באר-שבע עמה נטל ב- 1997 את הגביע הראשון שהנגב התכבד בו. אגב, הוא כבש את שער הניצחון (0:1). ב- 25 משחקי חצי הגמר חיפה כבשה 41 שערים וספגה 38 וממוצע השערים ( למעלה משלושה למשחק) מה שמלמד שלא נראה 0:0 ביום שלישי. גם ההיסטוריה וגם הצופים הרבים. 26 שחקנים הבקיעו עד היום לזכות מכבי חיפה בחצי הגמר. בראש מוליך דני שמולביץ-רום (5) לפני איתי מרדכי ומשה סלקטר (3 כל אחד) חיים רביבו, רוני רוזנטל, ישעיהו שווגר ז"ל יונתן הרדי, ראובן עטר ואיברהים דורו ( 2 כל אחד) ישעיהו הלד, אברהם מנצ`ל, אשר עלמני, אהרן גרשגורן, יואב לוי, מנשה מזרחי, ירון פרסלני, יוסי קרמר, זאהי ארמלי, טל בנין, אלון חזן, נג`ואן גרייב, אלון מזרחי, אריק בנאדו, אדורם קייסי, ננאד פראליה ויעקובו איגביני.