שיר השכונה

הולך להיות חם בקריית אליעזר. מזג האוויר השרבי ושעת המשחק המוקדמת עלולים להפריע למהלך המשחק בין מכבי "הונדה" חיפה לבני-יהודה. מדי שנה מתעורר ויכוח אם רצוי לשחק לפני שהיריבה שלך במאבק לאליפות עולה לשחק, או כדאי לשחק במקומה ואפילו יום למחרת. אם תשאלו את אלי כהן, מאמנה לשעבר של הקבוצה החיפנית, תקבלו תשובה החלטית: רק לפני, אחרי, עשינו במכנסיים. וכהן, המאמן ש"הפסיד" אליפות לפני שלוש שנים, יודע על מה הוא מדבר. בשעתו, ניתנה לו אופציה לעלות לראש הטבלה ולא פעם אחת. בכולן נכשל. אחד הכשלונות הצורבים היה נגד אלי אחר, אוחנה, אז מאמן טירון בבית"ר ירושלים. חיפה הגיעה בטוחה בניצחונה ויצאה עם זנב מקופל בין הרגליים. ה"אווירון" כבש שלישייה בטדי ובית"ר ניצחה 1:3 כדי לסיים לחיפה את חלום האליפות. אפשר לראות בשבת האחרונה, באותו טדי, אולי את נקודת המפנה של מכבי חיפה. למרות שפיגרה 2:0 במחצית, ידעה לצאת מהסבך ולחזור לעצמה בניצחון כמעט בלתי אפשרי(3:4) , בפרט כאשר השרירים עייפים מהעונה המטורפת, תרתי משמע. וחיפה חוזרת מירושלים כדי לפגוש את אלי אוחנה, הפעם כמאמן בני יהודה. הוא ודאי זוכר את המשחק הקודם בשכונת התקווה. לא תהיה זאת טעות להצביע על המשחק הזה כ"פרצופה האמיתי של מכבי חיפה". המשחק הזה והמשחק הראשון בבלומפילד, מול מכבי תל-אביב (0:1). בשני המשחקים חיפה שלטה במגרש לפחות 80 דקות (!), תופעה מאוד לא שגרתית בכדורגל. זאת הייתה חיפה הדורסנית שכיסחה את הדשא בכל פינה במגרש והותירה ליריב רק פירורי דקות כדי לנשום מעט חמצן. אוחנה מספיק מנוסה כדי להצהיר בכל מקום שהמשחק תלוי בראש וראשונה במכבי חיפה. לוקח מקדם ביטחון. בפרט כאשר קבוצתו כבר מרוחקת 9 נקודות מהקו האדום ותיאורטית הבטיחה את מקומה גם בעונה הבאה. סיבות רבות יש לחיפנים כדי לראות בבני-יהודה יריב נוח. ראשית, אוחנה. המאמן הצעיר דוגל במשחק התקפי. לראיה, קבוצתו ספגה עד היום 50 שערים, כמות נכבדה אבל מוכרחים לסייג את הנתון הזה. הגנת חיפה ספגה מספר מדהים של 38 שערים, ואם היא תזכה בסופו של דבר בתואר, ותספוג רק שער אחד נוסף, היא תהפוך לאלופה הראשונה בכדורגל הישראלי שמוכתרת עם מאזן ספיגה בלתי שגרתי. מכאן ניתן להבין שלא יהיה 0:0 במשחק המסקרן. במצבים יותר גרועים לא היה תיקו עקר משערים. גם המספרים מדברים בעד עצמם. חיפה ובני-יהודה נפגשו עד היום 77 פעמים (כולל בליגה השניה) ולחיפה יתרון עצום. היא ניצחה ב- 38 משחקים, הפסידה ב- 20 מהם ו- 17 תוצאות תיקו. שימו לב למאזן השערים: 136-87 לזכות חיפה והמשמעות ברורה. ממוצע של 2.9 שערים למשחק שמלמדים על כמות שערים גדולה שעשויה ליפול גם השבת. לנתונים הללו יש להוסיף את ההיסטוריה של הופעות בני השכונה בקריית אליעזר. מאז 12 בספטמבר 1992 לא הצליחו ה"זהובים" לשלוף מכאן שלוש נקודות מלאות. 11 ניצחונות לחיפה, שתי תוצאות תיקו זהות (1:1) ושוב, מבול של שערים. באותו יום בו ניצחה האורחת בפעם האחרונה, התוצאה שנרשמה 3:4 , כאשר חיים רביבו עדיין שיחק במדים הכתומים, הייותה עוד נקודת ציון ב"יחסי הגומלין" בין רשתות שני השוערים. וזה למעשה מה שקרה השנה בסיבוב הראשון. למרות התוצאה המכרעת (2:5) האלופים "ירקו דם" מאחר ובני-יהודה השכילה להשוות בשלב מסויים(2:2). רק שני שערים בשתי הדקות האחרונות הכריעו סופית את המשחק. כל התפאורה הנוצצת עדיין לא מעניקה לחיפה ניצחון בטוח. לשמחתה, במחצית השניה מול בית"ר ירושלים, התגלו ניצוצות של חזרה לכדורגל האיכותי שחיפה התברכה בו. היכולת המרשימה נמשכה גם ביום העצמאות במשחק הגביע מול מכבי כפר כנא. תמיד יהיו כאלה שינסו לרתום את התוצאה(0:7) לקטגוריה של משחקים בהם החזקים חזקים על חלשים, לכאורה. מצטער, המושג הזה חלף-עבר לו מהעולם. כפר כנא אינה קבוצה של קונוסים ומי שראה את מספר המצבים שהכינה לעצמה, ואת יכולתו של דודו אוואט, יכול להבין שחיפה היכתה על הברזל החם רק במחצית השניה. בראשונה היו למארחים לפחות ארבע הזדמנויות מצוינות לכבוש שערים מפתיעים. בניגוד לנאמר ולנכתב מטעמים השמורים עם האומרים והשומעים, אין בחיפה אווירה של חוסר פירגון בין השחקנים. אדרבא, כולם נחושים ומגוייסים לקראת שלושת השבועות הקרובים בהם חיפה עשויה להיות הקבוצה הראשונה שתזכה ב"טרבל" (שלושה תארים) או ב"דאבל" או חס ושלום באחד ואולי בכלום. כל משחק הופך לגמר גביע בזכות עצמו, כולל המשחק מול בני יהודה. למעט אליניב ברדה הפצוע, עומדים לרשותו של המאמן יצחק שום כל ה"כלים הכבדים". מבחינת דקות משחק, לא תהיה להם בעיה להצטרף בעונה הבאה ל- NBA אך בינתיים נשאר להם להתרכז בבני-יהודה, הפועל פתח-תקווה, הפועל כפר סבא ואשדוד (ליגה) הפועל באר שבע (חצי גמר) והפועל תל אביב (גמר הטוטו שיתקיים ב- 20 במאי ברמת-גן). בינתיים 540 דקות לתהילה. סביר להניח ששלוש המטרות לא ישכיחו מה"ירוקים" את המסע המפואר אותו ערכו השנה. בתקווה שסופו יהיה כתחילתו.