" אני רוצה להוכיח שאפשר לסמוך עלי לקראת העונה הבאה ולכן אני מקווה לחזור ולשחק בהרכב כבר בעונה הזאת. קשה לי להבטיח מה יקרה כאשר ענייני כירורגיה מעורבים, אבל אני מרגיש שאני מסוגל לחזור ולהיות אותו דוידוביץ. בתוך שבוע אחזור לאימונים רגילים, אני חש את החדות ועובד כרגע גם על הגוף וגם על הראש, בעיקר כדי לגרש את הפחד הפסיכולוגי שמטבע הדברים מלווה פציעות כאלה, ובפרט ששלוש כאלה כבר השביתו אותי לתקופות ארוכות" - אומר ניר דוידוביץ בראיון לערוץ הקבוצות.
השוער הבינלאומי סבור כי עמד היטב בלוח הזמנים, למעט שבוע אחד, שהוקצב לו מאז שנותח בידי המומחה האיטלקי, ד"ר ג`אנקרלו פודו, בברכו הבוגדנית שמנעה ממנו להתייצב בשערה של הקבוצה בנקודת השיא שלה בתולדות המועדון, ליגת האלופות. דוידוביץ, שהספיק לסייע לחיפה לעבור את השלב הראשון (במשחקים מול בלשינה מבלארוס), אינו מצטער לרגע על שהסכים לעמוד בין הקורות, כאשר כבר היה ברור שייאלץ לעבור ניתוח: " כולם שואלים מדוע שיחקתי. לי לא היו היסוסים. בשבילי מכבי חיפה היא לפני הכל וגם בפציעות, כשקוראים לי לדגל, אני במקום. אמנם ניצחנו 0:4 במשחק הראשון והתוצאה אמורה הייתה להספיק לגומלין, אבל ראיתי שמצפים ממני לעזור. גם כאשר מצבי הבריאותי לא נעים וכואב, הבנתי את אילוצי המערכת והסכמתי להתייצב בשער. אני בחור חזק ויודע להתגבר עד גבול מסוים".
לשאלה מהיכן הוא שואב את תעצומות הנפש כדי לעבור את הפציעות הקשות השיב השוער: " מגיל צעיר התרגלתי לתחרותיות. בקבוצה, בנבחרות השונות. תמיד היו לי אתגרים. בכל המקרים שימשתי שוער שני והיה לי אתגר לעלות מדרגה נוספת. כשעליתי לבוגרים התמודדתי מול רפי כהן. אחר כך הביאו את גינצבורג וגם כאן הצלחתי. חשבתי שנגמרו לי האתגרים ברגע שהפכתי לשוער נבחרת ואז נפלו עלי הפציעות והן מהוות עבורי סוג חדש של פציעות. מגיל 8 אני מתאמן ושואב כוחות מהאוהדים וחוץ מזה, הכדורגל הוא המקצוע שלי". דוידוביץ שחתום לשלוש שנים נוספות במכבי חיפה מודה שבשלב מסוים חשב לעזוב את קבוצת נעוריו. לא להגזים, זה קרה לפני שמונה שנים. " בשנה השניה שלי בנוער הביאו את רפי כהן. הייתי משוכנע שבגלל גילו הצעיר דרכי נחסמה. היו לי מחשבות רציניות להיכנס להסגר אבל מהר מאוד הברחתי אותן מראשי. אני אעזוב את מכבי חיפה אחרי שחלמתי לעמוד בשערה ? לא בא בחשבון. ואז חזרתי למלחמת האתגרים שלי. אולי האווירה בטדי קצת מסקרנת, אבל אני קשור ומקושר לחיפה וכל עוד שלא מגרשים אותי, אני נשאר כאן. רק אם תגיע הצעה מחו"ל, אשקול, כי שחקן שאין לו שאיפה להגיע לאירופה אינו מקצוען, לדעתי" אומר השוער.
אין ראיון בשנה האחרונה שאינו כולל בתוכו את היחסים בינו לבין דודו אוואט, והכל בעטים של דברים שהאחרון אמר בראיון בתקשורת. גם הפעם דוידוביץ נמנע מלחטט במערכת היחסים בינם: " קשה לי לספור את מספר הפעמים שנשאלתי בנושא ואני מעדיף לא להגיב. לא נוח ולא נעים לי המצב הזה. יש לי הרבה דברים בבטן וזה לא הזמן להוציאם. הדברים פורסמו כששהיתי חודשיים באיטליה וכשחזרתי לארץ, הבטחתי לראשי המועדון שלא אפגע בקבוצה ואשמור על שקט. הצלחתה חשובה לי יותר מדי כדי שאקלקל. גם כשאני בחוץ, אני מחזיק אצבעות להצלחתה".
כיצד הוא רואה את קבוצתו מעבר לקווים ? גם דוידוביץ שואב עידוד: " במחנה האימונים התמונה לא הייתה ורודה. יעקובו ויוסי בניון עזבו, זנדברג בא והלך, ודי חששתי לבאות למרות שיש לנו שחקנים מצוינים. אחר כך יעקובו חזר וזנדברג הגיע והפכנו לקבוצה הכי טובה בליגה. גם אחרי שיעקובו הלך והפעם לצמיתות, ובאו פציעות לא קלות של רוסו וז`וטאוטאס, ידעתי שניאבק על תואר האליפות. חבל שז`וטא נפצע פעם נוספת כי השנה הוא בכושר יוצא מהכלל וחוסר מזל פוגע בו. אני מאמין שיש לנו סגל גדול ומי שייקרא למלא את מקומו, יעשה זאת על הצד הטוב ביותר". דוידוביץ לא מאמין כי ביכולתו לשנות את אופי המשחק שלו: " תמיד קיימת אפשרות לשנות, אבל התרגלתי לעמוד בשער בדרכי, וקשה לי לשנות הרגלים וסגנון אחרי 18 שנים. גם אשתי אומרת לי לשמור יותר על בריאותי. בפעם הקודמת שאלו אותי אם אצא פחות מהשער או שאחשוב פעמיים לפני שאזנק לרגלי החלוצים. מסתבר שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. כשאני כשיר מבחינה גופנית, כנראה שאהיה אותו שוער שמכירים".
