ההפסד האחרון לבית"ר ירושלים (1:0) ועוד בקריית-אליעזר מפנה שוב את תשומת הלב לנדיבות שמכבי חיפה מגלה כלפי קבוצות הנחותות ממנה בהרבה, לפחות על הנייר ולפי מיקומן בטבלה. התופעה הזאת הפכה לשגרה בשנות החמישים, כאשר חיפה הפכה מקבוצה חלשה לאחת המלהיבות בארץ. דווקא היא נזקקה אז לעזרה ואיש לא הושיט לה נקודות. מלבד במקרה אחד. חיפה הגיעה לתל-אביב למפגש מול מכבי תל אביב הענקית. עד אז (1954) נהגה להגיע לעיר הגדולה וגם בעת שאירחה בחיפה (לפני קריית-אליעזר) , לקבל שביעיות, שישיות ואפילו עשירייה אחת (1949) ולחרוק שיניים. או אז הגיע לחיפה אלי פוקס, שפרש ממכבי ת"א, והוליך את קבוצתו החדשה לניצחון הראשון הגדול. בימים ההם נחשבה תוצאה כזאת (1:2) כמו ניצחון של מכבי חיפה על נבחרת ברזיל. קשה לומר מנצ`סטר יונייטד מסיבות מובנות. למעשה, בגלל התבוסות הקשות פיתחו בחיפה איבה (ספורטיבית כמובן) לאחות הגדולה מתל-אביב. לפני המשחק כינס המאמן-שחקן אלי פוקס את שחקניו ו"הדליק" אותם בסיפורים מהתקופה בה הוא ניצב מעבר למתרס.
הסנסציה הנוספת הבליטה את יכולה הטכנית של הקבוצה. זה קרה במשחק חצי הגמר (1962) מול הפועל פתח-תקווה, האלופה הנצחית באותם ימים (5 זכיות רצופות). חיפה הביסה את האלופה 1:5 במפגן מדהים, כאשר דניאל שמולביץ (רום) כבש שלושער. גם מעמדה נחותה, כשהיא מופיעה בליגה א` הצליחו המכבים להגיע "חמים" על אותה מכבי תל אביב. זה היה שלב רבע הגמר ואיש לא נתן סיכוי כלשהו לקבוצה מהליגה השניה. ועוד כאשר עליה היה להתארח באצטדיון המכביה בתל אביב. חיפה הגיעה קטנה ויצאה ענקית. ה- 0:3 בו דרסה את מחזיקת הגביע הדהים את חובבי הכדורגל בארץ.
חלפו הרבה שנים עד שחיפה שבה להיות מישהי שאפשר להתייחס להפסדים שלה כסנסציה. בעונת האליפות הראשונה נוצחה במגרשה המשופע של מכבי רמת-עמידר שנשרה באותה עונה לליגה הארצית. עמידר ניצחה 2:3 וכולם זוכרים את משחק הגומלין (0:1 לחיפה) שהפך למשחק ההכתרה שהוליך לתואר הראשון. שנה מאוחר יותר (84/85) האליפות כמעט וברחה בגלל שלוש תוצאות מדהימות. הפועל לוד , מהיורדות באותה עונה, ניצחה 0:1 משער של יעקב (שוקו) נומדר. אחר כך בא הפסד ביתי לבית"ר תל-אביב החלשה (1:0) משער של ירון כהן ובתווך תיקו חוץ אומלל מול האחרונה בטבלה, הכוח רמת גן (2:2) שפיגרה עד לדקה ה- 74 וכבשה צמד שערים בתוך דקה. זאהי ארמלי שכבש את השער הראשון השווה שלוש דקות לסיום. רק בנס חיפה זכתה בתואר השני, למרות שנחשבה לקבוצה אולטימטיבית שכולם הכתירו אותה לאלופה עוד בטרם נשרקה שריקת הפתיחה.
עונה לאחר מכן הפסידו חניכיו של שלמה שרף את האליפות. הרבה בזכות שריקה מפוקפקת של צבי שריר, במשחק העונה בבלומפילד מול הפועל תל אביב (1986). ניתוח של העונה מגלה שאלופת השנתיים הקודמות שמטה 7 נקודות יקרות מול שתי קבוצות שנשרו לליגה השניה. הפועל ירושלים ניצחה אותה בביתה 2:3 ומכבי שעריים, קבוצה שהגנתה הפכה שם נרדף למסננת, הצליחה לשמור על שער נקי, גם בחיפה וגם ברחובות. פעמיים 0:0 ורק לזכור את שלישיית המחץ של החיפנים: רוני רוזנטל, משה סלקטר וזאהי ארמלי. זאת הקבוצה היחידה בליגה הראשונה שארמלי לא הצליח לכבוש מולה. רק כשעבר להפועל חיפה (1992) השלים את המשימה, אבל בליגת המשנה.
כאן ראוי לעשות הפסקה ארוכה כדי להרים מעט את המוראל העצמי. חיפה התפתחה והתעצמה ואחרי עונה גרועה (92/93) הפכה למעצמה ישראלית. הרבה תרמו לכך הניצחונות על טורפדו מוסקבה (1:3 בגומלין) ופארמה האיטלקית (0:1 ) על אדמת ארץ המגף. חזרה למשחקים שנחרטו עמוק בתודעת הציבור. עונת 94/95 שאמורה הייתה להניב עוד אליפות הפכה לסיוט אחד מתמשך. אפילו אברהם גרנט, מאמנה של מכבי תל אביב, שדלקה אחרי החיפנים, לא האמין למראה התוצאות ה"משוגעות" שחניכיו של גיורא שפיגל משיגים. כמעט ולא הייתה קבוצת תחתית שלא נגסה בגופה של האלופה. התחילה במצווה עירוני אשדוד. עמיר תורג`מן וחבריו הגיעו לקריית-אליעזר במטרה אחת: לצאת בלי תבוסה. בסיום 2:3 מדהים לזכות האורחים כאשר סויסה, תורג`מן ומינטנקו כובשים לאשדוד ומנגד אלון חרזי ורוני לוי מצמקים. ההפסד הזה ייזכר בראש וראשונה בגלל שעד למשחק זה (אוקטובר 94`) שמרה חיפה על מאזן חסר תקדים בכדורגל הישראלי- 46 משחקים ללא הפסד כולל 27 משחקי בית. אשדוד, שבסיום העונה ירדה ליגה לא תשכח את היום הזה, מהמאושרים בתולדותיה. רק שבועיים חלפו ועוד סנסציה. הפעם מכוון בית"ר תל אביב שהפכה בשנים ההן ל"כבשה שחורה". לחיפה התחשק לשחק לראשונה ביום שישי ויניב אברג`יל (2 שערים) ומשה אייזנברג סידרו לה יופי של קבלת שבת. 2:3 שני ושוב בחיפה. קריית-אליעזר הפך לאבן שואבת נקודות לקבוצות אורחות. רן בן-שמעון, בלם מכבי פתח-תקווה, כבש שער מוקדם ובזה הסתיימה מסכת השערים. ה- 0:1 לאורחים גרם לבהלה בקרב הקבוצה החיפנית והמריץ את היריבה מתל אביב. ואז שוב הופיעה בית"ר תל אביב. הפעם התקיים המשחק ברמת-גן. יניב אברג`יל שוב כבש שער וגרם לשני זעזועים: חיפה נושלה ממאבק האליפות לתקופה קצרה ואותו שער גם קטע שרשרת של 30 משחקי חוץ ללא הפסד. נגמרו לה כל השיאים. ואז הגיע התסריט ששימש רקע ל"סרט מלחמה" של רינו צרור. הפועל בית-שאן עם חרב על צווארה הגיעה לחיפה למשחק אבוד. הוא הפך לאבוד פעמיים בתוך שלוש דקות בהן כבש עופר שטרית החיפני צמד שערים. 0:2 בדקה ה- 37 וליגת המשנה נראתה באופק. ומשום מקום, האורחים קיבלו פנדל, הצליחו להשוות ולנצח 2:3 במשחק שעיירה שלמה תתייק אותו לדורות. חיפה הפסידה 12 נקודות בבית לקבוצות תחתית והן היו חסרות לה בסיום. מכבי ת"א הפחות טובה זכתה באליפות.
עוד הפסקה נעימה. הניצחון החיפני על פריס סן-ז`רמן (1:1 בצרפת ו- 2:3 בחיפה) וההעפלה לרבע גמר גביע אירופה. הקבוצה הראשונה מישראל שמגיעה למעמד הזה. חיפה לא הפסיקה להדהים את עצמה. מכבי יפו. מאי 1999 וכולם מורטים לתרנגולת הבולגרית את כל הנוצות. נותרה לה רק עוד אחת ודווקא מכבי חיפה לא הצליחה לשים עליה יד. עד למשחק מול מכבי חיפה נרשם לזכותה של מכבי "היידה" יפו רק ניצחון אחד ב- 29 מחזורים. מאז ימי בלפוריה לא שיחקה קבוצה כל כך חלשה בליגת העל. והנה, מכבי חיפה של דניאל בריילובסקי נכנעה לפנדל מרגלי עימאד בכרי ויפו ירדה מאושרת.
סנסציה לא פחותה התרחשה בימיו של המאמן אלי כהן. מכבי חיפה שלו הפסידה לאחרונה בטבלה, הפועל ירושלים (אוקטובר 99`) ושוב בחיפה. סרגיי קלשצ`נקו העלה את חיפה ל- 0:1 טבעי מול האחרונה בטבלה. ובתוך מספר דקות באו אריק ששון ושלומי דנינו ועשו 1:2 שזיכה אותם בניצחון ראשון בחיפה אחרי 31 שנה (!) במשחק בליגה הראשונה. לשם המחשה, במשחק נוסף באותה עונה חיפה גמלה למפתיעה וניצחה אותה 0:6 קלאסי. ומי שחושב שבכך תסתפק ה"סנטה קלאוס" של הכדורגל שלנו, לא מכיר את רוחב הלב החיפני. נוסעים למלאבס. משחק קלי קלות. מכבי פתח-תקווה. אחרונה בטבלה, בלי ניצחון. לא לרחם ? לא. רק משחקים רע ומפסידים 2:1 לקבוצה שתהפוך גם בסוף העונה לסיוט. זה הגיע בחצי הגמר. חיפה הוליכה 0:2 עד לדקה ה- 85 ואברהם גרנט כבר לא האמין שזה יקרה לו פעם שניה בקריירה. עם יעקובו ופראליה, כובשי השערים, מי יכול להתאושש ? לראשונה, כמאמן מכבי תל-אביב (1991) הוליך אותה ליתרון 0:2 מול בית"ר תל אביב. חסרו לו ולאובארוב חמש דקות כדי לסיים משחק עם שלוש נקודות. השוער הרוסי, אז בלי התואר מצוין, עשה כמה "לופטים" ושחקני המנורה הדהימו וניצחו 2:3. עשר שנים אחר כך, חמש דקות לסיום אותו שעון, באו שי הולצמן, איתן פריינטה וגיא יצחק ושלחו את חיפה לחזות בגמר מכורסת הטלוויזיה. רק האליפות שימשה מזור.
ובעונה שעברה שתי ה"בומבות". בליגה מכבי קריית גת האלמונית, העולה החדשה, האחרונה בטבלה, היורדת הבטוחה (כל התשובות נכונות) הגיעה למבצר החיפני, שבוע לפני משחק העונה נגד הפועל תל-אביב והשחילה ארבעה כדורים לרשתו של דודו אוואט ההמום. אחר כך יספרו לנו שבגלל ההפסד הזה זכינו באליפות. נו, שיהיה. זו צלקת לכל החיים. וגם אם לא מייחסים ברצינות למשחקי גביע הטוטו, אי אפשר שלא לעצור למשחק רבע הגמר אשתקד נגד בני סכנין מהליגה הלאומית. "זירת הפשע" מוכרת, ניחשתם, קריית אליעזר. הרכב מכבי חיפה הטוענת לכל התארים, מלא עם כל הסטארים. את האורחים זה לא בדיוק ממוטט. צ`יק צ`אק הם עשו 0:3 ואפשרו לעטר לצמק. חיפה נטלה פסק זמן מצדה, דאגה מעט לעצמה בניצחונות המפוארים על אולימפיאקוס ומנצ`סטר יונייטד ואחר כך שבה לחלק נקודות לבית"ר ירושלים (שש), מבלי שכבשה שער אחד לרשתה. חיפה היא הקבוצה היחידה בליגה שלא הכניעה את איציק קורנפיין במפגש כפול. ירושלים קיבלה 8 חברי כנסת חיפנים ומאה אחוזי הצלחה בכדורגל.
