יעקובו איגביני, חלוצה הניגרי של מכבי "הונדה" חיפה עזב, והפעם זה סופי. שלחו אותו לכפר סבא והוא שב בגדול, הוא ניסה להתקבל בדרבי האנגלית והוא חזר עוד יותר גדול, וכעת קשה להאמין שינחת אי פעם שוב בעיר הכרמל. השבוע האחרון העסיק את פרשני הכדורגל בשאלה "איזה מזכרות השאיר כאן יעקובו ?". אכן, שאלה קשה. הרכלנים, ואלה למרבית הצער הרוב, דיברו על שחקן שנהג לאחר לחזור מחופשות, על שחקן שאיבד את חדוות המשחק שלו אחרי ההופעה בבית האלופות, ניסו לקעקע קביעה מדעית שהוא באמת בן 20 ואפילו ייחסו לו "ברוגז" עם מספר שחקנים בקבוצתו, בדותה שהפכה לבדיחה באימוני הקבוצה.
ובכל זאת, יעברו ימים ומים יזרמו (הלוואי) בירדן עד שנדע להעריך את תרומתו האדירה של איגביני למכבי חיפה ולכדורגל הישראלי. מבלי לפגוע חס וחלילה באיש, במדינה בה עדיין מתענגים על שער מול ברית המועצות שהובקע לפני 46 שנים, קצת קשה פתאום להאיר באור נגוהות חלוץ שונה, ללא תעודת זהות כחולה, שהצליח בתוך שנתיים להפוך מושא להערצה. כמובן שהשיאים שכבש, אותו שלושער מדהים מול אולימפיאקוס בצ`מפיון ליג, ועוד קודם לכן במשחק הראשון מול שטורם גראץ האוסטרית בו כבש את הצמד שהעניק מקדמה רצינית לחיפה בדרך לתהילה, נחקקו בספר הזהב של הכדורגל הישראלי. את זה לא ייטלו ממנו, גם אם יעשו שמיניות באוויר. השערים שכבש באירופה היו נפלאים ואולי אלון מזרחי, אקס מכבי חיפה, נשכח במשהו כי גם השערים שהוא כבש מול טורפדו מוסקבה, פארמה ופריס סן-ז`רמן נחשבו בשעתו לחתיכת היסטוריה. מי חלם לפני 3 שנים שכל כך מהר יגיח חלוץ צעיר משום מקום ויטפס גבוה יותר ?
עזיבתו של איגביני גרמה "נזק" מסוים לאלה שיבואו אחריו. די היה לשבת ביום שלישי ולהקשיב לתגובות הקהל לגבי יכולתו של הנבחן הניגרי, קנדי באבאיו, כדי להבין שבמכבי "הונדה" חיפה נפתח עידן חדש. אם פעם שפטו את השחקנים לפי אמת מידה שונה, וניסו להשוותם לדניאל שמולביץ-רום, אברהם מנצ`ל, אהרן אמר, ג`וני הרדי ואחרים, מהיום איגביני הוא רף הציפיות החדש. לבעלי הזיכרון הקצר, דווקא במשחקי הליגה, אם שופטים את יעקובו, הממוצע שלו מרשים הרבה פחות מאשר זה של חיים רביבו, אלון מזרחי, שלמה לוי (שיחק בשנות החמישים) וזאהי ארמלי. עד כמה שהדבר יישמע מצחיק/מוזר/ בלתי הגיוני ( לא למחוק את המיותר), אילו הגיע היום ארמלי למכבי חיפה, ספק גדול אם לא היה זוכה ליחס שונה מאשר לפני 20 שנה. מי שזוכר, ארמלי לא נולד אלוף. הוא שיחק במכבי שפרעם מהליגה הארצית והצטרף פעמיים למכבי חיפה. בפעם הראשונה הגיע עניינו לכותרות כאשר מכבי חיפה והשחקן חפצו ביקרו, עוד בתקופה שג`ק מנסל אימן כאן. בסופה של מהומה, הושגה פשרה לפיה ארמלי יעבור לחיפה ל- 10 מחזורים בלבד ואחריהם ישוב לשפרעם עד תום העונה. כמו כן סוכם שבעונה לאחר מכן יישבו הצדדים ויסכמו את העברתו הסופית ל"ירוקים". עכשיו תארו לעצמכם. ארמלי הגיע לקבוצה שמדי פתיחת עונה משאת נפשה הייתה רק להישאר בליגה. המילה "אליפות" בכלל לא הייתה בלכסיקון ומי שניסה אפילו להתבדח ולחשוב בכוון הזה, זכה למנה גדושה של רחמים. האוהדים הנאמנים ישבו בשקט. כבר הרגילו אותם שרוכשים שחקנים מליגות נמוכות. עבורם ארמלי היה עוד להיט שהגיע מלמטה ולכן גילו כלפיו מידה רבה של סבלנות. את שערו הראשון בחיפה ארמלי כבש רק אחרי 320 דקות. בעשרת משחקיו במכבי חיפה הבקיע בסך הכל 2 שערים לפני שחזר לשפרעם. איש לא בא בטענות להנהלה, לא כאשר אפשרה לו לחזור לשפרעם ולא כאשר חזר אליה. כולם הנידו בראשם ושמחו שלפחות יהיה חלוץ שידאג להשאיר את מכבי חיפה בליגה, מספר מחזורים לפני תום העונה. איש לא צפה את ה"התפרצות הקטלנית" של מי שיהפוך את חיפה לאימפריה. היום ארמלי יודע שבהנהלת מכבי חיפה עשו לו תרגיל כשהסתירו את מכתב ההזמנה שהגיע מבאיירן מינכן שהתלהבה מיכולתו. אלמלא ההצפנה, אפשר שהיה מקדים את רוני רוזנטל והופך לשחקן הראשון שמכבי חיפה מייצאת לאירופה. גם כך הפך החלוץ הנפלא למותג ולא במקרה הודבק לו הכינוי "רמבו". ארמלי הופיע במדי חיפה 179 פעמים וכבש 90 שערי ליגה, בתוכם שתי רביעיות וארבעה שלושערים. ממוצע השערים שלו עומד על 1.98 ואין בכלל ספק שלולא הגעתו לחיפה בגיל 25 עודד מכנס היה רואה היום את גבו. במכבי חיפה לא הורגלו לראות חלוץ שבשש העונות שלו כובש ברציפות במספרים דו-ספרתיים. מכאן, אחרי האליפות הראשונה, התחילו ה"צרות" של כל מי שהגיע למכבי חיפה, על אחת כמה וכמה כרגע, כשלזכותה 7 אליפויות והתיאבון הרקיע שחקים. ראוי לציין, וזאת למען הדיוק, כי במכבי חיפה של שנות החמישים שיחק חלוץ שהובא מרמת-גן, שלמה לוי שמו, והוא כבש 26 שערים ב- 45 הופעות (ממוצע של 1.73) שנחשבים לכמות נכבדה בהחלט.
בין ארמלי שטעה בשיקול דעת והעדיף את ליטרת הבשר בהפועל ירושלים על השמפניה והקוויאר של מכבי חיפה, לבין יעקובו איגביני רכשה מכבי חיפה חלוצים רבים. חלקם לא הצליח להשתלב, בעיקר חלק קטן מהזרים, אבל השאר היו "תותחים", אם כי לכל אחד היו קשיי התאקלמות שונים. הראשון היה האוקראיני איבן גצקו. עוד לפני שדרכה כף רגלו על אדמת ארץ הקודש כולם עסקו במחירו. כל זמן שהותו בארץ עסקו בסכום ששולם עבורו, ולא במקרה נקבו בסכום מופרח מהיסוד ? 400 אלף דולרים. נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, שרכש בשנת 1992 את הקבוצה, נוהג לא להגיב על פרסומים בתקשורת, על אחת כמה וכמה כשמכניסים את היד לכיסו. מתי נזכרו בגצקו השחקן ? כאשר עזב (!) את מכבי חיפה. רק אז התברר שמחירו האמיתי היה רק 250 אלף דולר ופתאום התברר שגצקו גם היה חלוץ מעולה. הוא כבש 23 שערי ליגה ב- 53 הופעות ( ממוצע של 2.30). כמו במקרה של איגביני, אמת המידה תפסה כוון אחר. גצקו הוכיח מיד את הטמון ברגליו. בשלושת המחזורים הראשונים כבש שער בכל משחק. מכבי חיפה נבנתה מחדש והגיעו אליה ב"מכה אחת" אלון מזרחי, כובש ידוע בקבוצת בני-יהודה שהזכירה את חיפה עד בואו של ארמלי (למרות שהיא כבר זכתה באליפות), שי הולצמן, חלוץ פחות ידוע ממכבי נתניה ואיזה ילד בן 20 מאוקראינה. סרגיי קנדאורוב.
ה"ילד" הזה, שחזר לשחק העונה במועדון ספורט אשדוד, לא ישכח את מכבי חיפה ולהיפך. כל כלי התקשורת בארץ לא הבינו מדוע הביאו אותו. ראו בו ובבלם רומן פץ עוד "פלופ". בחיפה חרקו שן והיום כולם מתגעגעים לקשר התזזיתי שהפך כוח רב תכליתי לידם של ראובן עטר, אייל ברקוביץ, אלון חזן ורוני לוי, חוליית הקישור האולטימטיבית. קנדאורוב, מעמדת הקשר , כבש לא פחות מ- 40 שערי ליגה ב- 118 הופעותיו. אף זר לא הגיע למכסה שלו, אם כי יש לשים לב למספר ההופעות של שאר השחקנים. הממוצע שלו, כיבוש בכל 2.95 משחקים הוא פנטסטי לתפקידו. וכדאי לזכור כי את שערו הראשון כבש קנדאורוב רק במחזור השמיני (1:2 מול הפועל באר-שבע). לפניו שיחק אלון מזרחי, שללא ספק היה שובר את שיא המועדון של ארמלי, לו היה נשאר במכבי חיפה ולא נס לניס. הוא הופיע 91 פעמים במדים הירוקים וכבש 63 שערים. ממוצע של 1.44 הוא נפלא בכל קנה מידה. תוסיפו לכך את המאזן המדהים שלו במשחקי גביע אירופה, כשכבש 15 שערים ב- 16 הופעות ותקבלו את יורשו של ארמלי. בניגוד לארמלי, לא היו לו בעיות התאקלמות וכבר במשחק הבכורה כבש צמד שערים לרשת בית"ר ירושלים (2:3 לחיפה) והנחיל לה את ההפסד הראשון במגרשה הביתי מאז חנוכתו. מזרחי גם שבר את שיא הכיבושים בעונה אחת בתולדות המועדון (28) והיה הכי קרוב לשבירת שיאו של נסים אלמליח מבית"ר תל-אביב (30) שמחזיק מעמד עד היום. באותה עונה ממש, ללא כותרות שמנות, שיחק עוד חלוץ מעולה. שי הולצמן שהיה שחקן מחליף קלאסי. 26 פעמים הוא עלה מהספסל וכבש לא פחות מ- 9 שערים, כמות פנטסטית לשחקן שקיבל יחסית מעט דקות משחק. הממוצע שלו (4.10) אינו מלמד על המחץ האמיתי שחלוץ זה הביא למגרש. ממילא, תמיד יזכרו אותו בזכות אותו שער לרשת טורפדו מוסקבה (1:3) שהעלה את חיפה לשמינית גמר גביע אירופה למחזיקות גביע. עוד חלום ישראלי שהתממש. ה"בום" שהנחית ראובן עטר, מגדולי השחקנים במכבי חיפה, שעה שהעדיף לעבורלהפועל חיפה, אילץ את נשיא המועדון למצוא לו תחליף ראוי. ולא הייתה "פצצה" כבדה יותר מאשר הבאתו של חיים רביבו. כבר בתחילת הדרך היה ברור ש"כוח האש" של מכבי חיפה קיבל חיזוק משמעותי, אם כי ההפתעה הגיעה מכוון בלתי צפוי. אלון מזרחי חשב שלא ימצה עצמו ועבר לא פחות ולא יותר, למכבי תל אביב, יריבתה של מכבי חיפה למאבקי האליפות. הוא לא החזיק שם מעמד והועבר למועדון ספורט אשדוד., לא לפני שמכבי חיפה רכשה בשנית את כרטיסו. המצב החדש אילץ להביא חלוצים אחרים. הגיעו נג`ואן גרייב, ואסילי קרדאש ועופר שטרית, כובש בחסד, אבל בליגה נמוכה. בשורה התחתונה מכבי חיפה הפסידה את אליפות 94/95 יותר מאשר מכבי תל-אביב זכתה בה. אפילו מאמנה דאז, אברהם גרנט, הודה בעובדה זו. חיפה כבשה ים של שערים. בסך הכל, בעת שירותו של רביבו את מכבי חיפה, הוא הבקיע 43 שערים ב- 57 משחקים וממוצע השערים שלו (1.32) הוא הטוב ביותר של חלוץ במכבי חיפה. גם הוא הרגיש בנוח כבר במשחקו הראשון, מול מכבי הרצליה (2:4 לחיפה) וכבש שער. גם שטרית לא טמן רגלו בצלחת ונסחף בהתלהבות הכללית. הוא הבקיע ב- 51 הופעותיו בחיפה 27 שערים, כמות שמעמידה אותו במקום הרביעי מבחינת ממוצע הבקעה ( 1.88). רביבו אף זכה פעמיים ברציפות במלכות השערים. בעונה הראשונה עם 17 כיבושים (כמו לעמיר תורג`מן) וכעבור שנה הגדיל את המכסה ל- 26 הבקעות. הממוצע שלו טוב יותר מזה של אלון מזרחי כי מזרחי כבש 28 שערים בליגה ארוכה יותר (39 מחזורים לעומת 30).
עידן אלי כהן פתח מחדש את מסלול הכובשים המצטיינים. הוא הביא ממולדובה את סרגיי קלשצ`נקו נמוך הקומה, ניגוד גמור לחלוצים הגברתנים שהכרנו קודם לכן, ואת רפי כהן מראשון לציון. עם שניהם קלע בינגו. קלשצ`נקו הוכיח שהגובה לא קובע. הוא כבש ובעיקר הוכיח משחק ראש נהדר ובסוף העונה ניצב מאזנו על 22 שערים, יותר מכל זר אחר ששיחק בישראל. הוא שבר את שיאו של אנדז`י קוביקה ממכבי תל-אביב (21) למרות שה"פולני הצהוב" הבקיע חלק ממנת שעריו מהנקודה הלבנה. קלשצ`נקו שיחק שנתיים במכבי חיפה (71 הופעות) וכבש 29 שערים (ממוצע של 2.44) ונחשב גם הוא לאחד החלוצים הפוריים שהגיעו לישראל, יחד עם ניקולאי קודריצקי מבני-יהודה וקוביקה. אם סקרנו את תפוקת כל הכובשים ה"זרים" שלבשו ירוק, אין בכלל ספק שהפתיחה של קלשצ`נקו הזכירה בהחלט קצב אש של קלצ`ניקוב. שער אחד במחזור הראשון לרשת ראשון לציון כבר אחרי 9 דקות, משחק בלתי נשכח מול הפועל פתח-תקווה בו כבש 4 שערים (2:5) במחזור השני ושער שישי במחזור השלישי נגד בני יהודה (1:3). בומבה של פתיחה. עמיתו הישראלי, רפי כהן, ראוי אף הוא לשבחים. מתוך 103 משחקי ליגה בהם נטל חלק, הוא נכנס כמחליף 40 פעם (!) ולמרות זאת, כבש 37 שערים ( ממוצע של 2.78). גם באירופה המאזן שלו מרשים. בשבעת המשחקים בהם שותף כבש 3 שערים. לרפי לא הייתה סבלנות רבה וכבר במשחקו הראשון כבש שער ומול מי ? ראשון לציון ממנה הגיע. בסוף העונה זקף לזכותו 18 שערים, הישג פנטסטי בעונת בכורה. עכשיו אין בכלל ספק מי עומד איפה. יעקובו איגביני ייזכר כמי שכבש את השערים החשובים ביותר לזכות מכבי חיפה. זאהי ארמלי הוא מלך השערים הבלתי מעורער של ה"ירוקים" ואלון מזרחי נחשב לתותחן המצטיין. וחבל על הזמן להשוות ביניהם. כל אחד בתקופתו. כעת הפנים נשואות קדימה לחיפוש אחר הקאליבר הבא בתור. ולא הזכרתי את תוצרת הבית שהניבה אף היא תשואות מצוינות.
