טור אישי / כדורגל נטו והגינות מופתית

ישנן שתי דרכים לסכם את הופעתה ההירואית של מכבי "הונדה" חיפה בבית האלופות. האחת, להשתגע מרוב שמחה, אך בגלל משבר הבריאות בארץ, עדיף לוותר על האפשרות הזאת. או להתחיל להתרגל למצב ולראות את הצלחות האלופה הישראלית כענין שגרתי בדומה למצב העוני, המצב הבטחוני וכל מה שהיה פעם זמני והפך לקבוע. יותר דרמטי לסווג את ההצלחה הכבירה כ"שיגרה". אותם 17 כדורגלנים שנטלו חלק בבית האלופות (איזה עומס !) פשוט העלו את הכדורגל הישראלי לרמות כאלה, שבשלב זה עדיין קשה לאמוד את איכותו. זאת הייתה סדרה פנטסטית של 6 משחקים במנוי אחד, ללא עליות ומורדות. חיפה שיחקה כל הזמן באותו קצב, באותה נחישות ובמינונים גבוהים של רצון להצליח במקומות שאחרים ניסו ולא הצליחו. אחרי המשחק בלברקוזן, שמסתבר שהפך לנקודת ציון בדרך לללכת בעקבותיה של באזל הסנסציונית (דורגה 32 לפני המשחקים ועלתה לשלב השני על חשבון ליברפול הגדולה), אמר משה שלונסקי, לשעבר מפקד גלי צה"ל ואוהד `שרוף` של הפועל תל-אביב משפט מפתח: " נהניתי מהופעתה הנפלאה של מכבי חיפה בגרמניה, למרות ההפסד המרגיז. הופעתה בליגת האלופות, יחד עם ההישג של הפועל תל-אביב בעונה שעברה, מביאים אותי למסקנה שלפני השנתיים האלה לא היה כדורגל בישראל, ומעכשיו יש ובגדול". שלונסקי קלע בול, למרות שאני עדיין חושב שגם לפני 9 שנים הייתה למכבי חיפה קבוצה ענקית ועוד יגיע היום, והוא לא רחוק, שיתחילו להשוות בין חיפה מודל 93` לחיפה דגם 2002. איך אמר השבוע אלון חרזי ? אני לא זוכר פתיחת עונה כזאת מאז שאני במכבי חיפה. לנצח 7 מתוך 8 משחקים זה משהו חדש. מצטער אלון, ב- 93` הפתיחה הייתה ססגונית יותר כי אז חיפה ניצחה ב- 7 מתוך 8 המשחקים ועשתה תיקו. לא נורא, זה ויכוח לעשירים. מעבר להישג הנדיר (מקווה שלא) חובה להתייחס, כשבאים לסכם את בית מספר 6 למספר מרכיבים. משחק ההתקפה: אם בעונה שעברה התלהבו מהפועל תל אביב ששיחקה תריסר משחקים בגביע אירופה (ובצדק), היא כבשה רק 16 שערים. חיפה לעומתה, שיחקה רק 10 משחקים עד כה והבקיעה 22 שערים. ובאיזה סטייל. 3:3 בגראץ, 0:3 על מנצ`סטר יונייטד ואולימפיאקוס ולקינוח 3:3 ביוון. כ - ו - ל - ם בעשרה משחקי חוץ, תופעה חסרת תקדים בכדורגל האירופי, אולי גם העולמי. אם אפשר לדרג את חיפה בטבלת הכובשים בכל שמונת הבתים, היא מדורגת במקום ה- 5 המדהים, יחד עם יובנטוס, מילאן, באזל, אינטר וליון. כל קבוצה אריה. מה זה אריה? נמר ולא של נייר. רק ולנסיה (17) מנצ`סטר יונייטד (16) ריאל מדריד (15) וברצלונה (13) כבשו יותר, בבתים פחות קשים. החוד החיפני מאיים איפוא לא רק בליגה שלנו. לעומתו, חוסר הניסיון של חיפה והמשחק ההרפתקני שלה גבו מחיר כבד בספיגת השערים. בטבלה דמיונית, חיפה שספגה 12 שערים נמצאת במקום ה- 29 מתוך 32 ורק ספרטק מוסקבה (18 שערים) אולימפיאקוס (17) ובאיירן מינכן (13) ספגו יותר. אם נמשיך הלאה, בסיכום הכללי מדורגת חיפה במקום ה- 20 וזאת אם לוקחים בחשבון נקודות והפרש שערים. לוקומוטיב מוסקבה (בית ח`) עלתה לשלב השני עם 7 נקודות והפרש שערים שלילי. חיפה , כהרגלה, שיחקה כדורגל נטו, בדיוק לפי משנת כל המאמנים שעברו כאן בעשר השנים האחרונות. ניסו ליצור לה אין ספור פרובוקציות, אבל שחקניה כבר הספיקו מזמן ל"התלהב" מכותרות שמנות שבסיסן יציב ככרעי תרנגולת. לא במקרה מדגיש נשיא המועדון, יעקב שחר, שעם מכבי חיפה עלתה גם התקשורת לגבהים חדשים. לפחות במקרה שלה, יש לה את האופציה לחזור מהר מאוד לאסיה. תסמכו עליה, היא תנצל אותה עד המכסימום. נקודה נוספת הראויה לציון, התנהגותם המופתית של שחקני חיפה במשחקים הקשים. כשנותנים לה לשחק חופשי, היא יודעת להחזיר טובה תחת טובה. במשחקים הקשים הללו התברר שחיפה שיחקה כדורגל נטו, מבלי להסתבך עם שופטים ואוהדי קבוצות יריבות. רק לשם השוואה: במשחקים מול בלשינה וגראץ בשלבים המוקדמים יעקובו איגביני הורחק וחבריו ספגו 5 כרטיסים צהובים. כמות סבירה למשחקי נוק-אאוט. בבית האלופות כל חיפה צברה 9 כרטיסי אזהרה מצבע אחד וזאת כמות אפסית (כרטיס וחצי למשחק). אריק אג`יפור היה היחיד שסבל מהרחקה בשלושה צהובים, אך ורק בגלל שסחב כרטיס מהשלב המוקדם. ג`ובאני רוסו לו רשומים 2 צהובים (אחד קיבל בבלשינה) שיחק חמישה משחקים עם כרטיס אחד בליגת האלופות אותו ספג מרוב התרגשות באולד טראפורד. גם ואליד באדיר וננאד פראליה "משכו" 2 צהובים (כל אחד מהם קיבל בגראץ הכאסחנית) ושחקן דוגמת ריימונדס ז`וטאוטאס שתפקידו ל"ייצר" צהובים, קיבל רק כרטיס אחד בגראץ. בארבעת משחקיו בליגת האלופות יצא עם דף התנהגות חלק. גם העבירות האחרות היו ענין של תוך כדי משחק. לחיפה לא היה זמן להתעסק עם בעיות שוליות שבארץ הופכות לכותרות ענק. היא שיחקה כדורגל מרהיב, לעתים מבריק, הלהיבה את ההמונים שלא הסתפקו יותר בפרוסת לחם אלא דרשו עוד ועוד מעוגת הקצפת, ושחקני חיפה, כשמבקשים מהם, לעולם אינם מסרבים. כך בחתימות, כך בחגיגות וכך בהופעות בגביע אירופה. הכל נעשה בסטייל, וכמו שנאמר בתחילה, כולם התרגלו שימי אמצע השבוע מוקדשים לתיאטרון, ולא קומדיה, בו השחקנים הם הכוכבים הבלעדיים. וסליחה מכל אלה שחגגו שמחות אישיות, כאשר רוב האורחים היו עם יד אחת בצלחת ויד שניה אוחזת באוזנייה מחוברת לרדיו. הפעם כן מערבבים שמחה בשמחה.