צילומים באדיבות האתר הרישמי של מכבי "בזק" תל אביב ניר קלינגר, מאמנה של מכבי תל-אביב, לא זקוק לאולימפיאקוס פיראוס כדי לנסות ולהעביר את המסר שב"קרבות" בין מועדונם לאלופה הישראלית הגאה, תרתי משמע. מאז שרגליו דרכו על סף מועדון מכבי חיפה כילד, לימדו את קלינגר שלא חשוב מה קורה בליגה, את מכבי תל-אביב והפועל חיפה מוכרחים לנצח. קלינגר, כילד ואחר כך כשחקן מקצועני ממושמע, לקח את הדברים ברצינות ומאז ועד היום, לא רק הוא יודע את משמעות המשחקים בין שתי הקבוצות. יוקרה הוא שם המשחק, מעבר לשלוש הנקודות החשובות. על אחת כמה וכמה בשבוע הנוכחי, כאשר מכבי "הונדה" חיפה הצליחה אפילו להפוך את עמודי החדשות הראשיים של עיתוני הצהריים למוספי ספורט לכל דבר. מאחר וכל "פיפס" הופך השבוע להיסטוריה, אז גם ניר קלינגר, כמאמן, מול קבוצת האם שלו, שייכים לקטגוריה הזאת. לפחות בדבר אחד קלינגר יכול להיות רגוע: בשתי הקבוצות היה שותף לשתי אליפויות. בחיפה בשנים 1985,1989 ובמכבי תל אביב 1995,1996. מאמן ה"צהובים" עדיין מחזיק בשיא אישי במועדון הירוק. ב- 28 בינואר 1989 כבש את שערה של מכבי תל אביב אחרי 23 שניות בלבד מפתיחת המשחק. אף שחקן אחר לא הצליח לשחזר את המהלך המהיר ביותר בתולדות מכבי חיפה. באותה התמודדות חיפה הביסה את אורחתה 0:5 וקלינגר כבש שלושער, בפעם הראשונה שקשר במכבי חיפה מבקיע כמות כזאת מאז קום המדינה.
בסך הכל כבש קלינגר 4 שערים לרשת קבוצתו בהווה לעומת 3 "בלבד" לרשת חיפה, אחרי שנטש אותה בטריקת דלת לפני 12 שנים. המאמן הצעיר ודאי לא שוכח את חודש מאי 1988 כאשר נכלל בהרכב מכבי חיפה שהביסה את מכבי תל אביב בתוצאה הבלתי נשכחת 0:10 והוא השתתף בחינגה הגדולה כאשר כבש את אחד השערים. באותו משחק שותפו עוד מספר שחקנים ששיחקו בשתי הקבוצות כמו בוני גינצבורג, מרקו בלבול (עוזר המאמן כיום) ועופר מזרחי. לא רק "דברים טובים" יש לניר קלינגר לספר לבחוריו. גם זאת נקודת ציון מעניינת. מאז 1986 בה ניצחה מכבי תל אביב 1:2 את מכבי חיפה בבלומפילד (שערים לתל-אביב: אלי דריקס ועודד מכנס ולחיפה דניאל בריילובסקי) לא מצליחים התל אביבים לנצח את החיפנים באצטדיון היפואי. קלינגר היה אז בהרכב החיפני. בהמשך העתיקה תל אביב את האכסניה הביתית שלה לרמת-גן, וגם כשחזרה לבלומפילד נחלה שני הפסדים. כמובן שקלינגר מול "אמא חיפה" אינו אלא אנקדוטה מעניינת, אך ברור שבמגרש אמור להתפתח משחק דו-צדדי, כאשר שני היריבים יודעים שתוצאת 0:0 לא תישמר בדקות הסיום. חיפה, עם כושר מחץ אדיר, אפילו מול קבוצות אירופיות, לא מסוגלת לשחק סגור, גם אם יקשרו את שחקניה לעמוד ויאיימו עליהם. ענין של אופי. תל אביב, למרות הפסד החוץ בבאר-שבע, תנסה לעצור את חיפה כפי שעשתה בגמר הגביע האחרון. גם אז החיפנים שלטו, החמיצו ו"אכלו את הלב" למראה יריביהם שהניפו את הגביע בתום 120 דקות ועוד 5 פנדלים. גם תל-אביב לא קטלה קנים מול בואבישטה הפורטוגלית (0:1), ומלבד היתרון הביתי אין לה יתרונות נוספים, וגם זה מתגמד במשהו, נוכח הפיגור המספרי ביציעים מול אולימפיאקוס. חיפה, כך מסתבר, היתה גם בעבר קבוצה ללא מורא של משחקי חוץ, אבל הפעם היא מגיעה לבלומפילד עם קבלות. זה עבד יפה בגראץ ובקפריסין, במנצ`סטר הרבה פחות. עד היום התקיימו בין שתי הקבוצות 103 מפגשי ליגה מאז קום המדינה. מכבי תל אביב היא הקבוצה היחידה בליגת העל שמחזיקה בעדיפות כללית בסטטיסטיקה היבשה. היא ניצחה 41 פעמים (אחד טכני לפני שנתיים) הפסידה לחיפה 30 פעמים ו- 32 משחקים הסתיימו בתיקו. חיפה כבשה 138 שערים וספגה 154 שמהווים את מנת השערים הגדולה ביותר שספגה מיריב ישראלי.
אחת השאלות המסקרנות היא כיצד תשפיע העייפות על שחקני מכבי חיפה ? המאמן יצחק שום ביקש לדחות גם את המשחק הזה, כמו את המשחק הביתי נגד עירוני ראשון לציון. שום עשוי לחשוב על הכנסת מספר שחקנים מחליפים, שלכולם יש מקום בהרכב הראשון, אך ספק אם יעשה זאת לאור הצהרות שחקניו. למרות שהם כורעים תחת העומס הפיסי, משחק מול מכבי תל אביב, ולא חשוב כושרה, הוא תמיד אטרקטיבי ואיש לא מעוניין להפסידו. כוונתו של שום, לאפשר מנוחה לחניכיו, לקראת משחקם הקשה והחשוב מול באייר לברקוזן, נכונה, אבל הוא יוכל למצוא מעט נחמה בעובדה שלמאמן לברקוזן, טופלר, בעיות גדולות יותר מאחר ועליו לשחק בשבת מול באיירן מינכן הגדולה. בכל מקרה, אין בכלל ספק שיציעי בלומפילד יהיו גדושים. אמנם, לא יהיו בו 64 אלף כמו ב`אולד טראפורד` אבל 17 אלף ביפו "שווים" לא פחות. הולך להיות משחק- משחק.
