גבי חביב בדיוק כמו שכולם רצו שמכבי חיפה תוגרל לבית אחד עם מנצ`סטר יונייטד בליגת האלופות, ככה אני קיוויתי שזה לא יקרה. שלא תבינו לא נכון. זה לא בגלל שיש לי משהו נגד החגיגה שהייתה באולד טראפורד. פשוט ידעתי שבמשחק כזה הלב שלי יהיה קרוע לשני חלקים. אני מודה ומתוודה כבר בהתחלה שאני אוהד של מנצ`סטר יונייטד. נכון, הייתי בחיי הרבה יותר פעמים בחיפה מאשר במנצ`סטר אבל מצד שני יש לי שתי חולצות אדומות של בקהאם ואפילו לא אחת ירוקה עם סמל של הונדה. יש לי בובות מינאטוריות של בקהאם, ורון וואן ניסטלרויי, אבל אין לי אף בובה קטנה כגדולה של רוסו או קייסי. שלא לדבר ל זה שלכלבה שלי קוראים פוש ספייס על שמה של אמא של ברוקלין ורומיאו. עד שריקת הפתחה לא ידעתי עם מי אני רוצה לחגוג בסיום. ישראל זה שלנו, קבוצה ישראלית זה וודאי משלנו אבל... בדקה התשיעית חשבתי שאני חולם. יניב קטן מכניע את בארטז בין הרגליים ומעלה את חיפה ליתרון. אפילו עכשיו, המחשב שלי מסמן לי שטעיתי בהודעת שגיאה ש"נעשתה פעולה לא הגיונית". מכבי חיפה מובילה באולד טראפורד. שנייה, אני צריך לשפשף שוב את המקשים. זה אמיתי. אחר כך הגיע גיגס שהחזיר אותי לקרקע וסולשיאר שלא רק שהפך את התוצאה, גם הפך את ליבי למאוכזב. מה קורה איתי? אני אוהד מנצ`סטר או לא? אולי אני אוהד סמוי של מכבי חיפה ולא ידעתי על כך?
ואן ניסטלרויי ההולנדי והשער של ורון חיזקו לי את התחושה. אני אוהד יונייטד, ואני אמור להיות שמח עכשיו. אנחנו הרי מובילים 1:4 על הקבוצה הקטנה הזאת מישראל, אבל אני לא ממש מצליח לשכנע את עצמי שאני צודק. חמש דקות לסוף, כאילו לא די בתחושה הכי מעצבנת שקיימת, מגיע רפי כהן, מנצל טעות של פרדיננד וכובש. איזה ענק. גם שער ישראלי וגם בזכות טעות של פרדיננד (סליחה פיני זהבי, זה לא משהו אישי) ושוב החיוך לי על השפתיים. בכל זאת יש לנו מה למכור. רגע, כשאני אומר שיש לנו מה למכור, למי אני מתכוון? לנו, זה מנצ`סטר או מכבי חיפה? לך תבין. חשבתי שבזה סיימנו. איזה סיימנו ואיזה נעליים? דייגו פורלן, האיש שהגיע מאורוגוואי ועדיין לא כבש באדום (כל אוהד מנצ`סטר אמיתי חיכה לרגע שגם הוא יכנס לספר ההסטוריה) הולך לבעוט פנדל. ומבקיע. עכשיו נגמר המשחק סופית ואני מוצא את עצמי בסלון, ליד שתי צלחות גרעינים וארבעה בקבוקים של בירה (היו איתי עוד כמה חבר`ה, לא שתיתי הכל לבד) עומד על רגליי ומוחא כפיים. אבל למי בדיוק? לכדורגלן מיליונר שהצליח סוף סוף, אחרי יותר משנה, להבקיע ועוד בפנדל? או שמא לקבוצה ישראלית שלמרות ההפסד הצליחה להבקיע שני שערים בהיכל הכדורגל והוכיחה שוב שהכדורגל שלנו כן מתקדם בצעדי ענק ולא צריך לחיות עוד הרבה שנים על ההישגים של הפועל תל אביב מהעונה שעברה? אוף! בשביל מה בכלל היינו צריכים את זה? לא יכולנו ליפול בבית של אינטר ורוזנבורג?
