דודו אוואט, שוער מכבי חיפה, ישן בשקט. עוד 21 ימים נותרו לו כדי לבנות את כל התרחישים האפשריים, לקראת מפגש בלתי אמצעי עם הגדולים מכולם, דייויד בקהאם ורוד ואן ניסטלרוי, חלוציה הנפלאים של מנצ`סטר יונייטד. אל תחפשו, לא תמצאו שוער מבוהל המבקש לברוח מהמערכה. שלושת השערים שספג מול שטורם גראץ (הראשונים שספג במדים הירוקים מאז הצטרף לשורותיה בגביע אירופה) אינם מטרידים את מנוחתו והוא רחוק מלזלזל. אוואט מכלכל היטב את הימים שנותרו לו עד למשחק המסקרן, וגם לו ברור שהוא הולך להיות האיש הכי עסוק במגרש. " קיבלנו הגרלה קשה" - אומר אוואט - " אבל הייתי אומר את אותם דברים על כל בית אחר. אין משחקים קלים במסגרת הזאת. אני מאמין שבמפעל רשמי ומול עיני עשרות מיליונים באירופה, נעמוד בגבורה ונצא בכבוד מהמשחק הזה. אני יודע שמצפים לנו 60 אלף אנגלים שיעודדו ללא הפסקה, אבל כל אלה עלולים לגרום לפיק ברכיים רק עד לרגע העליה למגרש. במשחק עצמו אני לא שומע את הקהל. בגראץ ישבו מאחורי, במחצית הראשונה, אלפי אוסטרים וניסו להוציא אותי משלוותי ולא הצליחו. דווקא בחצי השני, עם הקהל של מכבי מאחורי, ספגתי שני שערים והם לא היו אשמים".
השוער מסביר כיצד ספג את הרקע לשני השערים שספג בגראץ, מכדורים שלכאורה אמור היה לקלוט או להדוף אותם: " בשער הראשון ביקשתי שיציבו חומה ולא עשו כבקשתי. בכל מקרה, גם בלי החומה הייתי צריך לתפוס את הכדור שחמק ליד ידי הימנית. על השער הזה אני חתום ואיני מתחמק מאחריות אישית. בשער השני, אני מודה, הבחנתי בכדור רק כאשר חלף לידי. האוסטרים ביצעו מסירה כפולה ואחד מהם בעט המהירות שלא ראיתי את הכדור והוא חדר לרשת. מאוד קשה לקחת כדור כזה". אוואט מגלה כי ההכנה לקראת המשחקים באירופה שונה מההכנה למשחקים בארץ. שם המשחק הוא "יציאה לכדורי גובה" וכדאי לשנן זאת לקראת ששת המשחקים: " כבר אחרי המשחק הראשון בסופיה, מול שטורם גראץ, עבדנו, המאמן האישי שלי, גיורא אנטמן ואנכי, על יציאות לכדורי גובה. היה ברור לנו שבאירופה המשחק מתנהל מהאגפים והרמות לרחבה. בפועל זה מה שקרה וזה מה שיקרה גם במנצ`סטר ובשאר המקומות. נשים דגש חזק יותר על הנקודה הספציפית הזאת ואגיע למשחק עם רמת ריכוז גבוהה יותר. לשקט הנפשי שלי במשחקים מסוג זה חשיבות רבה". אחת התמונות היותר מרגשות בסיום המשחק באוסטריה, וחבל שבמאי הטלוויזיה לא שם עליה דגש גדול יותר, הייתה החיבוק ההדדי שבין דודו אוואט לשוער הפצוע, ניר דוידוביץ, שהגיע ביום המשחק כדי לעודד את חבריו, מספר ימים לפני שיטוס לאיטליה לעבור שוב ניתוח בברכו. לאוואט המפגש נראה טבעי לחלוטין: " זה היה חיבוק מכל הלב. הייתה במגרש אוירה של התפרצות רגשות בלתי נשלטת. שריקת הסיום מצאה את שנינו מרוגשים והחיבוק היה טבעי. שנינו רצינו באותה מטרה והשגנו אותה". אוואט מודע לבמה שניתנת לו כעת להוכיח מה יכולתו האמיתית. אמנם, בעבר, כשוער בהפועל חיפה, ניצב בגבורה מול חלוצים של באשיקטאש הטורקית, ברוז` הבלגית, ולנסיה הספרדית ואייאקס ההולנדית, אבל אלה היו קבוצות מדרג שני ושלישי באירופה. הפעם זה הוא ומכבי חיפה מול הכי טובים שיש. גם העובדה שבסוף העונה ייחשב לשחקן חופשי, גם בגלל שהוא מחזיק בדרכון צרפתי, אינה מצליחה להסיטו מהמטרה המרכזית: " ברגעים כאלה מי חושב על עצמו ? המטרה הבלעדית היא לייצג את ישראל ומכבי חיפה בכבוד המכסימלי. כל השאר שולי. אם יקרו מהלכים דרמטיים, מה טוב אבל העיקר להצליח. זה לא הולך להיות פיקניק".
