איזו חגיגה זאת היתה יכולה להיות. רק קבוצת הבוגרים, חלון הראווה של מכבי "הונדה" חיפה קילקלה. אחרי שקבוצת הנשים זכתה ב`דאבל`, באה גם קבוצת ותיקי המועדון ולראשונה בתולדותיה גרפה את ה"דאבל" ההיסטורי. ונגד מי זכתה ? נגד עירוני פתח-תקווה, קבוצה שמעולם לא הפסידה לחיפה במסגרת הותיקים. מי שיודע כמה מאמצים משקיעים בוגרי מלאבס הנוכחיים כדי לנצח את האלופים החיפנים זה 10 שנים, יבין עד כמה הניצחון בגמר הפלייאוף היה חשוב, מתוק והיסטורי. למעשה רק שניים, אברהם אבוקרט (מאמן קבוצת הנשים) שהשלים `טריפל` (זכה גם עם הבוגרים בתואר הכפול בעונת 90/91) ואיתי מרדכי, חברו אז והיום לאותה קבוצה, טעמו את טעמה המשכר של הזכייה הכפולה. משום מה, נוטים להתייחס ברצינות מועטה למפעל הותיקים והוא זוכה מכסימום לשורה נידחת בכלי התקשורת, אם בכלל. אמנם, כאשר במכבי חיפה החליטו לפני למעלה מעשור שנים להקים קבוצת ותיקים, איש לא שיער שתגרור אחריה עשרות קבוצות מרחבי הארץ שהבינו כי כמו בתיאטרון, שחקן נשאר לעולם שחקן. אז, בימי טרום זיקנה, לא קשה היה לבני ברנשטוק (מנהל הקבוצה כיום) לבקש מכוכבי הקבוצה אותה ניהל (שימש כיו"ר המועדון בתחילת שנות ה- 90) להצטרף למסגרת החדשה. החבר`ה, שלא רצו לתלות את הנעליים ולאכסנם בנפטלין, התנפלו על ההזדמנות ובאו לשחק בכייף. אט אט הדלדלו השורות, אך תמיד היו כאלה שמילאו מחדש את השורות. כל מי שיש לו יד ורגל "ירוקים" הצטרף למעשה לניסיון לשמור על המסגרת ולא קל הדבר. מוטי ברגר, כדורגלן עבר בינלאומי המשמש כיום בצוותא עם קלמן זוננשיין, אף הוא מגן עבר בשנות ה- 60, פרש בגיל 45 בגלל חשש שרצועות ברכו ייאלצו לחוש פעם נוספת את חדות סכין המנתחים. ברגר, זוננשיין, ברנשטוק והותיק מכולם, אשר עלמני (מתקרב לגיל 70) המשמש כיועץ (יש לו את ותק האימון הממושך ביותר ועד היום הוא מאמן בקבוצת ילדים במכבי חיפה), שומרים על הקבוצה כעל בבת עיניהם. תמיד "הסתובב" באזור הצמרת, זכתה פה ושם בגביע, אך מעולם לא הוכתרה כאלופה רשמית, שלא לדבר על דאבליסטית. פעם הפסידו בגמר הליגה ללוד, פעם למכבי תל אביב ופעם אחרת לפתח-תקווה.
לא במקרה, בזמן הענקת הגביע, התלוצץ מגיש הגביע, חלוץ העבר האגדי, יהושע (שייע) גלזר, שבעונה הבאה ישקול להצטרף למסגרת הספורטיבית. אפילו לו מדגדגות כפות הרגליים. מכבי חיפה היתה הטובה ביותר בליגה ולא רק בגלל שניצחה בגמר. לדברי ברגר, העונה לא הצליחה אף קבוצה לנצח אותה, לא בליגה ועל אחת כמה וכמה בגביע המדינה בו זכתה לפני שבועיים בניצחון 1:2 על חולון. חשוב היה לחיפנים לזכות בגביע ע"ש חברם לקבוצה, בלם העבר הבינלאומי, ישעיהו שווגר ז"ל. במשחק הגמר שלשום (ראשון) הסתיימה המחצית הראשונה בתיקו 0:0 ולאחריה התרומם משה סלקטר, וכמו בימיו הגדולים נגח לרשת את ה- 0:1 לחיפה. איתי מרדכי, גנב שערים מקצועי, קבע מיד 0:2 ולאחר מכן הפער הצטמק. אלא שאז הגיח חסן עבוד וקבע 1:3. עבוד, כדורגלן שמעולם לא דרכה כף רגלו במכבי חיפה, צורף רק אחרי שהחיפנים קלטו שמנהל בית הספר המתנשא לגובה 1.90 מ` מסוגל לעזור להם. בסיום עוד שער לפ"ת אבל גם הוא לא קילקל ל"ירוקים" את חגיגת האליפות. ברגר מבסוט: " אנחנו נהנים מהמסגרת והיא לא פשוטה. אין כאן בעיות משמעת וגם אין לנו כלים עם מי שירצה פעם להפריע. ה`קו האדום` שלנו ארוך מאד לגבי שחקנים סוררים, ואין כאלה כי הם באים מאהבה. המושג `אימונים` כלל לא קיים והחבר`ה שומרים על כושרם הגופני בכוחות עצמם, אם זה כמאמני קבוצות או בפעילות סוליסטית אחרת. אנחנו לא סוגרים את הדלת בפני שום שחקן עבר בגיל 35 פלוס. משחקים אצלנו חיים פורטה (56) ואורי דניאל (57) ועוד רבים שחצו את גיל ה- 40. בעונה הבאה יש לצרף שניים-שלושה שחקנים "טריים" ואחד המועמדים שלנו הוא מרקו בלבול (35) שיסיים העונה שנות פעילות ארוכות". תקנון המשחקים אינו חאלטורה. הוא קובע גבולות ברורים ומאפשר לכל קבוצה לצרף לשורותיה גם שחקנים שלא שיחקו בפועל במכבי חיפה ובטוח שברשימה הארוכה תמצאו גם כאלה, אבל ברגע שהם לובשים את הירוק, את מי מעניין היכן שיחק פעם. בגיל הסניורים, כשהרגליים כבדות מעט והכרס מתחילה לצמוח, שלא לדבר על השיער המאפיר, אין משמעות לזהות. סגל שחקני הדאבליסטית מונה את השוערים שלמה שמול ( מהגורמים הראשיים לניצחון על פ"ת בגמר. עד כדי כך שהמפסידים הלכו לבדוק אם אינו צעיר מדי, אולי כדי לזכות בניצחון טכני) ומחליפו, שלמה לוי. שחקני השדה: חיים פורטה, ארז גוטמן, חיים אביטל, יחזקאל שירי, ציון מרילי, דוד לוי, אורי דניאל, שלמה שטיקר, צדוק מלכה, ברוך ממן, חסן עבוד, דורון מרדכי, איתי מרדכי, מיכה קרסנר, אברהם אבוקרט, עופר רווה, עודד בלוש, פטריסיו סייג, איברהים מנצור, משה סלקטר ואבי ליברטי. בראוו לדאבליסטית החדשה !
