" אני מצטער שנתתי לרגש שלי להוביל אותי אל מחוץ למכבי חיפה ולא התעקשתי להישאר בשורותיה. בנאדם מקבל בחיים הזדמנות אחת או שתיים ואני זרקתי אותן ממני. יענקל`ה שחר, נשיא המועדון, העניק לי אותן, ואני לא ידעתי לאכול מהיד המושטת, כי תמיד התרגלתי להאבק על כל דבר. עבדתי אצלו ובגלל אילוצי אימונים ורצון לעבוד בחנות שלי, ובעיקר בגלל שלא רציתי להרוויח לחם חינם, שילמתי מחיר" - כך סיכם ברוך ממן את הקריירה שלו במכבי חיפה בתוכנית מרגשת ב`ערוץ הקבוצות`. בפני המראיין, אהרן ברנע, גולל ממן, הקפטן הראשון בתולדות המועדון שזכה באליפות, מסכת של אסונות שפקדה אותו, ובעקבות כל אלה הגיע למסקנה שגורלו קשור בעבותות לקבוצת נעוריו. על ילדותו הקשה אמר: " מכבי חיפה הצילה אותי מעולם הפשע. בגיל 9 כבר עישנתי וגנבתי. זאת היתה מלחמת ההישרדות שלי בחיים. חברי בשכונת ואדי-סאליב בחיפה הדרדרו כולם לפשע. בפני עמדה דילמה קשה, או ללכת למכבי חיפה ולהתחיל לשחק כדורגל או ללכת בדרכם של חברי. לשמחתי, בחרתי בכדורגל. נכנסתי לעולם בלתי מוכר. שיחקתי בשכונה בלי ועם נעליים והסתכלתי על שחקנים כמו מנצ`ל, עלמני והרדי כאלילים. כדי לראותם, עבדתי במכירת בוטנים וגרעינים באצטדיון כדי שאוכל לראות אותם מקרוב, כי לקנות כרטיס לא היה בהשג ידי בגלל הבית הקשה ממנו באתי". ממן שהחל לשחק בקבוצת הנערים ( "שנה שלמה לא בתלבשתי, רק התאמנתי") כלל לא חשב באותן שנים שמגיע לו לשחק. הוא הפסיק את לימודיו כדי לעזור להוריו בכלכלת הבית. כבר אז החלה טלילת המזל לגלות לו טפח: " קבוצת הנוער עמדה לשחק בדרבי מול הפועל. כל השבוע השחקנים דיברו על ההפרש בו ינצחו את הפועל. בסוף הפסדנו. כהרגלי, ישבתי ביציע. אחרי המשחק הזה המאמן העיף שישה שחקנים ונשארנו רק 12 שחקנים. כמובן שאני הייתי בחוץ אבל זאת כבר היתה התקדמות. רציתי להגיע לבוגרים והשתמשתי מספר פעמים בטריקים. במתכוון אחרתי למועד יציאתו של האוטובוס כדי שאבקש להשתלב באימוני הבוגרים. מאמני, ג`וני הרדי, ניצל את אחת הפעמים וביקש ממאמן הבוגרים, אברהם מנצ`ל, לבחון אותי וזה אחרי לבטים גדולים הסכים" ואז ניחתה עליו מכה כפולה, אסון בה"א הידיעה: " בתוך שלושה שבועות נפטרו הורי בזה אחר זה. אמי נפטרה מסרטן ואבי שהיה מכור לטיפה המרה, מת אף הוא. נותרתי עם שני אחים קטנים בני 11 ו- 8 ולמזלי פגשתי את רעייתי לעתיד, דליה. היא סייעה לי לשמש להם כאבא, כי לא רציתי להעבירם למשפחות אומנות. מה שהחזיק אותי היתה דליה וההכרה שבכל קטע רע נכנס לבסוף גם קטע טוב". ומי שחשב שבכך הסתיימה מסכת סיפורי איוב של ממן,טועה. " בשלב מסוים, עוד לפני שהתפרסמתי כשחקן בכיר, החלטתי לפרוש מכדורגל. בגיל צעיר, ולאור חששי מהעתיד, ביקשתי לחפש מקום עבודה מסודר. אז אפשר היה לעבוד או בנמל חיפה או באג"ד. בחרתי באפשרות השניה. לא יכולתי לשלב את הכדורגל בעבודה הזו, כי נהגתי לקום בארבע לפנות בוקר. יום אחד, כשנסעתי בשכונת נווה-שאנן, אחרי שסיימתי את העבודה ביום שישי, לא רציתי לעבור בדרך הרגילה כדי לא לפגוע ברגשות הדתיים שכבר החלו עושים דרכם לבית הכנסת ברחוב. נסעתי בדרך אחרת ופתאום קפץ לי לכביש קשיש בן 85 שנפגע מהאוטובוס ואחרי זמן קצר נפטר מפצעיו. עולמי חרב עלי. לקחו לי את הרשיון, נותרתי בלי עבודה וכמו בפעמים הקודמות חזרתי למכבי חיפה. שחקניה שהו במחנה אימונים בחו"ל וירדתי להתאמן יחד עם יוחנן וולך שאף הוא לא יצא למחנה בגלל עבודתו, עם קבוצת הנוער. באותו רגע החלטתי שעלי להרים עצמי בכוחותי אני, ומה שנותר לי זה רק הכדורגל. זאת היתה עבורי הוכחה סופית שגורלי קשור לקבוצה".
ממן מודה, שבילדותו לעג לכל אלה שאמרו לו שיום אחד ייהנה מהכדורגל, לא האמין שיום אחד ימונה כקפטן לקבוצת הבוגרים: " שלמה שרף שהגיע לאמן, זיהה אותי כמנהיג ונתן לי להרגיש שאני יותר חזק מהאחרים. הוא שיתף אותי בהכל וגמלתי לו. לעולם לא אשכח את ההרגשה להיות על כתפי האוהדים עם דגל המדינה. לא ידעתי איך לאכול את זה. פתאום אני נאלץ לפלס דרך בין האוהדים שהם למעשה שכנים וחברים שלי. ראיתי את האושר כשנגעו בי". ירח הדבש עם שרף נמשך שלוש שנים ואז חל קרע בין השניים. ממן יודע גם מדוע : " הייתי אמור לעבור ניתוח בקע בשני צדי המפשעה. המאמן וההנהלה לא איפשר לי. אמרו לי לעמוד על המגרש, העיקר ששאר השחקנים ישאבו בטחון. מה קיבלתי ? הביאו את דניאל בריילובסקי. קשה היה לי לראות ששחקן אחד, אפילו שאמרו עליו שהוא השחקן היהודי הטוב בעולם, משנה את תפיסת המשחק של המועדון. פתאום, מקבוצה מאוחדת שכל הזמן תקפה וכבשה שערים בצרורות, הפכנו לקבוצה של שחקן אחד שקיבל גבוי והמון כסף. עיני לא היתה צרה בו, וכל מה שעניין אותו היה לשחק רק עבור עצמו. מכאן החלה המתיחות". על רקע זה שילם ממן מחיר כבד שהסתיים בגט עם הקבוצה: " הגיע מאמן חדש, דרור קשטן, ותנאי הפתיחה שלו היו גרועים כי היינו אחרי הטרגדיה של אבי רן ז"ל שנהרג בכנרת. הדעה היתה שבלי ברוך ממן יהיה טוב יותר ובפועל היה גרוע יותר. אני זוכר, כשהסתכלתי על לוח המשחקים, שמחתי לגלות כי מכבי חיפה תשחק בפתיחה מול בני-יהודה. לרגע שכחתי שאני כבר שייך ל"זהובים" אליהם עברתי בגלל המאמן, דוביד שוויצר ז"ל. כששבתי לביתי, עיכלתי ופרצתי בבכי מר. היה לי חוזה לשלוש שנים ואחרי שנה `חתכו` אותי. היום אני יכול לספר ששיחקתי בבני-יהודה והמשכתי לקבל כסף ממכבי חיפה. לא הסתגלתי למחשבה, שאני, ברוך ממן, שהתלבש בחושך ודרך על זכוכיות בחדרי ההלבשה העלובים שהיו אז, כבר לא חלק מהמועדון. בהסכם הפרידה שלי עם ההנהלה נקבע שמגיע לי משחק פרידה מול אחת הקבוצות הגדולות באירופה. כתוב שם, כי במקרה ולא ייערך בתוך שנה אקבל פיצוי של 50 אלף דולארים. אחרי חצי שנה באו אלי היו"ר יצחק אביעד והגזבר בני ברנשטוק והודו, שאינם יכולים להוציא לפועל את ההבטחה. הם ביקשו לתת לי בתמורה 5000 דולאר. היה לי `קייס` מצוין לרוץ לבית המשפט אבל עד היום לא שמעו ממני בענין הזה". ואם ממן חשב שעזיבת המועדון הירוק תעשה לו רק טוב, בא אותו משחק היסטורי מול בני יהודה בפתיחת הליגה. " כל השבוע דיברתי עם אשתי על המשחק. לא הסתדר לי בראש שאשחק נגד הירוקים ועוד בחיפה. התפללתי שאחלה בשפעת, שהמשחק יבוטל או כל אופציה אחרת. לא רציתי להופיע והגורל שציפה לי, אחרי חצי שעה שברתי את רגלי בצורה קשה וסיימתי את העונה".
