" הכדורגל היה חייב לסדר אותי בחיים. למרות שאני אוהב את עבודתי, שחקן במעמדי לא צריך להגיע לעבוד במשטרה. במכבי חיפה לא ידעו להתנהג אתי, ניצלו אותי ואת טוב הלב שלי, כי ידעו שאני לא אוהב להתעסק עם דברים מחוץ לכדורגל. פעם אזרתי אומץ לשבות במשחק אחד אבל מהר מאד חזרתי, כי האווירה והשערים היו חסרים לי. בכל מקום אחר היו משלמים לפי לפי היכולת, אבל הנהלת מכבי חיפה בשנות ה- 80 כיבדה רק את אלה שידעו ללחוץ אותה. היום חלף הזמן והעיקר הבריאות, אבל נותרו בי צלקות מהיחס אלי " - מונולוג עצוב של משה סלקטר, מעמודי התווך של מכבי חיפה שלא זכה לתמורה הולמת עבור תרומתו לקבוצתו, בעיקר בעונת האליפות הראשונה. בראיון בתכניתו של אהרן ברנע "אחד על אחד" בערוץ הקבוצות של מכבי חיפה, תקף סלקטר את מאמנו דאז, שלמה שרף. אין זה סוד ששרף לא התייחס אליו בכפפות של משי, בלשון המעטה : " איני יכול לבטל את תרומתו של שרף לקבוצה. הוא הגיע ויחד לקחנו שתי אליפויות. יחד עם זאת, הוא לא היה אנושי כלפי, לא אהבתי את סגנון הדיבור הבוטה שלו והוא לא הטיפוס שהייתי מוכן שייחנך את הבנות שלי. הכל בגלל שלא רדפתי אחריו והתחננתי בפניו. בגיל 26 הוא סימן אותי והעדיף חלוצים צעירים כמו איתי מרדכי ועופר מזרחי, כדי שיגידו, לפני שהוא עוזב, שהוא זה שהעלה אותם לבוגרים. את הושבתי על הספסל תירץ בכך שלא הייתי בכושר טוב, אבל ממאמן שמחזיק מעצמו יש לצפות שידאג להחזיר אותי לכושר ולא לתת לי בראש עם הערות לא בונות, והוא בחל בכל האמצעים בלי לעשות חשבון". סלקטר מודה שעשה טעות גדולה כשהסכים לעזוב את מכבי חיפה. " כשראיתי שלא מתחשבים בי, לא חשבתי שעדיף לצאת לשנת השאלה, להתאוורר ולחזור לקבוצה כפי שעשו שחקנים אחרים. במקום זה נעלבתי מהיחס של היו"ר יצחק אביעד שהחליף את היו"ר הקודם, צבי וייצנר וכלל לא התייחס אלי. ברגע שאמר לתקשורת שמצדו לא איכפת לו שארקב על הספסל, הבנתי שמקומי לא במכבי חיפה. אם היה לי אז את השכל שיש לי היום, לא הייתי מגיע למצב הזה. לא היה לי סוכן כמו לשחקנים אחרים, לא ידעתי לבטא את עצמי, לא היו לי יחסי ציבור ולא רדפתי אחרי העתונות. למדתי על בשרי בדרך הקשה. נותרתי המום נוכח הזלזול בחיפה מול אהדה גדולה במקומות אחרים".
"היתה לי תקווה שיעזרו לי אבל גם המאמן החדש, דרור קשטן, כלל לא דיבר אתי" - ממשיך סלקטר - " בלית ברירה מכרו אותי לבית"ר ירושלים במחיר שיא של 120 אלף דולר, וכאן טעיתי פעם נוספת. לא ידעתי לקראת מה אני הולך. חשבתי שהסכום ששילמו עבורי, יספיק, אבל הגעתי לקבוצה עם המון לחץ מצד האוהדים שחשבו שאני מגיע להיכנס לנעליו הגדולות של אלי אוחנה שעזב לאירופה. נתקלתי באווירה שלא הורגלתי אליה. בחיפה, בחיים לא היו לי תאקלים עם האוהדים וכולם פירגנו לי. שם קיללו אותי אפילו באימונים. לא היתה להם סבלנות לתת לי להתאקלם. בית"ר לקחה שנה קודם לכן אליפות והשחקנים הסתובבו כמו טווסים. לא עמדתי בלחץ הכבד, סבלתי גם מפציעה ונאלצתי לעבור להפועל כפר-סבא. בתום העונה, דווקא היו"ר אביעד שבגללו עזבתי, החזיר אותי הביתה אבל כבר לא הייתי אותו שחקן. המאמן אמציה לבקוביץ העדיף את החלוצים הצעירים ובמהלך העונה עזבתי למכבי עכו מליגה א` ". סלקטר, מודע למגבלותיו ( "אין לי מרפקים, אני לא כוחני, לא נלחם באנשים והכוח שלי היה בתכל`ס, בהבקעת שערים במגרש, בניגוד לאחרים שהיו כשרונים בפה אבל חלשים במגרש") לא מסתיר את שאיפתו להשתלב במסגרת של מכבי חיפה. התפקיד עליו הוא מפנטז, מגלה כשרונות במחלקת הנוער ולדעתו, יש לו טביעת עין חדה שמסוגלת לחשוף כדורגלנים אלמונים. על עבודתו במשטרה אמר: " הסתובבתי בליגות הנמוכות וראיתי שבלי עבודה מסודרת לא אגיע רחוק. לקחתי בחשבון שקשה יהיה לי לשבת במקום עבודה משמונה עד ארבע והעבודה במשטרה קרצה לי, כי ביס"מ (יחידת סיור מיוחדת) כל יום יש משהו חדש. גם כאן פעלתי בכוחות עצמי. לא חיפשתי פרוטקציה ולא רציתי שיגידו שבזכות משהו קיבלתי את המישרה. לא חלמתי להיות שוטר, אבל אם לא הצלחתי להסתדר מכדורגל, זה המקצוע המועדף".
