תנו לשחקני מכבי חיפה לדורותיהם לבחור את המעמד הכי מרגש עבורם, תקבלו תשובה כמעט אחידה: חצי הגמר ברמת-גן. תשאלו את חובבי הכדורגל היותר מבוגרים, את מי הם היו רוצים לראות מדי שנה בחצי הגמר, תקבלו תשובה סטנדרטית : מכבי חיפה. תמשיכו ותקשו, את מי היו רוצים לראות מול מכבי "הונדה" חיפה, לא תצטרכו ל"שבור את הראש". בית"ר ירושלים היא המועדפת. ואין פלא. 6 פעמים נפגשו השתיים במשחקי הגביע ונכבשו במשחקים האלה לא פחות מ- 26 שערים (ממוצע של למעלה מארבעה שערים למשחק !!). כדאי, לפני שאתם נוסעים לאיצטדיון הלאומי להיכנס באתר זה לפרק "לגעת באושר". שם תמצאו את כל משחקיה הגדולים של מכבי "הונדה" חיפה מאז היווסדה, ולא נגרע מקומם של שחקני המנורה. אם מדברים היום על "דאבל" חיפני שני (הראשון בעונת 90/91 כאשר המאמן העכשווי, אברהם גרנט אימן את הפועל פתח-תקווה, ולא הצליח למנוע מראובן עטר, איל ברקוביץ, אלון חרזי ושות` את הזכייה הכפולה). התיאורים החיים רק "ידליקו" אצלכם את הפיוזים. אצל השחקנים הם כבר בשמיים. למכבי "הונדה" חיפה היו 4 הזדמנויות לזכות ב"דאבלים" והיא הצליחה רק באחת. טרם נשטפו גרגרי המלח שנזרו על פצעי חיפה אשתקד, כאשר במצב של 0:2 לטובתם מול מכבי פתח-תקווה, התפרקו בחמש הדקות האחרונות, ספגו צמד שערים ונגררו להארכה שבסופה הפסידו. איש לא זכר להם את תואר האליפות. בפעמיים האחרות, ניצבה בית"ר ירושלים ומנעה שמחה חיפנית מושלמת. לראשונה בעונת 84/85 כאשר החיפנים שעטו בליגה, הצליחו בעונה מצוינת לזכות בתואר רק במחזור האחרון, ואז הגיעו למפגש מול אורי מלמיליאן, אלי אוחנה וחנן אזולאי. אוהדי הכדורגל, עדיין נפעמים מ"כשרונם" של הירושלמים לשמוט יתרון בן 13 נקודות ולהפסיד את האליפות לחיפנים עונה קודם לכן, הבינו שבמשחק זה טמון כבודם. חיפה רצתה את ה"דאבל", כל מי שלא ירוק רצה צהוב.
86 דקות מרתקות היתה התוצאה 0:0 ולפני הכניסה להארכה ניצל אלי אוחנה את העובדה ששומרו, הבלם אלי כהן, נמצא מחוץ למגרש לצורך טיפול רפואי, וכבש את שער הניצחון. מיותר לציין את החוגגים הנלהבים. בפעם השניה, שוב חיפה אלופה (88/89) ורק 90 דקות הפרידו בינה לבין הגביע הנכסף וה"דאבל" ההיסטורי.בית"ר ירושלים הגיעה למשחק מהמקום ה- 9 בליגה ולמעשה כולם סתמו את הגולל על סיכוייה. כך זה נראה במחצית הראשונה. זאהי ארמלי, בסדרת החמצות נדירה, גרם לכך שהבית"רים יאמינו בכוחם. על פי מהלך העניינים, תוצאה של 0:5 לא היתה מקפחת אותם. אבל רק ראובן עטר הצליח לכבוש. 0:1 נזיל. הדרמה החלה במחצית השניה. אורי מלמיליאן השווה (48), המגן אבי כהן העלה את בית"ר ליתרון, ואז הגיע שערו המדהים של עופר מזרחי בדקת הסיום, תוך שהוא מבצע סלאלום אגדי ויש הארכה. אבי כהן כבש בשנית, גם ראובן עטר ובסוף הפנדלים 3:4 לירושלים וחניכיו של אמציה לבקוביץ ומרטו את שערות ראשם. הלך ה"דאבל" השני. אם חיפה רוצה להתנחם, יש לה במה להאחז. בשני המשחקים היחידים בשלב חצי הגמר, ניצחה ועלתה לגמר. ב- 1971 משחק סוער (גם הוא מופיע ב"לגעת באושר") בבלומפילד. 0:1 לירושלמים, יואב לוי עשה 1:1, ויקטור סרוסי, שהספיק לעשות צרות למכבי חיפה במדי מכבי נתניה, החליט שלא כבש מספיק והוסיף צמד ובמצב של 1:3 לבית"ר, עמוק בתוך ההארכה, חוללו החיפנים מיני-דרמה והשוו. 3:3 והלכו אל הנקודה הלבנה שנשארה כזאת רק עבור בחוריו של ג`וני הרדי שניצח 4:5 ועלו לגמר. בפעם השניה כבר לא נתקלה חיפה בבעיות מיוחדות. חיים רביבו ונג`ואן גרייב (1995) סגרו מוקדם את סיפור הגמר במשחק חד צדדי. והיו עוד שני משחקי גביע בין השתיים. ב- 1986 הגיעו הירושלמים למבצרה של הטוענת לכתר, פיגרו 2:1 בקרית אליעזר אבל מלמיליאן, הסיוט של חיפה, דאג להפוך את הקערה על פיה ולהוביל את קבוצתו ליתרון סופי - 2:3.
הפגישה האחרונה בין הירוקה והצהובה היתה גם הכואבת מכולם לחיפה. ירושלים הגיעה לחיפה, ז`אנו דאג להעלות את המקומיים ליתרון שנמחק על ידי (תנו ניחוש...) ניר סביליה. אלון חרזי הורחק בגלל עבירה, מחא כף לשופט ולקהל כי האדום היה מוצדק וכל מה שנותר לחיפה היה לסחוט הארכה בסיומה קרסה הגנתה כמו היתה חומת ברלין . נגמר 1:5 לבית"ר, תוצאה משפילה שגרמה למאמן הצ`כי של חיפה, דושאן אוהרין , לומר שלום ולא להתראות. כמו מקרה הפועל תל-אביב השנה, מי זכר לו שהצעיד את חיפה לרבע גמר גביע אירופה ? שיא ההופעות הרצופות של מכבי "הונדה" חיפה שייך לשנים (59-66) בהן הופיעה 6 פעמים במעמד המכובד. בשלוש השנים האחרונות כשלו החיפנים לעבור את המכשול האחרון ואל יקל עליכם הדבר. הם הרגילו אותנו להופיע בגמר כל שנתיים. הפסד 0:1 לבית"ר ירושלים (1985), הפסד בפנדלים למכבי תל אביב אחרי 3:3 (1987), הפסד בפנדלים לבית"ר ירושלים כמפורט (1989), ניצחון על הפועל פתח-תקווה עם מופע אימים של גרנט נגד השופט , עובדיה בן-יצחק, שהרחיק לו שחקן כבר בדקה השניה (1991), ניצחון0:1 מול מכבי תל אביב (1993), ניצחון 0:2 בדרבי חיפני (1995) וניצחון בהארכה על הפועל ירושלים 0:2 (1998). ארבע שנות היעדרות ממשחק הגמר, באמת יותר מדי. עד היום הופיעה מכבי חיפה 23 פעמים בחצי הגמר, כולל משחק שלא שוחק (1942) כאשר קבוצת הצבא היווני לא הופיעה למשחק וחיפה נהעפילה לגמר עליו היא מצטערת עד היום בשל המפלה 12:1 לבית"ר תל אביב. המאזן מורה על 10 נצחונות, 13 הפסדים והפרש שערים 38:40 לזכותה. בגדול, חיפה לא רוותה נחת, אבל היו לה הצגות שיא שהשאירו טעם מתוק ובדרך כלל היו באיצטדיון בין 30 ל- 40 אלף צופים.
רוב שחקני מכבי חיפה לא הופיעו בגמר. ניר דוידוביץ, אבישי ז`אנו, אלון חרזי, אדורם קייסי, אריק בנאדו, ראובן עטר, ג`ובאני רוסו, מרקו בלבול וניר סביליה היו שם. אשתקד קילקלו מול מכבי פ"ת וזאת ההזדמנות לתקן. בעיקר חשוב לדודו אוואט שמעולם לא הופיע בחצי גמר, שלא לדבר על הגמר, ולאייל אלמושנינו שעדיין לא שכח כיצד קבוצתו, עירוני אשדוד, ספגה חמישייה ממכבי חיפה (1998).
