ביום שישי בבוקר הסיפור של ג`ובאני רוסו נראה גמור. לא היה כלי תקשורת אחד שלא דיווח שהקשר הקרואטי הולך לשלם בחולצתו על "תקרית האגרופים" בינו לבין ניר סביליה במהלך אחד מאימוני אמצע השבוע. רק שכחו "איש אחד". אברהם גרנט, הסמכות המקצועית להרכיב נתונה בידיו, הוא מסוג המאמנים שלעולם לא יפגע בקבוצה אותה הוא מאמן. כבר במפגש הפתיחה שלו לפני פחות משנתיים הודיע, וגם זה היה מיותר, כי אצלו אין שחקנים בעייתיים. הוא מוכן ל,סבול` הפרות משמעת כאלה ואחרות, בתנאי שאינן הופכות לכרוניות. ברגע שהוא מאתר שחקן שחוזר שוב ושוב על כלל זה, אין לגרנט בעיה לומר למאן-דהוא "שלום ולא להתראות בבית ספרנו". מכאן, שכבר ביום שישי היה למאמן המצליח מצב רוח מעולה, כי הוא כבר ידע שג`ובאני ישחק, מעולם לא היתה לו כוונה להושיבו על הספסל ולא במקרה הוא גאה בראש חוצות שאצלו עבירות משמעת הן נדירות, גם אם לעתים הן מתפתחות למימדים "מפלצתיים" נוסח רוסו וסביליה. איך אמר גרנט ב"ערוץ הקבוצות" היום (ראשון) אחרי הניצחון הנאה על אשדוד ? " כמו שאבא לא מעניש את בנו בפומבי, כך אני חושב שמכבי חיפה היא משפחה ואם אני מחליט על צעד מסוים, איש לא צריך לדעת עליו, מלבד הנוגעים בדבר". תורה פשוטה. וגרנט לא אומר דברים בעלמא. יש לו שתי דוגמאות פחות מוצלחות, ולא במקרה שתיהן קשורות לקבוצה אותה הוא מאמן כיום. בעונת 1994/95 מכבי חיפה (אותה אימן גיורא שפיגל) ומכבי תל אביב (של גרנט) רצו כתף צמודה לכתף לקראת התואר. גרנט כמעט והתייאש, כי לחיפה היתה קבוצה אדירה, לא פחות טובה מזו שזכתה בתואר שנה קודם לכן בעונה ללא הפסד.
לעזרתו הגיע שפיגל. בבוקר משחק חוץ מול בית"ר תל-אביב, לא מאריות הליגה דאז, נקלע הקשר האוקראיני המצוין שלו לבעיה טכנית אישית. הוא סרב להצטרף לקבוצה במאורגן, הבטיח להגיע בכוחות עצמו לרמת-גן, אחרי שיפתור אותה, וכשהגיע התבשר כי את המשחק הזה הוא יראה מהצד. בניגוד לגרנט, שפיגל האמין שגם בלי סרגיי קנדאורוב אפשר לנצח את הבית"רים. על הנייר היו לו את הכלים לכך. איל ברקוביץ, חיים רביבו, אלון חזן, רוני לוי ועוד ועוד. אלא שהקבוצה עברה "זעזוע" לפני המשחק וסופו, הפסד מדהים 1:0 משער של יניב אברג`יל שהריץ את מכבי תל אביב לפסגה ולתואר. המקרה השני, לפני שנתיים פלוס. המאמן אלי כהן והקשר יוסי בניון "לא הסתדרו" במשחק דרבי הגביע בחיפה. האחד לא הבין מה השני בדיוק מבין ובשורה התחתונה נוצרה מתיחות. מתי ? ערב "משחק העונה" בבלומפילד בין מכבי חיפה להפועל תל-אביב. אלי כהן הלך בדרך הקלה יותר. העדיף לא לשתף את ה"ילד" במחצית הראשונה, שילבו בשניה והתיקו שהושג שירת היטב את תכניותיו של דרור קשטן שקטף את התואר. גרנט "אוהב" לזכור את הדוגמאות הבולטות האלה כדי לבסס את הדרך שלו: לא לפגוע בקבוצה אותה הוא מאמן, ודאי לא כאשר העימות שולי, לא אישי ולא מניב שאריות של שנאה.גרנט נוהג להשאיר את ה"אקדח" בבית ושניהם דווקא צחקו ביום שישי האחרון.
