מהמשחק הזה תצא האלופה הבאה. הבטחה אישית. מהמשחק הספציפי ה ז ה עדיין לא נראה את האלופה ולו בגלל העובדה שאחריו ישארו עוד 9 מחזורים (27 נקודות) שילחיצו עוד יותר את זו שתוביל במוצ"ש. לשתי הקבוצות נותרו עוד מוקשים רבים בדרך להילולת ההכתרה, אבל בכל מקרה מדובר ב"משחק עונה" קלאסי, עוד אחד מאלה שמכבי חיפה הירבתה להופיע בהם, עם אברהם גרנט או מולו ונגד דרור קשטן. איך שלא מסובבים את הגלגל מגיעים למסקנה שמכבי "הונדה" חיפה היא הקבוצה המנוסה מבין השתיים. הרקורד שלה מאז שלקחה את האליפות הראשונה לפני 18 שנים עדיף על פני כל קבוצה אחרת. ברזומה שלה 6 אליפויות, 4 גביעי מדינה (את החמישי נטלה ב- 1962), מספר שיא של הופעות בגביעי אירופה ומספר "כשלונות" לא קלים- 4 פעמים סגנות וכמספר הזה סיימה במקום השלישי שלא מוביל לשום מקום. גם למשחק בשבת מגיעות שתי הקבוצות עם מאזן"נקי" בזירה האירופית. אולי יהיה מי שיצחק, למרות ההצלחה המסחררת של ה"אדומים", גם חיפה לא נוצחה העונה ביבשת (שני ניצחונות על האקה הפינית). אלמלא הסטירה המצלצלת שה"ירוקים" ספגו ממכבי קרית-גת, הם היו מגיעים למשחק הביתי במאזן כמעט מושלם, ללא הפסד, אבל גילי לנדאו וחניכיו טרפו את כל הקלפים. בכל זאת יש לסגנית האלופה סיבה לחששות. מאז ספטמבר 1997 לא ראתה מה זה ניצחון בקרית אליעזר, מעולם לא גברה על החיפנים בחודש מרס (ראו ידיעה נפרדת באתר) וחיפה אחרי התבוסה ובפיגור נקודה מקשטן וחבורתו, אינה בדיוק עונה על ההגדרה של "חיה פצועה" אלא מתאימה לה יותר לדבריו של מגן ריאל מדריד, קרלוס אלברטו שאמר אחרי הפסד מדהים בגמר לדפורטיבו בגמר הספרדי ש"עלינו להראות כי זה היה פשוט יום רע". כאילו `גנבו` לשחקני מכבי חיפה את המילים מהפה. איש מהם לא ניסה לתרץ, להסביר, להתחמק. כמו שאמר פראליה במהלך השבוע:" שיחקתי רע מאוד מול קרית גת ואיני רוצה לדבר על חברי. המוראל שלי לא נפגע ואינו ירוד. אני מתכונן מנטלית למשחק מול הפועל תל אביב ויוצא אליו כמו למלחמה, במובן החיובי של המילה". חלק גדול במיסמוס התוצאה הלא שיגרתית מול קרית-גת, היה למאמן אברהם גרנט. והוא החל בעבודת השיקום כבר מיום ראשון בבוקר. לא היו אסיפות חירום, לא הערות, לא גערות וכותרות העיתונים נגעו במחוזות אחרים. גרנט והשחקנים לקחו את ה"מטען הכבד" הביתה והיה להם מספיק זמן להתכנס בתוך עצמם, ללא ציד מכשפות, ולנסות להתכונן לקראת הבאות. ככה מחנכים `ווינרים` אמיתיים. לא להסתכל לאחור אלא קדימה.
ההפסדים המרגיזים למכבי פתח-תקווה ולמכבי קרית-גת ילוו את ה"ירוקים" עד סוף העונה, בתקווה שלא יצטערו עליהם, אבל למי יש זמן למצב רוח דיכאוני כאשר בפתח ממתינה הלהיט האירופי של ישראל. יפה אמר אריק בנאדו, הבינלאומי של חיפה, שקבוצתו תנסה להמשיך את המסורת ולהיות הקבוצה היחידה שלא הפסידה העונה להפועל תל-אביב. תיקו בבלומפילד (1:1) ומהפך בחיפה (1:2). גם הניסיון ללמוד מהמפלה לאחרונה בטבלה על מצבו של השוער דודו אוואט, מלמד שמאמן השוערים שלו, גיורא אנטמן סומך מאד על כשרונו ונסיונו. בקריירה הקצרה של אוואט הוא ספג עוד 4 רביעיות. בינואר 2000 מול מכבי תל אביב (4:2) באפריל אותה שנה נגד מכבי חיפה (4:0), בדצמבר 2000 הפסד 4:1 לנתניה ובמאי אותה שנה 4:0 למכבי תל אביב. מכולן הוא יצא מחוזק ואנטמן יודע זאת. לדעתו, הכל תלוי באופי של השוער ואוואט יודע לנתח את עצמו ולהישאר רגוע, גם אם שער כזה או אחר "לא מוצא חן בעיניו". מאמן השוערים רואה באוואט ובשביט אלימלך כלים חשובים בשבת ומי שיביא למגרש 100 אחוזי ריכוז, יכולת, כשרון ונסיון, קבוצתו תרוויח מכך. אנטמן, כצפוי, רואה את אוואט מוביל ביתרון קל. בשבת עשויה להיפתר שוב, ולו לתשעים דקות, הסוגיה אם המשחק הקבוצתי של הפועל תל אביב, זה שהביא לה את התהילה גם כאשר חסרו לה שחקני מפתח חשובים, עדיף על היכולת האינדיבידואלית של כוכבי מכבי "הונדה" חיפה. חובת ההוכחה חלה על חיפה כי תל-אביב כבר הוכיחה העונה, ודווקא מול קבוצות חזקות, שסבלנות ולחץ בהתקפה על מגיני היריב, מהווים קלף מנצח. לעומתה, חיפה לא תנסה להתנער מהתווית שהודבקה לה : קבוצה עם שחקנים של מצבי רוח משתנים. די מצחיק, כי הסמל המסחרי מימים ימימה היתה יכולת וירטואוזית של שחקניה ורק בגלל סגנון זה הפכה לקבוצה הפופולארית בישראל. טלו מחיפה את הסגנון המבריק ותקבלו ציפור קצוצת כנפיים. הרבה ניגודים שצריכים לבוא לכלל ביטוי בשעה וחצי. יהי שמייח.
