את תמונת השבוע לא תמצאו בשום מקום. רק בארכיון הטלוויזיה. אם בסוף השנה יבחרו ב"תמונה המאכזבת של השנה" אין ספק שלא תהיינה לה מתחרות. המקום: קרית-אליעזר. היריב: הפועל תל-אביב. הרגע: ננאד פראליה כובש שער ומבסס את ניצחון האלופה על המתחרה על הכתר. התמונה: כל הספסל של מכבי חיפה קופץ כנשוך נחש וצוהל עד גג העולם. התמונה: ביניהם נמצא ניר דוידוביץ, השוער המצטיין שהחלים מפציעה קשה מאד בברכו. מה לא נורמלי בסצינה שתוארה ? לא, הכל יותר מדי בסדר. אבל מדוע לא תועדה התמונה הזאת בשום מקום ? שיהיה בגודל של בול מימי פלשתין, אבל שיהיה. בעצם למה שיהיה ? גם אלה שמעוניינים להסתיר את האמת, המרה מבחינתם, יודעים היום את מה שניר דוידוביץ ודודו אוואט ידעו כבר לפני מספר חודשים, הרבה לפני שדוידוביץ חזר לאיתנו. שניהם, מקסימים ואינטיליגנטים, שוערי נבחרת וליגה מצויינים לא חשבו לרגע להתעמת חזיתית ביניהם. מהטעם הפשוט שאין טעם.
אז נכון שבנו מגדלי קלפים על ה"אייטם" שאו-טו-טו תתרחש "מלחמת עולם שלישית" והכל בגלל אפודת השוער במכבי חיפה, וגם נכון שבמכבי חיפה ניסו להכשיר את ניר בראשון-לציון (לא בכל מחיר), אבל שני השוערים גרמו לאכזבה עצומה בקרב מחרחרי הקרבות, מחוץ למכבי חיפה. עד היום, וגם בסוף העונה לא שמעו אותם מקניטים האחד את השני, מדברים סרה איש על רעהו או לועגים לביצועים כאלה ואחרים. כמו שנאמר : מקסימים ואינטיליגנטים, הרבה יותר מאלה החושבים שאפשר לעבוד על כולם כל הזמן. נכון וחובה היה לשאול כל אחד מהם את השאלות הסטנדרטיות שנשאלו, אבל גם התשובות היו בהתאם. אוואט אמר לא פעם: " ניר ואני ביחסים מצויינים. אין לנו בעיה. אני חתום עד תום העונה" ודוידוביץ בקו שלו: " אלחם לחזור להרכב עוד העונה הזאת. אני ביחסים מצויינים עם דודו. אני חוזר בעונה הבאה וחתמו אתי לעוד ארבע שנים". מה לא ברור בתשובות הללו שכל ילד בכיתת גן חובה הצליח להבין ? במכבי חיפה צחקו מתחת לשפם ולא רצו להפסיק את פסטיבל הצחוק. מה איכפת לנשיא שחר ולמאמן גרנט מה אומרים, חשוב מה ה ם עושים, כפי שאמר בשעתו דוד בן-גוריון על אומות העולם. מתי התרכזו בדוידוביץ ? כאשר אוואט ספג שער כזה או אחר, ומטבע הדברים העדשות "זזו" לא במקרה לעברו. ככה צריכה לנהוג תקשורת אמיתית. אין יותר משפת גוף בשעת מצוקה. ועל התמונה הזאת בנו מגדלים באוויר. אלא מה, התמונה שלא הופיעה, זו שראיתם רק בטלוויזיה, טרפה את כל הקלפים. לא נורא, אולי בפעם הבאה יספיקו לקלוט מהר יותר. בכל מקרה, דוידוביץ לא "כעס" על ניצחונה של קבוצתו שהבטיחה לעצמה גם בעונה הבאה הופעה במסגרת גביע אירופה. והוא יהיה שם שוב. עדיין לא התנדף מאפו ריחו של רבע הגמר הראשון שקבוצה ישראלית השתתפה בו.
ויש לשבת הזאת גם קו משותף לדוידוביץ ואוואט. שני השוערים המצטיינים "סיימו" השבת מרוץ וירטואלי בקו אחד. רק הפוטו פיניש מכריע. עד היום השתתף ניר דוידוביץ ב- 141 משחקי ליגה. ה"חבילה" שלו כוללת 84 נצחונות (59%) 24 הפסדים ו- 33 תוצאות תיקו. ניר, דור שני במכבי חיפה (אביו, בנימין, שיחק בשנות החמישים) לא ספג שערים ב- 59 משחקים וספג 124 שערים (ממוצע של 0.88 למשחק). דודו אוואט הביא "נדוניה" מהשכנה שמעבר לכביש, הפועל חיפה. יחד עם משחקי העונה הגיע ל- 152 הופעות, גם הוא ניצח ב- 84 משחקים (כולל השבת שהם 55%), הפסיד ב- 21 משחקים ו- 47 משחקים סיים בתיקו. הוא לא ספג שערים ב- 71 משחקים, למרות שהעונה הצליח לשמור על שער נקי רק בחמישה משחקים. אוואט ספג 134 שערים, חוט השערה מדוידוביץ. השוני ביניהם מתבטא ביכולת הקבוצה בין קורות שעריה ניצבו. מכבי "הונדה" חיפה כבשה עם דוידוביץ בשער 283 שערים ואוואט ראה את שוערי היריבות סופגים "רק" 218 שערים. ענין של סגנון. מכבי "הונדה" חיפה תמיד ידעה, וגם דרשו ממנה לדרוס ולנפץ. אז עם מה נשארנו בסוף ה"מלחמה שאיננה" ? עם שני שוערים מצויינים בקבוצה מצטיינת אחת, עם שני בני אדם שלא מוכנים להשליך ליטרת בשר לנמרים הרעבים ועם מאזן זהה לשניהם. תאומים לא זהים.
