" היתה לי אפשרות לא לספר לאיל ברקוביץ על רצונה של סאותהמפטון לרכוש אותו, אבל העדפתי לא לבלום את התקדמותו למרות ששיחרורו בסמוך לשיחרור חיים רביבו פגע קשה בקבוצה" כך גילה נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, בראיון אישי בתכנית "אחד על אחד" עם אהרן ברנע ב`ערוץ הקבוצות` בלווין. על השתלשלות העניינים הוסיף הנשיא: " אחד היסודות לניהול קבוצת כדורגל הוא מכירת שחקנים. החלטנו שברקוביץ יימכר ראשון וכעבור שנה נמכור את חיים רביבו. נוצר צירוף מקרים נדיר כאשר ברקוביץ יצא למבחנים באנגליה וחזר ללא תשובה. לכולם נראה היה שהעיסקה לא תצא לפועל ואז הגיעה הצעה מפתיעה עבור רביבו מסלטה ויגו הספרדית. אחרי שמכרנו אותו פנתה אלי הקבוצה האנגלית סאותהמפטון ובדיסקרטיות הכי גדולה, מחשש לתשובה שלילית, שאלה אם יש בדעתי לשחרר את ברקוביץ. המסר שלהם היה ברור. אם תיתן אותו, ניקח אותו בשתי ידיים. הייתי חייב לקבל החלטה מהירה. יכולתי בקלות להסתיר מהשחקן את ההצעה האנגלית אבל החלטתי לנקוט בצעד אחר. הרמתי טלפון לברקוביץ ושאלתי אותו אם הוא מעוניין. השיקול שלי היה שלא בכל יום שני וחמישי מוכרים שחקנים ישראלים. לנגד עיני עמד גם הערך המוסף של מועדון כדורגל מכובד. אם ישמעו שמכבי חיפה הוציאה לאירופה את ברקוביץ, רביבו ומאוחר יותר את קנדאורוב תהיה לכך משמעות".
בראיון הנרחב הסביר שחר כיצד הגיע למכבי חיפה אחרי שכבר היה הספונסר של בית"ר ירושלים. לנציגת הבירה הגיע, לדבריו, בעצתו של חברו ויועצו המקצועי, פנחס זהבי, שראה בבית"ר פוטנציאל עסקי טוב בזכות כוכביה המפורסמים, אורי מלמיליאן, דני נוימן, יוסי מזרחי ואחרים. אלא שאהדה זו הפכה `שבירה` בבלומפילד:" הגעתי למשחק מוקדם של מכבי חיפה מול מכבי תל אביב בעונת 83/84 ומיד התלהבתי ממשחקם של החיפנים שניצחו 2:3 תוך הפגנת כדורגל שובה עין. היתה לי רק בעיה עם בני בן ה- 13 שהפך לאוהד "שרוף" של בית"ר. הוא לא התלהב אבל אמר: אבא, תעשה מה שאתה חושב, אני נשאר עם ירושלים. ההכרזה שלו החזיקה מעמד כשבועיים. אחרי שהחל להתחכך בשחקני מכבי חיפה בארוחות שאירגן המאמן שלמה שרף לפני כל משחק חוץ, הוא הפך ל`גרופי` של הירוקים, כמו שני הבנים האחרים שלי". גם הצטרפותו למכבי חיפה כספונסר קשורה לצירוף מקרים. לדברי שחר, באותה תקופה, נפרדה מכבי חיפה מהספונסר שלה, הקבלן זכריה דרוקר שנקלע לקשיים, והיכרות עם היו"ר דאז, צבי וייצנר, בתוספת התלהבותו מהקבוצה וסגנונה, החליט לעזוב את בית"ר לטובת מכבי חיפה. בתום 9 שנות אימוץ החליט לרכוש את הקבוצה מבלי שקודם לכן השקיע מחשבה : הקבוצה היתה במצב כלכלי נורא. הנהלת האגודה נאנקה תחת חובות של 8 מיליון שקלים ואיש לא היה מסוגל להוציאה מהבוץ. קברניטי מכבי חיפה ביקשו ממני להתערב והצלחתי לשכנע את משה גביש, נציב מס ההכנסה, והחוב הורד לשני מיליון וחצי שקלים. גם את הכסף הזה לא היה להם לשלם והם הציעו שאני אשלם אותו. אמרתי להם: מה זה לשלם? תנו לי את הקבוצה ואשלם. וכך, מצאתי עצמי יושב על רכישת הקבוצה. ראיתי בכך אתגר כי חשבתי שמצויינות בכדורגל ומצויינות בעסקים יש להם הרבה מהמשותף ואם שניהם הולכים יחד, צריך להריץ את הפרוייקט". שחר מודה שהכדורגל הוציא אותו מהאלמוניות והפכה אותו לסלבריטאי, אבל היה לו קשה מאד עם זה, בפרט כשהוא אוהב לעבוד בזמנו הפנוי בגינה : " זה היה הקטע הכי קשה עבורי וקיבלתי החלטה אישית לא לתת לזה לקבוע ולשחק בי. הקטע הכי מדהים היה שיום אחד נסעתי לבקר מוסך שלנו באיזור הדרום ובדרך עברתי על פניהם של שני ילדים בדואים ששבו מבית הספר רכובים על חמור. לפתע הם נעצרו, הצביעו עלי ואמרו זה לזה:`זה שחר ממכבי חיפה`. "נגנבתי" והבנתי את המחיר שעלי לשלם". שחר, בבדיחות הדעת, סיפר גם על תגובותיו ביציע ואמר כי "אפשר ובגלל שאני יודע כמה כסף אני משלם להם, אני מעורב במשחק". יחד עם זאת, לגבי רכישת ומכירת שחקנים, הוא אומר כי הדבר עולה בשיחות משותפות עם המאמן ויועצו המקצועי, וכמובן העלות המקצועית של אותו שחקן מבוקש. לדבריו, היו שחקנים טובים שלא נרכשו רק בגלל עלותם, אבל מעולם לא רכש שחקן שלא על דעתו של המאמן. " ידוע לי על מקרים באירופה שם הנשיא מחליט לרכוש שחקן אטרקטיבי בתקציב כזה או אחר כדי ליצור את המומנטום המחודש, לאו דווקא על כר הדשא".
