זמן רב לא היה ניגוד אינטרסים כזה בין מכבי חיפה לבין מכבי תל אביב, ערב המשחק ביניהן. חיפה ללא יעקובו איגביני ות"א ללא אבי נמני, יעלו למשחק עם המון משחקים היסטוריים וגם הפעם יש לחיפה אתגר של ממש. הידעתם שמכבי חיפה ניצחה לאחרונה את מכבי תל אביב בקרית אליעזר לפני למעלה מארבע שנים ? וזאת בהנחה שהמשחק המופסק בסיום העונה שעברה הסתיים בהפסד טכני לחיפנים,למרות שבמגרש חיפה הובילה 2:3, אחרי ההתלהבות המוגזמת שעלתה במספר גדול של פצועים ובראשם, אמיר רנד השוכב עד היום חסר הכרה. ולא רק עובדה תעמוד באוויר. מכבי חיפה טרם נוצחה העונה במגרשה (9 נצחונות ותיקו) ורק קבוצה נוספת בליגה (הפועל תל אביב) טרם נוצחה במגרשה. מפגשים לא מעטים טמנו בחובם מתח גדול, אבל שתי הקבוצות, מעבר ליוקרה, חשבו בראש וראשונה גם על הנקודות וגם כיצד לשבור ליריבה שרשרת הישגים. ברוב המקרים היו אלה ה"ירוקים" שתקעו מקלות בגלגלי ה"צהובים" וזה כאב מאוד. הפעם הראשונה נפלה בשנת 1955 כאשר מכבי חיפה, הקבוצה שספגה מאחותה התל-אביבית מפלות קשות, הגיעה למגרש "באסה" והדהימה בניצחון בכורה עולמי 1:2 משערים של משה טננבאום וזכריה בן-צבי מול שער כבוד של יהושע גלזר, חלוץ שכבש 21 שערים לרשת חיפה. השמחה הגדולה נמהלה בשמחתו של מאמן חיפה, אלי פוקס שהגיע לעיר הכרמל מ... מכבי תל אביב. "הרביץ" לאמא כבר על הפתיחה.
התל אביבים חיפשו להחזיר ולא כל כך הצליחו, עד לעונת 1968/69. חיפה פתחה את העונה בצורה איומה. היא נוצחה בכל ארבעת משחקי הפתיחה וכשנדמה היה שפניה לליגה השניה חלה התאוששות והיא לא הפסיקה לנצח. מה זה לא הפסיקה ? 16 מחזורים אי אפשר היה להכניעה עד שהגיעה מכבי תל אביב וקטעה את הרצף החיפני הנדיר. שער בודד של דרור ברנור שם קץ לדהירה החיפנית הבלתי מרוסנת. שנות התשעים נשאו עמם המון משחקי יוקרה. מכבי חיפה ותל אביב היו כמעט ברוב העשור האחרון "על הסוס" ומי שנדחקה קצת הצידה ניסתה להפריע. כשמכבי חיפה דהרה ל"דאבל" מול הפועל פתח-תקווה עם אברהם גרנט (1991) ניצבה בפניה מכבי ת"א כמכשול גבוה. מחזור אחד לפני הסיום. תיקו או הפסד וחיפה מפסידה את האליפות לפ"ת. המשחק אמור היה להיערך ברמת-גן ומי שלא זוכר, המגרש הזה היה "מקולל" עבור החיפנים. הם לא זכו לפני כן בשום הישג במגרש הזה מול ה"צהובים". גם הפעם חששו ממנחוס אבל במגרש זכו בניצחון גדול 1:4 לא לפני שניר קלינגר ואיציק זוהר החטיאו פנדלים אותם הדף ויקטור צ`אנוב הרוסי, השוער היחיד בתולדות מכבי חיפה שזכה לכבוד לבלום שני כדורי עונשין במשחק ליגה. כעבור עונה תל אביב שעטה כמו סוס פראי. היא ניצחה ב- 13 משחקים רצופים עד שהגיעה לקרית-אליעזר. החיפנים לא היוו יריב בטבלה, בפרט שחניכיו של גרנט כבשו עד למשחק הזה ב- 18 משחקים רצופים. המשחק הסתיים ללא שערים ובחיפה חגגו, אלוהים יודע מה. העיקר שקטעו לת"א את הרצף. באותה עונה שבה תל אביב למשחק נוסף והפעם קטלה את מכבי חיפה בביתה 1:5 שגם לו היו השלכות היסטוריות. ת"א הצליחה לנצח את החיפנים אחרי בצורת של 10 שנים ולא פחות חשוב, האורחים זכו בניצחון כפול בעונה אחת על היריבה המושבעת.
ומי שחשב שהנה הסתיימה סאגת הקטיעות קיבל "משחק עונה" אמיתי בנובמבר 1993. מכבי תל אביב אירחה את מכבי חיפה ברמת-גן לעיני 43 אלף צופים, המספר הגבוה ביותר שחזה אי פעם במשחק ליגה בארץ. גרנט וקבוצתו הגיעו למשחק ה- 12 עם מאזן מושלם של 33 נקודות מתוך 33 אפשרויות. גם אלון מזרחי סייע לו. כבר בדקה הראשונה ראה את הכרטיס האדום לנגד עיניו (שיא עולמי !) וחיפה בעשרה שחקנים אפילו הוליכה ולבסוף סיימה בתיקו 1:1. ת"א נעצרה וחיפה הצליחה לבסוף לחצות ראשונה את קו הגמר. ואז הגיע אותו 26 בפברואר 1994, תאריך שלא מופיע בלוח השנה של אברהם גרנט. מאמן זה מעולם לא ספג תבוסה כל כך קשה כפי שברקוביץ, עטר, מזרחי וסוללת הכוכבים המכובדת הנחילה לו.התוצאה הפנטסטית (0:5) משמשת עד היום כמודל לחיקוי. איפה כאן השיא ? התבוסה של גרנט (מכבי ת"א לא, כי הם חטפו כאן כבר עשירייה שש שנים קודם לכן) והעובדה שחמישה ימים לפני המשחק לא נותר כרטיס בקופות, ולא שספסרים רכשו אותם. התורים לקופות הזכירו מדינות בהן התושבים עמדו בסבלנות כדי לקנות כיכר לחם. כאן ציפתה להם עוגת קרם עם דובדבנים. באותה עונה, כעבור פחות מחודש, הגיעה מכבי ת"א בשנית לחיפה. תוצאת התבוסה הולידה משחק עקוב מדם,תרתי משמע (רומן פץ) אבל חיפה הצליחה למרות התוצאה (1:1) לקבוע שני שיאים. היא גנה לת"א את שיאה משנת 1953 כאשר לא נוצחה לאורך 31 מחזורים וגם קבעה שיא אישי, כשלא הפסידה ב- 20 משחקי בית רצופים ( גם הפעם הבית בסכנה).
"מפגש השיאים" האחרון בין השתיים נערך בעונת 94/95 ושוב בקרית-אליעזר. 0:0 בסיום ששרת את האינטרסים של ה"צהובים" בדרך לאליפות שניה עם גרנט, אבל בשבע הדקות האחרונות סילק השופט יצחק בן-יצחק לא פחות מארבעה שחקנים בגלל התכתשויות. אולג קוזניצוב התעמת עם אבי נמני, אלון חזן עם אמיר שלח, וכל הכבודה הזאת ראתה אדום מול העיניים. אגב, נמני הורחק גם במשחק הגומלין שחיפה ניצחה 0:3 (זוכרים את השער המדהים של חיים רביבו ממרחק 25 מ` ?) עוד קצת מלח ופלפל למפגש המעניין בשבת.
