עטר מגלה: שילמתי 35 אלף דולר מכיסי לנתוח שיחזיר אותי למגרש

" לא נעים היה לי לבקש מהפועל חיפה או מבית"ר ירושלים כסף לניתוח בברך ולכן החלטתי לממן מכיסי את הניתוח באיטליה שעלה לי 35 אלף דולרים, ולו כדי לחזור במהירות לשדה הכדורגל" כך גילה היום (שני) ראובן עטר בתכנית הראיונות "אחד על אחד" עם אהרן ברנע ב"ערוץ הקבוצות" של מכבי חיפה. הפציעה הקשה, הראשונה בקריירה הארוכה שלו קרתה לעטר דווקא במשחק הבכורה שלו במדי בית"ר ירושלים מול, ניחשתם נכון, מכבי חיפה. כל הקריירה של עטר נפרסה בתכנית בת 50 הדקות. עטר לא התחמק מאף שאלה, אפילו המביכה ביותר. כך לדוגמא הוא סיפר על התקרית שהיתה לו לפני 13 שנים על שפת ימה של חיפה, כאשר חשדו בו שידה אבן במציל וגרם לפציעתו: " ישבתי במכונית וכלל לא הייתי מעורב בתקרית. למחרת, כשפתחתי את העיתונים חשכו עיני. ראיתי צילום של סלע שכביכול אני זרקתי על המציל. ניפחו את התקרית מעבר לכל פרופורציה ואת התגובות שלי הכניסו באותיות הקטנות. בעקבות המקרה הזה החלטתי לנתק מגע עם התקשורת למשך שנתיים ובעקבות זאת ניסו לחסל אתי חשבונות , איש איש לפי דרכו". עטר , למרות הנסיון המר, מציע לשתף פעולה עם התקשורת וטוען בלהט כי היא החמצן של הכדורגל הישראלי. הוא מנמק ואומר, כי בעשר השנים האחרונות היו ציפיות גדולות מהכדורגל הישראלי שלא הגיע לשום מקום. התקשורת, לדעת עטר, היא ששמרה על הכדורגל ודואגת להחזיק אותו מעל המים גם ברגעים הקשים. יוצא מכלל זה יחסו לכדורגלנים צעירים. עטר אומר כי בשעתו, למרות שסומן כהבטחה לעתיד והפגין יכול טובה, הוא עבד על עצמו היטב כדי שברגע ש"יתנפלו" עליו לא יפול. "למרות הכל, חטפתי "בום" ענק. אני חושב ששחקנים צעירים בתחילת דרכם, אסור להם להתפתות לראיונות בומבסטיים אחרת הפרסום עלול למוטט את דרכם ולהתפרץ לכיוונים לא רצויים. ראיתי כבר דוגמאות של שחקנים שהתנשאו, עברו לשחצנים ושכחו שבאו לשחק כדורגל ולכן כדאי לתת להם פרסום הדרגתי". עטר לא מתייחס בדרמטיות למעברו להפועל חיפה, ואומר כי הקבוצה הזאת כלל לא היתה גורם בעיר עד לבואו של רובי שפירא: " במשחקי דרבי לא הרגשתי כלל בהבדל אם אני משחק במשחק יוקרתי או נגד עוד קבוצה בליגה. הפועל היו רגילים לחטוף ממכבי, ובגדול, ורק בעידן שפירא הכוחות התאזנו". עטר לא מצטער לרגע על שלא ניסה קריירה של שחקן מקצועני באירופה. בגילוי לב הוא אומר: " לא היה לי שום סיכוי להצליח, לאו דווקא בגלל הקטע המקצועי. בזה הייתי עומד, אבל למרות ההצעות שהיו לי, ורק חתימתי היתה חסרה עליהן, ההגיון גבר על הרגש. ידעתי, כבעל משפחה, שאם אני יוצא לאירופה ולא היה לי ספק שאחזור אחרי חודשיים, אני עלול לדרדר את רמת הכדורגל שלי למקום ממנו קשה יהיה לי להתרומם ולכך לא הסכמתי, למרות שהיו מקרים שחלמתי על הקטע האירופי". במהלך התכנית הועלה על הקו, עייזר וייצמן, נשיא המדינה לשעבר, שסיפר על הכרותו עם עטר ועל התלהבותו משער הנצחון שכבש בפריס מול צרפת (2:3 לישראל בשנת 1993): " אהבתי לראות אותו ואת רוזנטל וברקוביץ, בעל תלתלים שדוהר במגרש, פיקח ובעל זריזות רגליים. אני גם זוכר ששימשתי סנדק לבנו בכורו,רועי, וכבר אז בזמן החיתוך, אמרתי לאבא כי לילד יש רגליים חזקות ואולי ייצא ממנו עוד שחקן במשפחה". ברנע התעכב לדבר עם הכדורגלן הותיק על ההרגשה שלו כשהוא יושב על הספסל: " לעולם לא אתרגל לשבת על הספסל. אני תמיד רוצה לשחק. זה אוכל ומרגיז אותי, אני מרגיש שאני מסוגל לתרום בדקות שאני רואה שלא הולך, אבל לא אשאל למה אני לא משחק. ההרגשה שלי לא טובה אבל למען הצלחת הקבוצה אני מוכן גם לזה. מדברים כאילו אין לי כושר אבל אני מסוגל לשחק 90 ו- 120 דקות". בהתייחסו למאבק המשולש בצמרת, עטר לא משוכנע שמכבי חיפה נהנית מעדיפות על שתי התל-אביביות. המצב ישתנה, לדעתו, ברגע שכל שחקן במכבי חיפה יעלה את יכולתו ב- 25 אחוזים לפחות".