לכאורה , המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה , הוא עימות בין קבוצת צמרת (חיפה) למארחת (בתחתית). למעשה, אין קשר בין מיקומן של הקבוצות. כל משחק ביניהן מפיק מרגליות, מובקעים שערים רבים ולא פחות חשוב: חיפה מאוהבת באצטדיון הירושלמי המטופח עד מעבר לראשה. עובדה ראויה לציון : מאז חנוכתו בשנת 1992 הופיעה בו 16 פעמים (כולל מול הפועל ירושלים) ומאזנה חיובי מאד : 7 ניצחונות, 5 הפסדים, 4 תיקו והפרש שערים חיובי : 19:25 לזכות חיפה. ממש אווירה ביתית לכל דבר. בפרט, כשאוהדי בית"ר אינם מתביישים להודות בפה מלא כי מכבי חיפה היא הקבוצה השניה שלהם, אולי בגלל הכדורגל התוסס, אולי בגלל המכנה המשותף עם אוהדיה הססגוניים. גם שחקני הקבוצות נדבקים באווירה הכללית ומפגינים כדורגל משובח בדרך כלל, משובץ בים של שערים. עד היום נכבשו בטדי 30 שערים ב- 11 מפגשים בין בעלת הבית לחיפנים. במשחקים הללו חיפה ניצחה 5 פעמים, נוצחה ב- 3 וכמות זהה סיימה בתיקו. רק פעם אחת הסתיים משחק בין השתיים בתיקו עקר משערים. זה קרה אשתקד, כאשר ירושלים עדיין ניגנה כינור ראשון במאבק הצמרת (דצמבר 2000) וגרנט הציב קבוצה שניטרלה את נסיונות המקומיים לנצח. שלא יובן כאילו מכבי חיפה יוצאת לפיקניק. הירושלמים מתייחסים למשחקים נגדם ברצינות הכי גדולה ולא פעם הצליחו ל"מרוט נוצות" לנציגת הצפון הבכירה. מעניין לראות מה עשתה מכבי חיפה בטדי, בשנים בהן זכתה בתואר. כאמור, אשתקד במשחק הראשון תיקו 0:0 אבל בשני, שנערך שני מחזורים לסיום, באה חיפה, ראתה את 4000 אוהדיה משתוקקים לניצחון ויוסי בניון את יעקובו איגביני הבקיעו והכתירו את קבוצתם לאלופה. טדי ראה שני "ילדים" כובשים ואלופים בגיל 19 פלוס. שבע שנים קודם לכן (1993/94) החלה מכבי חיפה את מסעה לתואר שהביא לה את הכינוי "הקבוצה של המדינה" בטדי. עד אז, כמעט שנתיים מאז חנוכתו, הבית"רים לא נוצחו במבצרם. והנה כבר במחזור הראשון חיפה עלתה צפונה עם מלוא הטנא נקודות. ראובן עטר, יקיר חיפה ו? בית"ר, כבש ראשון, אלון מזרחי הוסיף כעבור חמש דקות שער שני וכשנדמה היה שחיפה תזכה בנצחון קל, התעורר יעקב שוורץ , הקשר הנמרץ ובתוך 6 דקות (58-52) מחק את החיוך משפתי החיפנים. ואז הופיע שוב אלון מזרחי ובשער אדיר פתח לחיפה את שער הנצחון. אגב, זאת גם היתה הפעם הראשונה שמכבי חיפה מנצחת את הירושלמים בשידור חי בטלוויזיה. עד אז נחלו אכזבות, בעיקר בשני משחקי גמר גביע המדינה.
רפי כהן
מכבי חיפה היתה קרובה לעוד 3 אליפויות במהלך שנות ה- 90 וידעה לצאת יפה מהמוקשים בטדי, למעט פעם אחת. בעונת 1994/95 שוב דרמה גדולה. חיים רביבו וסרגיי קנדאורוב העלו את חיפה ליתרון מבטיח, אבל התסריט מעונה קודמת שוחזר להפליא. אלי אוחנה וסטפן שאלואי חוללו את הבלתי ייאמן והישוו, אך גם הפעם חיפה ניצחה בזכות שער של רביבו - 2:3 לחיפה. הנצחון הזה לא סייע לחיפה לזכות באליפות. היא דורגה שניה, אחרי מכבי תל-אביב של אברהם גרנט. שנה מאוחר יותר, שוב חיפה במאבק האליפות וגם הפעם טדי מצדיע. מכבי חיפה ניצחה 0:2 משערים של קנדאורוב ואלון חזן, כאשר בתווך הצליח ניר דוידוביץ להדוף פנדל מרגלי סטפו שאלואי. שוב חיפה סיימה סגנית. פעם שלישית שה"ירוקים" ניסו להוסיף תואר לארונם נגמר במפח נפש. זה קרה לפני שנתיים. הפועל תל אביב ומכבי חיפה ניהלו קרב צמוד. חיפה לא הצליחה להדביק את ה"אדומים" רק בגלל הפסדים כמו זה מול ירושלים. אם במשחק הראשון נהנתה חיפה ממזל, אחרי שחלוצה הגרוזיני, גיורגי גחוקידזה, הצליח להשוות שלוש דקות לסיום, ולבטל יתרון מוקדם של אסי דומב. באותה שנה, בגלל שנערכו 3 סיבובים, שבה מכבי חיפה לטדי ומאד נהנתה משער יתרון של יז`י בז`צ`ק (21). אלא שאז התעורר אלון מזרחי, חלוץ ששב מניס הצרפתית אליה "נמלט" ממכבי חיפה. ואותו מזרחי, שכבש עשרות שערים לזכות חיפה, לא טמן רגלו בצלחת וכבש שלושה שערים שחיסלו את סיכויי החיפנים להדביק את חניכיו של דרור קשטן. ירושלים "שמה מקלות בגלגלים" של מכבי חיפה גם בעונת 1985/86 והרבה לפני שטדי עמד על תלו. זה קרה בימק"א, ושם בית"ר ניצחה 1:2 את מכבי חיפה ובעקיפין, הנקודות חסרו לחיפה בסיום והיא שוב סיימה שניה, שוב אחרי הפועל תל אביב. לא תמיד הצליחה בית"ר לקלקל לחיפה את החגיגות, למרות שניצחה אותה במשחקיה הביתיים. באליפות הראשונה של חיפה (83/84) הפכה בית"ר את בלומפילד לאכסניה שלה וניצחה 1:2 משערים של אלי אוחנה ואורי מלמיליאן מול שער כבוד של צדוק מלכה. כעבור שנה, חיפה זכתה באליפות השניה שלה. ה"כתם" בכתר נולד בבלומפילד, לעיני 20 אלף צופים, שראו את אלי אוחנה בשיאו, כובש שלושער (36,24,6) ומנצח את חיפה 2:3 שהצליחה רק לצמק מרגלי ארמלי וסלקטר. בשתי העונות האלה נאבקו השתיים על התואר, מבלי שקבוצה שלישית תפריע להן.
סיום
גם באליפות השלישית חיפה לא ליקקה דבש בימק"א. ראובן עטר (14) העלה את חיפה ליתרון, חנן אזולאי הישווה (28) וזאהי ארמלי החזיר את היתרון לחיפה (37). במחצית השניה, אורי מלמיליאן (71) הישווה והיה קרוב לכבוש שער ניצחון, אלא שגיורא אנטמן, מאמן השוערים במכבי חיפה בהווה, הצליח להדוף כדור עונשין מהנקודה הלבנה (78) והציל נקודה בעונת 1988/89. אגב, התופעה שמכבי חיפה סופגת שערים בכל משחק, היתה נפוצה גם אז. במשחק בטדי "השלימה" מכבי חיפה 9 מחזורים רצופים של ספיגת שערים, ובכך השוותה את השיא שהיה שייך לבוני גינצבורג בעונת 1987/88. הבית"רים לא ויתרו לחיפה גם בעונה בה זכתה ב"דאבל" (עונת 1990/91). הם עצמם נקלעו למצוקה ולבסוף נשרו לליגה השניה, אבל בדרך ניצחו בימק"א 0:1 משער שכבש יעקב שוורץ (42). הפעם הנקודות לא הועילו למנצחים ולא קילקלו למכבים לעשות היסטוריה. מספר שחקנים שיחקו בשתי הקבוצות והבקיעו לרשת ממול : אלון מזרחי כבש "רק" שלישיה לרשת חיפה, אבל הוא לא חסך מעוקצו גם כששיחק במדים הירוקים וכבש 7 שערים מול בית"ר ירושלים. עופר שטרית הספיק לשחק במכבי ולכבוש שער מול בית"ר, אבל ב"צהוב" החזיר מנה כפולה וכבש צמד. גם אלי מיאלי (1) וויקטור פאצ`ה (2) הרעידו את רשת מכבי ולא הספיקו לעשות זאת במדי מכבי. 3 שחקנים ממכבי, משה סלקטר (4), ראובן הלד (2) ושי הולצמן (1) כבשו נגד בית"ר ואחר-כך עברו לשחק בשורותיה. אורי מלמיליאן (12 שערים) ואלי אוחנה (11) מוליכים את טבלת הכובשים בין שתי הקבוצות, והשלישי הוא ראובן עטר ממכבי חיפה (שיחק גם בבית"ר) שהבקיע מול קבוצה זו 9 שערי ליגה. והם כל כך אוהבים אותו. כמו שמכבי חיפה אוהבת את טדי.
