איזו סמליות. ראובן עטר, אלון חרזי, אריק בנאדו ומרקו בלבול, ארבעת המוסקיטרים היחידים שחוו את האליפויות הקודמות של מכבי חיפה היו על המגרש בטדי. בלבול "קפץ" על העגלה והיה מוותר על התענוג. אבישי ז`אנו, שש שנים ממתין לרגע הגדול הזה, שרוי באבל כבד על מות אמו. כל החגיגה הענקית לא השכיחה אותו. השחקנים עלו עם סרטים שחורים לזרועם, וכשירדו, כולם מילמלו: "שיחקנו בשביל אבישי". רק הסתיים המשחק וההילולה החלה. האוהדים ניסו לפרוץ למגרש, המשטרה אמרה נייט והשחקנים לקחו את המושכות. השאירו למשטרה את הסוסים.מנהל הקבוצה, אריה בורנשטיין שלף את דגל המדינה המגוהץ ושלח את הקפטן בנאדו וחבורתו להקפת הניצחון. זאת הייתה ההקפה הכי סטרילית בתולדות המועדון. לא הפריעו. רק הנשיא וראש הממשלה חסרו, אבל הם אוהדי בית"ר. צופית גרנט דווקא פרצה למגרש ועשתה לאברם שלה "שק קמח". אילו יכלה, הייתה מכניסה אותו לאמבטיה מלאת שוקולד. מגיע לו. עטר הסתובב כמו חתן בחתונתו ואלון חרזי, דומע כאילו מעולם לא חווה לפני כן. הוא סירב לעזוב את דגל ישראל, הסתובב אתו כמו טלית לגופו. גרנט, מוקף בהמון אהבה , זכה לחיבוקים ארוכים משחקניו. הוא לא ידע מה לעשות. הוא דיבר שוב ושוב על שבע השנים של מכבי שלא לקחה ועל השש שהוא לא זכה. הבחור עשה היסטוריה. תואר ראשון מחוץ למכבי תל אביב.
חלק שני
בכניסה לחדר ההלבשה המתין לבחורים ולכל אחד העניק צ`אפחה. כל שחקן שאל אותו מתי הוא עושה את הקרחת, כפי שהבטיח בתחילת העונה. במכבי לא יוותרו לו כמו לרוסו. גרנט ינסה לשכנע, לנהל מו"מ, אבל בסופו של דבר, פראליה ושות` לא יתנו לו לברוח. אם לאנטמן ומאמן הכושר, גולדינג, יש קרחת, מה הוא יותר טוב מהם ? ובפנים, שמחה גדולה. כולם שכחו את מכבי פתח-תקווה. הגביע מת ? יחי השמפניה. שרו, רקדו, אוסטרובסקי בציביל, עמד מהצד והביט. הסבירו לו שגם הוא שותף. המנכ"ל שפגט הסתובב חגיגי. עכשיו, אחרי שהתואר הובטח, מתחילות ה"צרות" שלו. שני משחקים אחרונים, שני משחקי בית מול הפועל חיפה ומכבי תל-אביב. שתי חגיגות עצמאות . כאב הראש עובר למשטרת חיפה. וברקע נשמעו השחקנים אומרים זה לזה : " אם אבישי היה פה, טדי היה מתפוצץ משמחה". הוא יהיה בקריית-אליעזר, הרבה פחות שמח, אבל במכבי חיפה לא שוכחים מה שחקן הנשמה הזה עבר כדי להגיע למעמד הזה. ואיש גם לא בא בטענות להפועל תל אביב ש"קלקלה" את האליפות. בשבועיים הקרובים ייפתח פסטיבל חיפה האמיתי.
