למכבי חיפה מעולם לא היה חשוב את מי עליה לפגוש בשלב חצי הגמר. עבורה, מכבי פתח תקווה, הפועל תל אביב או מכבי תל אביב, הן יריבות מכובדות שיש לנסות ולדלג עליהן בכל דרך אפשרית, כדי לפגוש את הנשיא משה קצב, לו תהיה זו הופעת בכורה כנשיא. וחיפה (מכבי,כן ?) תרצה להגיע עם פנים מחייכות. עד ואם, מצפה לה חצי הגמר ולא בכדי אוהדי הכדורגל נוהרים לרמת גן בהמוניהם, לא רק חיפנים, כי הם יודעים שקבוצת הגביע הטיפוסית הזאת מעלה את משחקי השלב ה"כי מעצבן" לדרגות שיא שלא נראו בכדורגל הישראלי. להופיע 8 פעמים בחצי גמר הגביע בתוך עשור שנים, אין זה דבר של מה בכך. שום קבוצה אחרת אפילו לא מתקרבת למאזן הזה. כל מי שקשור למכבי חיפה, החל מהנשיא, יעקב שחר, ועד מאות אלפי האוהדים, לא מתייחסים לדיבורים שדרכה של מכבי חיפה לחצי הגמר הייתה קלה וזרועה במזל. איפה הם היו בעונה שעברה כאשר מכבי חיפה נאלצה לעבור את ה"ויה דולורוזה" ושיחקה בשלב הראשון בחוץ נגד הפועל פתח תקווה (ניצחה בפנדלים) , בשמינית הגמר קיבלה את הפועל חיפה וגם אותה עברה בפנדלים ובחצי הגמר "נפלה" על הפועל תל אביב והודחה, גם כן בפנדלים. בגביע צריכים לעבור, ויש למכבי חיפה שכנים שמכסימום מגיעים לרבע גמר, פעם באיקס שנים, ושם נתקעים. אז בבקשה, קצת כבוד לא יזיק. אפשר לאכול את הלב מקנאה בממ"ד. כל הדרך שמכבי חיפה עשתה בחצי הגמר, וזה קרה 24 פעמים, שזורה בנסים ונפלאות, לפעמים לזכותה, פעם אחרת לחובתה. את הדרך הקלה ביותר עשתה בפעם הראשונה בשנת 1942. היריבה, קבוצה יוונית, ששיחקה בארץ על תקן רשמי, פשוט לא הופיעה וחיפה עלתה לגמר הראשון והמשפיל ביותר שלה, בעקבות תבוסה 12:1 לבית"ר תל אביב. בעשור הראשון מאז קום המדינה היה לאוהדי מכבי חיפה "קל על הלב". הם ידעו, כי כאשר קבוצתם מגיעה לחצי גמר, אין לבנות מגדלים באוויר. התוצאות בשטח היו בהתאם. מכבי תל אביב "קרעה " את החיפנים 0:5 (1955), הפועל פתח תקווה הוליכה כבר 0:4 במחצית חצי הגמר והסתפקה לבסוף בתוצאה "מינימלית" 2:4 (1959) וכעבור שנה, באיצטדיון בחדרה (פעם שיחקו במגרשים נייטרליים באמצע הדרך) הייתה זו הפועל תל אביב שהדיחה את חיפה 0:1 ומנעה ממנה להגיע לראשונה לגמר הגביע במדינתנו החדשה. האלופה הקבועה נשדדה ואז הגיע תור הזהב הזמני של חיפה. עמדה לרשותה הקבוצה הטכנית ביותר בארץ. מעולם לא זכתה בתואר כלשהו (מקשיבים, שכנים ?) אבל כדורגל גדול היא שיחקה. ומי שובצה מולה לחצי גמר גביע 1962 ? לא פחות ולא יותר, האלופה הפועל פתח-תקווה שלקחה את התואר הרביעי הרצוף שלה (והחמישי הגיע כעבור שנה). לרוע מזלה של המלבסים, אז לא הייתה טלוויזיה, אחרת הם היו מתמודדים על תואר "הקבוצה של המדינה". גם כך, שחקנים כמו נחום סטלמך, האחים אבשלום וזכריה רצבי, בועז קופמן ושלמה נהרי, לא קטלו קנים. והם הגיעו כדי לנצל את חוסר היציבות של מכבי חיפה. כשנשרקה שריקת הסיום למשחק, כולם שיפשפו עיניהם כלא מאמינים. החיפנים נקלעו לאחד הימים המדהימים שלהם,טחנו את יריביהם כמו שקוצצים בצל, דק-דק, ואלמלא משחק אנוכי של הקיצוני, דני שמולביץ, היום פרשן בתחנת "הגל הבטוח" בחיפה, התוצאה עשויה הייתה לצמוח ולתפוח כמו עוגת שמרים. שלא תיפול טעות. שמולביץ היה פנטסטי וכלל לא היה "אנוכי" כלפי הרשת הפתח-תקוואית שספגה 3 "בומבות" מרגליו. ג`וני הרדי ואברהם מנצ`ל הוסיפו מלח ופלפל והתבשיל 1:5 הוכנס לתנור לקראת הגמר הגדול מכולם - 2:5 על מכבי תל אביב. כעבור שנה, אחרי שפתח-תקווה גרפה אליפות נוספת, היא שוב פגשה את מכבי חיפה בחצי הגמר. הפעם היא הוליכה 0:1 משער של מרכוס, אבל אותו שמולביץ ה"איום" השווה והקבוצות נאלצו לחזור לרמת-גן למשחק חוזר. הפעם הספיק שער של אשר עלמני להקפיץ את חיפה לגמר כל-חיפני, מול הפועל שניצח 0:1 משער ניצחון בדקה השלישית. מכבי חיפה "התאהבה" במשחקי הגביע (כבר אז היו לה נטיות בכוון הזה) וגם בשנת 1964 הגיעה לחצי הגמר. גיבור משחק זה, היה שוערה מיכאל פורטל, אקס הפועל חיפה. לא די שהיריבה "הפחידה" (מכבי תל אביב), בפרט כאשר מכבי חיפה החלה לצנוח ברמתה, אחרי פרישת כוכביה, השוער התעקש לשחק למרות שהיה פצוע באצבעות ידו. שוער פצוע ביד משול לחוטב עצים נטול גרזן. שניהם מסוגלים לעשות שום דבר. וכך הסתיים המשחק בהפסד חיפני 3:1 , טבעי, בפרט כאשר ברקע נשמע קולו הסדוק של פורטל האומלל. ליגה א`, ליגה א` ואז, בשנת 1966 הכניסה מכבי חיפה למילון הגביע הישראלי את המושג "סינדרלה". לא כמו היום, כשכל לכלוכית היא סינדרלה וקבוצה מליגה שניה מנצחת קבוצה בליגת העל. אז, ליגה א` הייתה במרחק שנות אור מהליגה הראשונה. אבל למכבי חיפה הייתה קבוצה-קבוצה. ברבע הגמר היא הביסה את מחזיקת הגביע, מכבי תל אביב 0:3 במגרשה של האחרונה (שערים: חסן בוטוני, דידי ששון ודני שמולביץ) ובחצי הגמר המתינה לה הפועל חיפה. ל"אדומים" הייתה הגנת ברזל והם שיחקו בליגת העל. ה"ירוקים" , נישאים על גלי המשחק הנפלא ברבע הגמר, הגיעו פייבוריטים. לא, אין זו טעות, ליגה א` האפילה בתורת הסיכויים. לזכותם של אנשי הפועל חיפה ייאמר, כי הם רצו שהמשחק יתקיים בקריית אליעזר. מאמן מכבי, אברהם מנצ`ל, סרב בטענה שקהל האוהדים עלול לחנוק את חניכיו ולהשפיע על משחקם. כך זה הלך אז. הפוך על הפוך. היום מתאמצים לקרב עוד ועוד אוהדים, אז "ברחו".
שוב תמונה
והחיפניות שיחקו זו מול זו בבלומפילד. בשורה התחתונה והקובעת, הפועל חיפה ניצח 0:1 משער של יהושע פלגי בדקה 62. באמצע היו מהומות. כבר בדקה 11 העיף השופט הירושלמי, אוטו פריד את קשר מכבי, אהרן גרשגורן מהמגרש. בחלוף 6 דקות אוזנו יחסי הכוחות. המגן אוז`לבו שאלתיאל "טס" אף הוא. ואם אלה לא הספיקו, נקבע פנדל לזכות מכבי בדקה 85. דני שמולביץ התעקש ועמד על זכותו לבעוט, למרות שלא היה מומחה, ובעיטתו נשלחה גבוב-גבוה מעל שער הפועל. קשר המנצחים, יצחק אנגלנדר, לא ידע כיצד להביע את שמחתו, ובחר לעשות זאת במחיאות כפיים מול עיני השופט הקפדן שלא היסס ושלח גם אותו אל מחוץ למגרש. ירושלים, ירושלים עד תחילת שנות ה- 70 בית"ר ירושלים נחשבה לקבוצה בינונית. המלים אליפות וגביע נשמעו באוזני שחקניה וזהו. עברו לידם. בשנת 1971 מצאו הירושלמים את עצמם בחצי גמר הגביע בסירה אחת עם מכבי חיפה. לא יהיה עוד ערב כזה בכדורגל הישראלי. בלומפילד, 20 אלף צופים. משחק ראשון, מכבי תל אביב מול הכח רמת-גן. 3:3 בסיום 120 דקות וה"סגולים" מנצחים 4:5 בפנדלים. רבע איצטדיון מעולף. כולו של מכבי, כי להכח היו מעט אוהדים. להצגה השניה עלו חיפה (מכבי, כן ?) וירושלים. בשורות בית"ר נעדר השוער הקבוע, חיים לוין ובהרכב חיפה הופיעו שני פנסיונרים שפרשו וחזרו למכבי חיפה על תקן של "משיחי שעה". השוער יחזקאל גרשוני והמגן דני שמולביץ שבינתיים עברת את שמו לרום. בלם ירושלים, יצחק ז`אנו נגח לרשת חיפה ועד לדקה ה- 80 הוליכה קבוצתו 0:1 ובה כבש יואב לוי את השוויון. הארכה. ויקטור סרוסי, חלוץ נתנייתי לשעבר, שמירר את חיי חיפה בעיר היהלומים, המשיך בתעלוליו גם בקבוצתו החדשה. בתוך שלוש דקות (100-97) כבש שני שערים וזה נראה גמור. אבל, אצל מכבי חיפה מודל 1971 זה לא גמור, בדיוק כמו אצל מודל 2001. ישעיהו שווגר המנוח עלה ונגח כדי לצמק (דקה 104) וחמש דקות לסיום היה זה ה"משיח" דני רום שהשווה וסחב את כל מי שלא התעלף לדו-קרב בעיטות עונשין. גם כאן היצ`קוק היה חוטף התקף. אז לא בעטו לסירוגין. כל קבוצה בעטה ב"מכה אחת" את כל חמש הבעיטות. אודי רובוביץ, ארצי בן-יעקב, יוסי חכם וויקטור סרוסי כבשו לבית"ר. אבי נקש בעט לחוץ. יתרון 0:4 כמעט גמור. וחיפה נלחצה. יצחק מינץ הכניס, סלמן קרנדו כבש, ישעיהו שווגר הכניס, מוטי לובצקי בעט לקורה ולרשת - 4:4 ופתאום החיפנים מתחבקים. הלו, נשארה בעיטה אחת. שכחו שאין תיקו בגביע. החיבוקים לא היו לשווא. כבועט חמישי נקבע יואב לוי. ה"מומחה". כשהוא רץ אל הנקודה הלבנה ושלח את הכדור פנימה, כל מי שהיה ביציעים העמוסים לעייפה התעלפו. מחום, מהתרגשות, מלחץ. למי שלא הייתה סיבה להתעלף, כבר מצא משהו. ממשחק זה החלה מכבי חיפה במסורת הלא מוצלחת שלה את עידן הפנדלים. הכל סטנדרטי ואחרי סערת הרגשות הגדולה הגיע הפסד "נורמלי" להפועל תל אביב 2:1 (1972) ואז שקטה זירת הגביע במשך 9 שנים. כייף לשונאים, בלי מתח ועצבים. גומרים מכסימום ברבע הגמר. מכבי חיפה גם לנשרה לליגה הארצית ופתאום "סינדרלה" האמיתית נולדה מחדש. 1981. בני יהודה הלאומית ממול. אחרי מחצית מאופסת משה יחיאל מבני יהודה, נזכר כי כאשר שיחק בהכח רמת-גן ושיחק בגמר 1971 מול מכבי חיפה, הוא כבש את השער הראשון (הכח ניצחה 1:2) וגם הפעם בא לו. משה סלקטר השווה מגול אדיר ממרחק 40 מ` ובן-טובים קבע 1:2 לשכונה. דקה לסיום הרשמי, מכבי חיפה הבלתי מתייאשת, חזרה לחיים משער יפיפה שכבש מנשה מזרחי. הארכה מיותרת נשאר 2:2 ובפנדלים, בנימין ויינברג, שוער השכונה, פעם במדי מכבי חיפה, עצר אחד מרגלי ירון פרסלני ונגמר 3:5 עצוב. גדול, גדול ולא נודניק רישמו את התאריך.24 במאי 1983. רוצו לארכיון הקלטות ושימו בוידאו. אם דיברנו על מאי 1971 כערב הגדול ביותר של הגביע, תריסר שנים מאוחר יותר הגיע המשחק הגדול ביותר בה"א הידיעה והקריאה. מעולם לא התקיים בארץ משחק נדיר כזה. התפתח בו משחק נדיר ולא רק בגלל התוצאה. 26 שחקנים ששותפו בו התעלו לרגעי שיא בקריירה שלהם. 15 אלף חיפנים הגיעו לרמת-גן, עודדו וחסרו להם רק 120 שניות כדי להצפין בשירה וריקודים. אבל מכבי תל אביב לא פראיירים. מאיפה להתחיל את הדרמה ? כמובן, מההתחלה. דקה שניה. משה שוויצר שולח טיל מהאוויר לרשתו של צדוק אברהמי ועושה 0:1 טוב על הלב, למאמנו-אביו, דוביד. מוטי איווניר מעלה ל- 0:2 בדקה 32 ואלה הרגעים בהם מתחילים לחשוב, אם כדאי ללכת לעבודה למחרת. מה אמר ג`וני הרדי, מאמן חיפה לחניכיו, היום אפשר לספר. אפשר לנצח אותם. "פשוט", בפרט כשמפגרים בשני שערים. חלפו חמש דקות (50) ומשה סלקטר כובש ומצמק. כאשר ירון פרסלני משווה מקרוב, אחרי 4 דקות בלבד, ריח אמוניאק חודר לכל חור בגוף. במצב זה, הוכיח שוויצר קשישא, מהו שועל אמיתי. הוא הבחין בחוסר הבטחון האופף את שוערו, משה מרכוס, והזניק את מחליפו הצעיר, בוני גינצבורג, אל בין הקורות. מנשה שמעונוב עשה סדר במגרש והחזיר ל"צהובים" צבע כהה יותר ללחיים אבל למשה סלקטר, במשחק הטוב ביותר בחייו, היו תכניות להתנחלות ממושכת ברמת גן ואת בעיטת העונשין שבעט (72) ניצל היטב - 3:3 בדרך להארכה. במתכוון לא תארנו לכם את כל ההתקפות וההחמצות. צריך לראות בחי. ואז הגיעה הדקה. 108 על השעון. רוני רוזנטל, בלי מחשבות על ליברפול, שעט והקשית מעל גינצבורג שיצא לקדם פני רעה. 3:4 לחיפה. תל אביב תקפה והחמיצה, חיפה סתם החמיצה ואפילו קרן מימין לא הדאיגה. דקה 118 ובהתקפה הכמעט האחרונה צץ בני טבק משום מקום ונעץ את השוויון בלבה של חיפה שחששה מהפנדלים.
חלק אחרון
והיא "כמעט" התגברה על הפחד. סלקטר קבע 0:1 לחיפה. אברהם לוי, ממול עשה 1:1. הילל קפלן, היום עוזר מאמן בבית-שאן, ואז בלונדיני בריא גוף החזיר את חיפה למפה - 1:2. יהודה קצב מת"א בעט החוצה ואיזו הזדמנות לברוח. אלא שבלם חיפה, אלי כהן "ניחם" את קצב ושלח את הכדור לקורה. עדיין 1:2 לחיפה. יעקב(שוקו) נומדר נחשב לפנדליסט מצטיין אבל הפעם הצליח שוער חיפה, אברהמי להדוף את כדורו. יוסי קרמר החיפני, התגבר על התרגשותו וקבע 1:3 לחיפה. מוטי איווניר ניצל את הבעיטה הרביעית. 2:3. עכשיו הבעיטה האחרונה של חיפה. ראובן הלד כובש - חיפה בגמר. אבל הלד הנרגש שלא רצה לבעוט, בעט וחלש, גינצבורג אסף את הכדור ויש סיכוי מחודש לת"א שכבר שלפה את בגדי הים. יפתח הלוי המפוחד השווה - 3:3 ועכשיו ניגשים ל"סריה" שניה. רוני רוזנטל, שהפסיד את תואר גיבור המשחק, בעט וגינצבורג שוב הודף. עכשיו דוד אמיגה מסוגל להעלות את ת"א. רק מסוגל. הוא בועט גרוע ואברהמי הודף. לשוער החיפני נמאס והוא רץ לבעוט. בלי בעיות הוא עושה 3:4 לחיפה. גינצבורג לא מוותר. הפעם הוא רץ ובועט, גם כן פנימה - 4:4. מי שלא התעלף עד כאן, מוזמן להמשיך. גבי אמסלם, הבועט השמיני של חיפה שולח כדור לא רע אבל גינצבורג בשיאו. עכשיו נשארה בעיטה עודפת לתל אביב והם שולפים את בני טבק. מה איכפת להם ? אם הוא הציל אותם מהפסד, אולי הולך לו קלף עד הסוף. וזה היה הג`וקר. 4:5 לתל אביב שגרם לכולם להעלות רעיון להעביר חצי גביע לכל קבוצה. בלתי אפשרי, כי זה היה בסך הכל חצי גמר. הלך הדאבל שנתיים לקח לחיפה לחזור ל"זירת הפשע". הפעם רוני רוזנטל החזיר את החוב האבוד (דקה 77) מול הפועל כפר סבא שנחשבה ל"קבוצה חלשה", בפרט כששלושה ימים קודם לכן ספגה מחיפה חמישיה והכתירה אותה כאלופה, בפעם השניה ברציפות. בשנת 1987 שוב נקלעה מכבי חיפה לדרמת פנדלים, הפעם מול בית"ר תל אביב שהרימה ידיים ורגליים 4:2 ( 0:0 במשחק כולל הארכה). גם בשנת 1989 נזקקה חיפה לחסדי משחק חוזר מול שמשון שכפתה עליה תיקו 1:1 (ארמלי לחיפה ושלמה אדרי לשמשון). בגומלין החל לפרוח בחיפה "סחלב" בדמותו של ראובן עטר שהבקיע צמד, יחד עם יוסי קרמר שהוסיף שער בדרך לניצחון 1:3. אותה שמשון לא היוותה מכשול גם כעבור שנתיים (0:2 לחיפה משערים מוקדמים של טל בנין ואיתי מרדכי). חיפה רצתה עוד ומכבי תל אביב נתנה לה בראש 2:4 (1992) כאשר חיפה היא זו שהוליכה 1:2 מצמד של איתי מרדכי מול קלינגר, מאיר מליקה, איציק זוהר ואבי כהן ה"ירושלמי". בשנת 1993 הספיק שער יחיד של אלון חזן כדי להקפיץ את חיפה לגמר, על חשבון הפועל תל אביב. חלפו שנתיים ומכבי חיפה גברה על בית"ר ירושלים (עם אריק בנאדו) 0:2 משערים של חיים רביבו ונג`ואן גרייב. אגב, למי שראה השבוע את רביבו בוכה, אחרי ההפסד בגמר הטורקי, כדאי שידע שאת התואר היחיד שלו בקריירה השיג רביבו במדי מכבי חיפה, בשנה הזו אחרי ניצחון בגמר הגביע על הפועל חיפה 0:2. בשנת 1996 שוב הייתה זו מכבי תל אביב שבלמה את מכבי חיפה בדרך לגמר וגברה עליה 1:2 משערים של קלינגר וזוהר. רביבו הקדים לכבוש, ברקוביץ ואיציק זוהר הורחקו בשלהי המשחק. מכבי חיפה "חזרה לסורה" באביב 1998. היא הביסה בחצי הגמר את עירוני אשדוד 0:5 כאשר חצי הגנה, אדורם קייסי ואריק בנאדו כבשו בעשר הדקות הראשונות. איברהים דורו (2) ואלון מזרחי השלימו. ולמי שהשם שביט אלימלך לא אומר כלום, כדאי ללכת שנה לאחור ולראות אותו עוצר לא פחות מארבעה כדורי עונשין. גם אבי פרץ עצר שניים, אבל הפועל תל אביב העפילה לגמר וזכתה בדאבל. ההגרלה קבעה כי אם השתיים תיפגשנה שוב, זה יהיה רק בגמר. מעולם לא היה כדבר הזה. חתיכת היסטוריה.
