ט1
קשיש פוגש קשיש אחר, מכרים מתקופת הפלמ"ח והאחד שח לרעהו: שמע, בתקופה ההיא ההנאה הייתה גדולה יותר. שואל השני: ממה בדיוק נהנית ? קיבל תשובה: כולם סבלו יחד, לא הייתה אפלייה. הפלמח"ניק השני, זה ששאל את שאלת ה"הנאה" פרץ בצחוק מתגלגל שהגיע ממטולה עד עפולה. וזה בדיוק החיוך הדק, הנסוך כרגע על שפתותיהם של כל מי שכלול ב"חבילה" ושמה מכבי חיפה. אם לא יקרה תקר בלתי צפוי, החיוך יהפוך לצחוק אדיר ולמקהלה יצטרפו מלבדם, מאות אלפי אוהדי הקבוצה ושוחרי הכדורגל , שוכני הכורסאות. טרמפיסטים לא יועלו לרכבת הירוקה, ולו בגלל הסיבה שמאז חודש יוני 2000 , הם היו נהגי הקטר שניסו להסיע את הרכבת וכעת, אם הם ימשיכו לנהוג ולנווט, היא עלולה לרדת מהפסים, והעיקר לקלקל את פסטיבל הצחוק. "תאונות" במקרה הזה קורות רק באשמת הנהגים. בניגוד לשנים עברו, השנה נשמעים יותר ויותר קולות שהליגה חלשה לעומת מה שהורגלנו. יליד אוסטרלי, לו היה נקלע לישראל, ומבין קצת בכדורגל, אפילו היה מתפתה להאמין. כי אלה שמנסים, ולא מצליחים, לא יספרו לו שמאז שנולד הכדורגל, בישראל תמיד הייתה "ליגה חלשה" ובדרך כלל רק 2 קבוצות, מכסימום עם גלגל שלישי, היו נאבקות על ההגמוניה. כנראה שמכבי חיפה מציתה את דמיונם של אלה שמתקשים להירדם בלילה רק מעצם המחשבה שה"ירוקים" עומדים על סף זכייה שישית באליפות. מתי עשתה זאת קבוצה אחרת בישראל ? לפני 30 שנה. בעונת 1969/70 זכתה מכבי תל אביב באליפות ומאז הוסיפה עוד חמש. בתקופה זו נוסדה אימפריה נוספת, מכבי נתניה, שזכתה אף היא בחמש אליפויות, האחרונה שבהן בשנת 1983, שנה לפני שמכבי חיפה השתלטה על הכדורגל הישראלי. גם בית"ר ירושלים לא טמנה ידה בצלחת (4 אליפויות) והיו גם שנים בהן קבוצות אלמוניות כמו הפועל חיפה, כפר סבא, בני יהודה והפועל רמת-גן השתתפו בחגיגה, מכסימום לשנה. ואם מדברים על ההבדלים בין הכדורגל הישראלי לאנגלי, לדוגמא, מה יותר נעים מאשר להזכיר בנשימה אחת את מנצ`סטר יונייטד ומכבי חיפה. פה, בגלל 9 הפרש בין הראשונה וסגניתה הופכים את הליגה ל"חלשה" ושם, כאשר היונייטד פתחו "פור" בן 17 נקודות, מריעים להם, סוגדים לאליליהם וגאים באלופה שבדרך.
ט2
אלא שאוהדי מכבי חיפה לא קצרי זיכרון, כפי שאותם מניפולטרים מנסים לתעתע בהם. אנחנו יודעים שמכבי חיפה זאת האימפריה הראשונה במעלה בכדורגל הישראלי, גם אם מישהו מנסה כעת לכסות את עיניו. האופנה החדשה שהתפתחה בישראל, לא פוגעת כהוא זה במבחן התוצאה החיפני. פתאום בוחרים את הקבוצה של המדינה ו"שוכחים" שמאז עונת 1993/94 מנסים ולא מצליחים לשבט (מלשון שיכפול) קבוצה דומה שהייתה לנשיא יעקב שחר. אז יתקשרו איקס אנשים לטלמסר, לפעמים אותו אדם מעשרה טלפונים שונים, ויבחרו ולבסוף ייבחר יצור כלאיים שכל קשר בינו לבין הקבוצה של המדינה, מקרי בהחלט. בדיוק כמו שבחרו את השחקן הזר הטוב ביותר ששיחק בישראל. השוער אובארוב באמת היה משכמו ומעלה, אבל שחקן שדה יותר טוב מסרגיי קנדאורוב לאורך זמן, היה כאן ? גם אם תשתו קילו שמן ברקסים לא תצליחו לבלום את הצחוק. שלא לדבר על "השוואה" שמנסים כעת. ככל שהתקשורת חכמה ומתקדמת יותר, כשמדובר במכבי חיפה היא נסוגה בקצב מדאיג. מכבי תל אביב זכתה ב- 14 אליפויות מאז קום המדינה. מישהו ניסה להשוות בין הרכביה ולבחור את הקבוצה המוצלחת ביותר. לא עם 3 סימני קריאה. מוטל`ה שפיגלר, גדול שחקני מכבי נתניה והנבחרת, הגדיר פעם את קבוצתו, בשעה ששימש מאמנה: "נתניה ועוד 15" ואיש לא נעלב. אמנם, מבט לעבר הטבלה מגלה שנתניה צברה 61 נקודות מתוך 90 ( אתה הבנת את זה, גרנט, לך יש 69) והליגה הייתה לא חלשה, אלא עלובה, אבל לפני שחיפה "הזיזה" את הגבול צפונה יותר, הכל הלך בקלות. אשמה מעטה רובצת לפתחם של כדורגלני עבר במכבי חיפה. עם כוכבי שנות ה- 50 אין בעיה. אשר עלמני, אהרן אמר, אברהם מנצ`ל, ג`וני הרדי , דני שמולביץ ? רום ואחרים, אין בעיה. הם מפרגנים, למרות שנולדו טרם זמנם והתואר היחיד שהביאו, גביע ראשון למכבי חיפה ולעיר הכרמל בשנת 1962. אדרבא, עד היום חלקם מגיע למגרשים ונהנה מביצועי היורשים. בתת-ההכרה הבחורים של היום לא נותנים לאוהדים של אז לשכוח אותם. ה"צרה" מתחילה כאשר מייסדי האימפריה , באמצע שנות השמונים, מנסים להתחכם ולגרור את הויכוח לכיוונם, בעידוד אנשים מחוץ למערכת. שלוש שנים מנסים ל"השוות" בין יוסי בניון לאיל ברקוביץ. השניים, כל אחד בנפרד ושניהם יחד, מנסים להסביר שאי אפשר להשוות, כפי שלא הגיוני להשוות בין טרקטור לוולוו. הטרקטור לא מיועד לנוסעים, לא מפתח מהירויות וגם לא נוח כמו וולוו. מאידך, וולוו לא יוכל לסקל אבנים, לגדוע עצים ולפרק בנינים. איך בדיוק רוצים להשוות בין בניון שהוא עדיין מתחת לגיל 21 לבין ברקוביץ בגיל מבוגר יותר ? מכסימום אפשר להכניס את ברקוביץ למנהרת הזמן ולבדוק מה הוא עשה בגילו של בניון ? התוצאות מעניינות, אבל אבא טוב לא מונה את שבחי ומגרעות בניו.
ט3
איך אפשר לבוא היום ולנסות להשוות את מכבי חיפה מודל 2001 למכבי חיפה מודל 1984. אין "דבק" שיחבר את ההשוואה. מישהו ישכח את אבי רן ז"ל, איתן אהרוני, רפי אוסמו, אלי כהן, ציון מרילי, אברהם אבוקרט, שלום לוי, ברוך ממן, זאהי ארמלי, משה סלקטר, רוני רוזנטל, צדוק מלכה, ירון פרסלני ואחרים חשובים לא פחות ? גם אז הייתה, כביכול, ליגה חלשה, כאשר רק מכבי חיפה ובית"ר ירושלים רצו למעלה (בסיבוב השני) והשאר ניסו להפריע. מייחסים למכבי חיפה של אז את ההתקפה הגדולה ביותר ששיחקה במועדון. הותיקים נעלבים ובצדק (אלה של שנות החמישים). באליפות הראשונה מכבי חיפה צברה ב- 30 משחקים (שימו עין!) 57 נקודות מתוך 90 וכבשה, עם ההתקפה המעולה בראשותם של ארמלי, סלקטר ורוזנטל, בסך הכל 48 שערים. לגרום להם עוול ולהעמידם מול 69 נקודות של היום פלוס 56 שערים. מישהו משחקני ההרכב ההוא, המנסה כיום להזכיר נשכחות מוכן למבחן תוצאה קטלני שכזה ? ואז גם חיפה הפסידה ליורדת, מכבי רמת עמידר (3:2) ואיבדה נקודות ליורדת שניה, בני יהודה (שתי תוצאות תיקו). אז למחוק מההיסטוריה את האליפות ההיסטורית ? שנה מאוחר יותר, חיפה באותו הרכב זכתה באליפות שניה וגם הפעם, אסור להשוות אותה לקבוצה הנוכחית. היא כבשה 57 שערים וצברה "רק" 65 נקודות, שוב מינוס ארבע נקודות מהחבר`ה של גרנט. גם אז הייתה ליגה של שתי קבוצות, חיפה ובית"ר ירושלים ובפרק זמן קצר, הצטרפה מכבי פתח-תקווה. כל השאר היו הרחק ובכל זאת, מכבי חיפה הגדולה, לא תאמינו, הפסידה בבית לבית"ר תל אביב (1:0), בחוץ להפועל לוד, באותה תוצאה וחילצה בדקה האחרונה תיקו 2:2 מול הכח רמת-גן. המשותף לכולן: כל השלוש נשרו בתום העונה לליגה השניה. וחיפה לקחה אליפות בגאון והעיר יצאה מכליה. אחרי 10 שנים, מאז ימי באר שבע העליזים, לא הצליחה קבוצה לזכות באליפות שניה רצופה. ואם באליפויות אלה אין די, באה האליפות השלישית (1988/89) והוכיחה כי כאשר מכבי חיפה בשטח, השמיים הם הגבול ואף אחד לא במתח. לא מזמן, לפני תריסר שנים היה תקנון תשלומים. מי שעבר עליו, נענש. חיפה נפלה וספגה עונש של הורדת שתי נקודות ליגה בפועל. לא היה לה הרכב נוצץ, ועוד עם מינוס נקודות, מצבה נראה בכי רע. תמיד נוטים להזכיר את 13 הנקודות שחיפה סגרה בעונת האליפות. גם בעונה הזו, חיפה כבר פיגרה בפער 8 נקודות מהראשונה וגם הפעם, הצליחה לסגור אותו ולזכות באליפות. בשבועות האחרונים, לפני המשחק מול מכבי תל-אביב, דאגו מספר לא קטן של ידעונים ליידע אותנו, שאם חיפה תוכתר, זאת תהיה האליפות החיוורת בתולדותיה. הם רק שכחו להזכיר כי בתום עונת האליפות השלישית , מכבי חיפה צברה בסך הכל 57 (עם המינוס 59) נקודות מתוך 90 וכבשה 49 שערי זכות לעומת 19 שערי חובה, מספר זהה שספג העונה דוידוביץ. אז ניצב בשער, מאמנו האישי בהווה, גיורא אנטמן. אם השנה חיוורת, אז הייתה סכנת אנמיה ואיש לא צייץ. כולם שמחו עם כולם, כי בחיפה כבר מזהים שאפילו "קברני מילים" מצטרפים להילולה ובלבד שלא יפרידו אותם ויזהו את קלונם. ואז, בשעה טובה ומוצלחת הגיע הדאבל. רק להוריד את הכובע בפני עטר, ברקוביץ, טל בנין (ההישג היחיד בחייו), אבוקרט, אהרוני, איתי מרדכי , רפי אוסמו, אנטמן וצ`אנוב ושאר הבועטים שצרפו את מכבי חיפה למועדון אקסקלוסיבי של דאבליסטים. מכבי תל אביב, מכבי נתניה וחיפה. הפועל תל אביב זכתה פעמיים אבל בשנות ה- 30. אשתקד הצטרפה רשמית. ארבע חברות קבועות ואין יוצא ואין בא. ומה היה בדאבל ההיסטרי ? 71 נקודות מתוך 96 אפשריות ושוב, 56 שערי זכות. את הרקורד הזה, מכבי חיפה תוכל לשבור, בכל הנוגע לאליפות. דאבל עדיין רחוק מהעין. מישהו ניסה אז לבטל במחי יד את שלוש האליפויות הקודמות ? מה פתאום ? ניסו לייפות ולהוכיח שכל אחת מהאליפויות מקפלת בתוכה דרמה שונה. בלשון הצעירים, שוברים את השיעמום רק האליפות החמישית מורמת מעל. לא שהליגה הייתה טובה יותר, אבל היה "פייט" אדיר בין מכבי חיפה למכבי תל אביב ואחוזי הצלחה עצומים (80). כל שאר הליגה שימשה תפאורה. לשם המחשה, בין המקום הראשון (מכבי חיפה) למקום השלישי נוצר בור שעומקו היה 30 נקודות (כן, שלושים). מסקנה קדם-חיפנית: לכולם הזכות להביע את דעתם, בתנאי שלא יעשו צחוק מהעבודה. הדוגמא הקיצונית, ללא ספק היפה מכולן, היא בלם העבר, רפי אוסמו. זכה בשלוש אליפויות, גביע, דאבל, בקיצור הכל מה שכדורגלן בגיל 9 מתחיל לחלום עליו. לעומתו, בלם עבר אחר, ישעיהו שווגר ז"ל, שלרוע מזלו הוא היחיד מבין ענקי הכדורגל של מכבי חיפה שמעולם לא זכה בתואר. אפילו לא חתיכת גביע מפח. ואותו אוסמו, מבלי שביקשו זאת ממנו, לא מתהדר בנוצות של טווס אלא אומר בלשון ברורה שהבלם הגדול ביותר ששיחק במכבי חיפה היה ישעיהו שווגר. ואיש לא חולק על קביעה זאת עד עצם היום הזה. קלאסה של פרגון. ולעומתו, ישנם בודדים, שחוששים שמא יימחקו מהזיכרון הקולקטיבי ,שבכל הזדמנות מספרים לנו כמה טוב היה בזמנם, ובאמת היה משהו-משהו. אבל ערב הכתרה, לבוא ולדקלם בראש חוצות כי "מאז שעזבתי, מכבי חיפה מידרדרת", לא רציני ואפילו מצחיק. בכל מקרה, הנשיא יעקב שחר, לא שוכח איש. הוא היה עם מכבי חיפה מאחורי הקלעים והוא האחרון שישכח את אלה שהביאו כבוד למועדון. בתנאי שלא ישפכו את התינוק עם המים. אם תשמעו עוד פעם את המאנטרה ש"הליגה חלשה", תמיד תסתכלו מי אומר/כותב ותבינו שאוהד גדול של מכבי חיפה הוא לא. סתם עוד נסחף מזדמן.
