אחרי הפסד הבכורה ממתינה למכבי חיפה אחת היריבות העקשניות בליגה, בפרט כאשר המשחק נערך במגרשה צר המידות. כיאה ל"עיר היהלומים", כמעט תמיד קרו דברים יוצאי דופן במגרש הזה. בראש וראשונה התבוסה החיפנית הכבדה ביותר מאז 1953. מכבי נתניה בעונת 1990/91 הדהימה את שוחרי הכדורגל בארץ בהנחילה הפסד כבד לחיפנים 0:5. יגאל מנחם ומוטי איווניר כבשו צמדים ושמעון מנחם השלים את המפלה.מהצוות הנוכחי שרדו ראובן עטר, אלון חרזי, מרקו בלבול ומאמן השוערים, גיורא אנטמן שניצב אז בשער ובעקבות התבוסה "הצניחו" לו את ויקטור צ`אנוב הרוסי. ההפסד לא היה זוכה לתשומת לב רבה אלמלא מכבי חיפה התמודדה על תואר האליפות ולמרות המפלה זכתה לבסוף בדאבל. "נקמה" כבר הייתה אשתקד כשחיפה ניצחה בקריית-אליעזר 0:7 שלא סייע בעדה לזכות ולו בתואר אחד. נעים יותר להיזכר במאורעות יום השישי , 25 בינואר 1985. מכבי חיפה הגיעה לנתניה ומה שקרה שם טרם נראה בישראל, לא לפני המשחק ולא עד עצם היום הזה. למגרש שתכולתו רבבת צופים נדחסו לא פחות מ- 13 אלף, על פי הערכת המשטרה אז ואיך הם נכנסו למגרש ? פרצו את שערי הכניסה, ילדים נדרסו והיה חשש לחייהם, כתבי רדיו וטלוויזיה חפרו מחילות מתחת לחומה כדי שלא יפסידו. מהומת אלוהים שרק בנס לא הסתיימה באסון ממשי. וכל זאת מאחר וחיפה דהרה לאליפות ונתניה רצתה להפריע לה (מזכיר משהו ?). במחצית הראשונה לא הייתה סיבה למהומה אבל בשניה הירוקים "השתוללו" במגרש ומחוצה לו. משה סלקטר (50) וזאהי ארמלי (58,74) כבשו שלושה שערים מול פנדל של המקומי דוד לביא בשלבי הסיום והצפינו בשיירה ארוכה בשירה אדירה. המגרש הזה היה "מקולל" עד לאותו ניצחון וחיפה לא ניצחה בו 19 שנים רצופות.
למרות שספגו בו תבוסות קשות במהלך השנים ( ארבע פעמים 0:3 , שלוש פעמים 1:4 ואותו 0:5) יש לחיפה הרבה סיבות טובות לחייך במגרש הזה. ב-1961 ניצחה בו 4:7 את נתניה משערים שכבשו אברהם מנצ`ל ודני שמולביץ-רום (צמדים), יצחק שפירא, זכריה בן-צבי,ואשר עלמני. במשחק זה נתניה חזרה מפיגור 2:0 אבל קרסה במחצית השניה. בשנת 1955 היה גם במגרש הזה תיקו רב שערים 4:4 ובסך הכל, מעט מאד 0:0, ואם לדייק, התוצאה הזאת הושגה רק פעם אחת במהלך 30 השנים האחרונות (מרץ 1990). למודאגים אחרי ההפסד בדרבי. עמיר תורג`מן, חלוץ הפועל שהיה מעורב בשערים שכבשה קבוצתו, היה בשנת 1994 שחקן במדי עירוני אשדוד. קבוצה קטנה שהגיעה לחיפה להתמודד מול קבוצה שלא הפסידה לאורך 45 מחזורים רצופים, שיא ישראלי שיחזיק מילניום. אשדוד כבשה שלישיה, תורג`מן אחד מהם, והתוצאה 2:3 לאשדוד שמורה בכספת הסנסציות של שנות התשעים. מיד אחרי ההפסד הזה יצאה מכבי חיפה לנתניה ופגשה את מכבי נתניה במטרה להתאושש. הלך קשה , אך בסופו של דבר, שער של איל ברקוביץ (87) קבע 1:2 וחיפה נשמה לרווחה. גם שנה קודם לכן ,הנתנייתים ,שלא ניצחו את מכבי חיפה מאז מרץ 1994 עמדו לנפץ את שאיפות החיפנים לזכות באליפות. שערים של ואלרי פיליפצ`וק ואיגור שקווירין העלו את נתניה ליתרון משמעותי 0:2 אבל באותה עונה חיפה הייתה בשיאה ואיבן גצקו ושי הולצמן, מיוצאי נתניה, הישוו. הייתה גם עונה אחת שמכבי חיפה ונתניה נאבקו על תואר האליפות (1988/89) והמשחק הקובע נערך במגרש בנתניה. אז אימן את הנתנייתים, יהושע פייגנבויים, כיום בצפרירים חולון, ותוך כדי ניסיון לערער את ביטחון החיפנים, פגע מילולית בגסות בשוער אנטמן. במגרש אנטמן הצטיין וחבריו, ציון מרילי(דקה 2) וזאהי ארמלי (89) כבשו והרחיקו את המנוצחים מהתואר בו חיפה זכתה בסופו של דבר.
הרגעים הפחות נעימים שחיפה תרצה לשכוח ממגרש זה שייכים גם לשופטים. הראשון בשנת 1961 כאשר ארבעה שחקנים הורחקו, שלושה מהם מחיפה, אהרן אמר, יצחק שפירא ויצחק צבי לעומת נציג בודד לנתניה, דרור סטצקי. השני לא שייך למכבי נתניה אבל התרחש במגרש שלה. מכבי חיפה התארחה אצל שמשון תל-אביב שנתניה הייתה האכסניה שלה. חיפה עמדה לנשור לליגה השניה וכל נקודה הייתה עבורה כאוויר לנשימה. עד לדקה 88 לא נכבשו שערים וגם אז לא, למרות שהשופט יהושע לויה אישר שער לזכות שמשון. במגרש התחוללה מהומה מאחר והכדור לא עבר כלל את קו השער. חיפה ערערה וזכתה למשחק חוזר שנערך בבלומפילד ובו ניצחה 0:1 כדי להישאר בליגה. הנה כי כן, הולך להיות שמח במגרש מכבי נתניה. שתי הקבוצות כבשו שערים רבים והתפאורה מושלמת.
