יעקב שחר, נשיא מכבי חיפה, התבטא לא פעם שאת אליפות העונה שעברה, מכבי חיפה הפסידה בגלל מחול שדים, מלאכותי ומגמתי, שהתחולל סביב הקבוצה. הדוגמא הקלאסית הייתה ערב "משחק העונה" מול הפועל תל-אביב בבלומפילד. כל מי שיש לו יד ורגל ביצירת דעת קהל תרם קמצוץ . בעקבות היחסים בין אלי כהן ליוסי בניון, דווקא ערב המשחק הכי חשוב אשתקד, דאגו להוציא את בניון משלוותו, את אלי כהן משיקול דעת הגיוני והסוף ידוע. בניון נכנס רק במחצית השניה שלא הספיקה כדי למוטט את התל-אביביים שהסתפקו בתוצאת תיקו כדי לשמור על הפער בינם לחיפנים.
ה"ספורט" החדש שהתפתח בעקבות המשחק חסר הפשרות של חיפה ? ספירת מספר העבירות שהקבוצה מבצעת במשחקים. כל דחיפה נלקחת בחשבון והספירה המעוותת נעשית על פי שריקות השופטים. "ציידי העבירות" לא בוחנים את מהות העבירות. לא איכפת להם אם כדורגלן שולח מרפק לפרצופו של יריבו (וחיפה לא עושה זאת), לא משנה להם אם כדורגלני חיפה בועטים ללא הכרה מאחור ( וחיפה לא עושה זאת), לא איכפת להם אם כדורגלני מכבי חיפה לא שומרים אישית (כי שומרים אותם), העיקר לספור עבירות ולבנות סביבן תיאוריה שהקבוצה של גרנט אלימה, מסוכנת לליגה והרבה פקה-פקה. לרוע מזלם, גרנט קלט במהירות את האופנה החדשה ומיהר להסביר לחניכיו לאן נושבת הרוח. לא פעם קראתם כאן באינטרנט (כי התוקפים שותקים) שהמאמן אומר ששחקניו אינם מתייחסים ברצינות לכותרות. יש לו בסיס. לננאד פראליה קראו שחקן חילוש ולא חיזוק, את רדוסלאב מיכאלסקי היינו צריכים מזמן לחפש בפולין ועכשיו "מצצו את הדם" לריימונדאס ז`וטאוטאס ולא חלף יום מבלי שמישהו , מחוץ למערכת החיפנית, ינסה להיפטר ממנו. קרה משהו למלעיזים ? לא. הם ממשיכים לשחר לטרף הבא.
והוא או-טו-טו מגיע. בקרוב יטחנו לנו את גזע המוח ויספרו לנו שתמיד החודשים ינואר ופברואר היו "שחורים" למכבי חיפה. בונים על הזיכרון החתולי. אבל מה לעשות שמכבי חיפה זכתה חמש פעמים באליפות ? לספר שלקחה ב"פוקס" ? לספר שהקבוצות שלה הלהיבו את דמיונו של כל אוהד כדורגל בארץ באשר הוא גר, גם אם אינו ירוק בנשמה ? הולכים לכוון לוח השנה. וכמו במקרה להדביק לחיפה תווית של קבוצה אלימה, אין יסוד גם לעובדות לגבי חודשי השנה עליהם ודאי תשמעו בקרוב. נתחיל עם ינואר. בעונת האליפות הראשונה (1983/84) ניצחה חיפה בחוץ את מכבי פתח-תקווה 1:3, את הפועל יהוד 0:2 ורק נגד מכבי רמת-עמידר במגרשה המשופע נוצחה 3:2. בעונת האליפות השניה (1984/85) זכתה חיפה בארבעה ניצחונות מארבעה משחקים. היא גברה בכפר-סבא על הפועל המקומי 0:3, במשחק חוץ נוסף על הפועל פתח-תקווה 0:1, במשחק בית על מכבי יפו 1:2 ובנתניה מול מכבי 1:3. מאה אחוזי הצלחה. באליפות השלישית (1988/89) שתי תוצאות תיקו רצופות, מול בית"ר ירושלים בחוץ (2:2) והפועל באר-שבע בבית (0:0). אחר כך נסעה לטבריה וניצחה שם 0:3 את הפועל ובסוף החודש חזרה לקריית-אליעזר והכתה שוק על ירך את מכבי תל-אביב 0:5. בדאבל של עונת 1990/91 שני משחקים ושוב הצלחה מלאה : ניצחון ביתי על צפרירים חולון 1:2 וניצחון בשכונת התקווה 0:1. תמונה כמעט דומה בעונת האליפות ההירואית (1993/94). מתוך 5 משחקים חיפה קצרה 4 ניצחונות ותיקו (0:0 בחולון). הניצחונות היו בבית על הפועל תל-אביב 1:2, בחוץ נגד מכבי פתח-תקווה 0:1, בבית על הפועל פתח-תקווה 1:2 ובבאר-שבע הרחוקה 0:2. מישהו רואה קצה של צבע שחור בינואר ? 18 משחקים, 14 ניצחונות, 3 תיקו ורק הפסד אחד. בואו נטייל בפברואר. בעונת 1983/84 ארבעה ניצחונות. לא היו יותר משחקים. על הכח בחוץ 0:1, מול בית"ר תל-אביב בבית 0:2, בבלומפילד מול מכבי תל-אביב 2:3 ובבית על הפועל באר-שבע 0:2. עונה לאחר מכן רק משחק ליגה אחד בפברואר וגם הוא הסתיים בניצחון ביתי על בית"ר ירושלים 0:2. באליפות השלישית, בהדרכתו של אמציה לבקוביץ, שוב פברואר האיר פניו. חיפה ניצחה בחוץ את בית"ר תל-אביב 0:2, בבית את מכבי נתניה בתוצאה זהה, תיקו חוץ מול הפועל ירושלים 0:0, וניצחון טכני על הפועל תל-אביב שלא הגיעה לקריית-אליעזר בגלל שביתת שחקנים על רקע כספי. רק בעונת הדאבל לא ניצחה מכבי חיפה אבל גם לא הפסידה. שליט עיראק, סאדאם חוסיין החליט לשלוח טילים לכוון ישראל והליגה הושבתה. ואז הגיעה עונת 1993/94 וגם בחודש פברואר שלה המגמה לא השתנתה. תיקו ביתי מול הפועל כפר-סבא (0:0), ניצחון ביתי על עירוני אשדוד 1:2 ותיקו חוץ מול מכבי נתניה 2:2 שהובילה כבר 0:2. היה עוד משחק שגרנט מנסה לשכוח ולא יצליח. עבורו זה באמת היה פברואר רע, כי מכבי חיפה הביסה את מכבי תל-אביב שלו 0:5 . עכשיו גם אתם מבינים שלא אלימות, לא ינואר ולא פברואר יעצרו את מכבי חיפה. בימי התקשורת העליזים של שנות השמונים היו כותבים שאת מכבי חיפה אפשר לנצח רק אם מצמידים אקדחים לרקות השחקנים. היום המשלים האלה מסוכנים, גם בצחוק, ואפשר להסתפק במלים עדינות כמו: את מכבי חיפה אפשר, מי שיכול, לנצח רק במגרש. שיטת טפטופי הרעל עברה מהעולם. השחקנים מנוסים מדי ל"אכול לוקשים" לא טריים.
