ט1
מאז ומתמיד מכבי חיפה הייתה ידועה ב"נדיבות הלב" שלה כלפי קבוצות שסופו של דבר נשרו לליגה השנייה ובעקיפין גרמו נזק להשגים הספורטיביים של החיפנים, עד כדי חבלה ספורטיבית בזכייה בתואר האליפות. התופעה לא החלה אשתקד, בהפסד הסנסציוני להפועל ירושלים בקריית-אליעזר (2:1). כבר בשנות החמישים, כאשר ה"להקה" החיפנית, כך כינו אותה בגלל תצוגות שיא שהפגינה ברחבי הארץ, למרות שלא זכתה בתואר כלשהו, הפסידה לקבוצות נחותות ממנה בהרבה, ולעומת זאת גברה על כל קבוצות הצמרת. "פטנט" כמעט קבוע נרשם, כאשר הפועל פתח-תקווה, אלופה במשך חמש שנים רצופות בסוף שנות ה-50 , נוצחה בקביעות על ידי החיפנים שהתעלו דווקא נגדה. כדאי להתרכז בעשרים השנים האחרונות, מאז שבה מכבי חיפה לליגה הראשונה, אחרי שהייה בת ארבע שנים בליגה הארצית, אז הליגה השניה. בעונת 1981/82 נשרו מהליגה הפועל ראשון לציון שניצחה את מכבי חיפה במגרשה 0:1, בית"ר תל אביב שסיימה בתיקו ביתי 0:0 והיורדת השלישית, הפועל פתח-תקווה לא טמנה ידה בצלחת וגם היא ניצחה בביתה את חיפה העדיפה 2:3.
ט2
שנה מאוחר יותר (1982/83) שוב שלוש יורדות וכולן "גונבות" נקודות מחיפה. הפועל רמת-גן (1:1) הפועל ירושלים(0:0) והפועל כפר-סבא (0:0). קריטי יותר היה המצב בעונת האליפות הראשונה של חיפה בעונת 1983/84 . בסיבוב הראשון השאירה חיפה בשכונת התקווה נקודה (0:0) והפסידה למכבי רמת-עמידר (3:2) אבל לקראת הסיום, כאשר פעמוני האליפות נשמעו מקרוב, הצליחה בני-יהודה לסחוט נקודה בקריית-אליעזר (1:1) וכמעט לשבש את החגיגות. מי שהספיק לשכוח, מכבי חיפה זכתה בתואר שני רצוף עונה לאחר מכן ובצורה משכנעת אבל לא "זנחה את המסורת". בית"ר תל-אביב, הפועל לוד והכח רמת-גן נשרו, לא לפני שזיעזעו את החיפנים. בית"ר תל-אביב ניצחה בקריית-חיים, אז מבצרה של חיפה (0:1), הפועל לוד שספגה שערים למכביר, לא ספגה ולו שער אחד במשחקה הביתי מול משה סלקטר, רוני רוזנטל וזאהי ארמלי וניצחה אותם 0:1. להמחשת הניצחון, בכל העונה כבשה לוד 15 שערים בלבד וספגה 55 וחיפה בכל זאת השאירה לה שלוש נקודות יקרות. גם הכח פרסה חלק מהעוגה. היא ארחה ב"וינטר" וזכתה בנקודה (2:2) כאשר המרוצה הייתה האלופה שנהנתה משער עצמי ומשער שוויון בדקה ה-87 מרגלי זאהי ארמלי. עשו את החשבון הפשוט של הנזק: הכח כבשה בסך הכל 17 שערים וצמד ספגה חיפה שבכל מהלך העונה מיעטה לספוג (20). כל אלה הן כאין וכאפס לעומת מה שקרה בעונת 1985/86. היום כולם יודעים שהאליפות הוכרעה לטובת הפועל תל-אביב, בשער מעורר מחלוקת שפסק השופט צבי שריר, אבל חיפה יכלה להימנע מלהגיע למחזור האחרון בחשש. איך? אם היא לא הייתה מפסידה נקודות ליורדות. האחת הפועל ירושלים נטלה ממנה את כל הנקודות במגרש המיתולוגי "קטמון" בירושלים והגדילה לעשות מכבי שעריים ספגה כמעט מכולן אבל נגד מכבי חיפה הצליחה לסיים פעמיים בתיקו 0:0. שבע נקודות לא הצילו את ירושלים ושעריים, אבל הזיקו מאד לחיפה לחגוג אליפות שלישית. בעונת 1986/87 נחלה חיפה כשלון חרוץ לאורך כל חזית הליגה אבל לא "שכחה" להשאיר נקודות אצל הנושרות מכבי יבנה (1:1 בחוץ) מכבי יפו(0:0 בבית) ולא להאמין, אצל בית"ר נתניה (0:0) שספגה אותה עונה לא פחות מ-92 שערים. עונה לאחר מכן, כאשר חיפה לא נאבקה על כלום, השאירה רק נקודת ליגה אחת (1:1) אצל מכבי פתח-תקווה היורדת. בעונת 1988/89 שבה מכבי חיפה וזכתה באליפות השלישית שלה ומול מי הפסידה שתי נקודות? צפרירים חולון שירדה לקחה עמה שתי נקודות(1:1). גם שמשון (עונת 1989/90) תפסה את רוחב ליבה של חיפה ופיצתה עצמה בשתי נקודות (1:1) לפני שאמרה שלום ולא להתראות לליגת העל. הלאה. מכבי חיפה זכתה בדאבל ההיסטורי שלה בעונת 1990/91 וגם בעונה המופלאה הזאת התופעה חזרה על עצמה. בית"ר ירושלים ירדה לא לפני שניצחה בביתה את הדאבליסטית שבדרך (0:1) וגם הפועל כפר-סבא חילצה נקודה (0:0) מגוב האריות החיפני. בשנה לאחר מכן, הרחק מעין הצמרת, בשקט-בשקט ירדה מכבי יבנה כשבאמתחתה ניצחון ביתי על חיפה (1:2).
ט3
ומי שחשב שלא לעולם חוסן, כדאי שיסתכל לעבר הפועל כפר-סבא, עושת צרות קבועה. בעונת 1993/94 מכבי חיפה זכתה באליפות אחרי 39 מחזורים ללא הפסד. היא טחנה ודרסה כמעט את כל הליגה. נגד כל קבוצה שיחקה שלוש פעמים, וכפר-סבא שבסופו של דבר נפרדה מהליגה הצליחה לסיים שניים ממפגשים אלה בשתי תוצאות תיקו (1:1,0:0). בשבוע הבא תפגוש מכבי חיפה בקריית-אליעזר את עירוני אשדוד. הולך להיות קל? הסכיתו ושימעו. בעונת 1994/95 הגיעה אותה אשדוד, שירדה לבסוף, לחיפה שצברה רצף של 46 משחקים ללא הפסד (שיא ישראלי) ו- 27 משחקי בית בלי הפסד. מרקו בלבול ואלון חרזי זוכרים היטב את המשחק, כי הם שיחקו. באו יואל סויסה, עמיר תורג`מן וויטאלי מינטנקו וכבשו שלישיה, אלון חרזי ורוני לוי החזירו רק שניים והסנסציה הושלמה, לשמחתו של אברהם גרנט שזכה אותה שנה באליפות עם מכבי תל-אביב בהפרש חמש נקודות ממכבי חיפה. גם עונה מאוחר יותר סיימה חיפה כסגנית, אבל עונת 1995/96 הייתה העונה היחידה בה לא הפסידה מכבי חיפה נקודות לקבוצות היורדות, בית"ר תל-אביב ומכבי יפו. מדברים השבוע על צפרירים כניצחון בטוח? כדאי לקרוא. בעונת 1996/97 היא ירדה אבל את ה-0:0 הביתי שלה מול מכבי חיפה סחטה. גם היורדת השניה, הפועל טייבה, הגיעה לקריית-אליעזר וגם היא "התכבדה" בסוכריה בדמות תיקו מדהים 1:1. מכבי חיפה גם הייתה מעורבת בדרמת הדמעות של יוסי בניון. במאי 1998 נזקקה באר-שבע לניצחון על חיפה כדי להשאיר לעצמה סיכויים להישאר. זה קרה במחזור האחרון. חיפה החזיקה מעמד 89 דקות ואז אלירן אלקיים הציל שער בטוח בידו. מאחר והוא לא היה השוער, הורחק ואת בעיטת הפנדל בעט יוסי בניון. דוידוביץ הצליח להדוף, לרוע מזלו, לרגלי בניון שכבש את שער הניצחון. לא עזר. באר-שבע נשרה, בניון הגיע לעיר הכרמל.
ט4
אם מחפשים "עונה פיקנטית", הרי עונת 1998/99 מספקת אותה.הפועל בית-שאן שנחשבת ל"כבשה השחורה" של מכבי חיפה לא ויתרה לה גם כאשר רשתה הפכה למסננת (83 בעונה). את הניצחון 1:2 בביתה לא ישכחו בחיפה שנאבקה על התואר, ומרגע זה הרימה ידיים. בסוף אותה עונה ניסתה מכבי חיפה להציל משהו, כדי להשתלב בגביע אירופה מהמקום השני. היא הגיעה מחזור אחד לסיום למגרשה של מכבי יפו, קבוצה שירדה כבר באמצע הליגה וטור הניצחונות שלה עמד על אחד בלבד. מה חיפה עוללה לעצמה? הפסידה 1:0 (שער בפנדל מרגלי נידאל מחמיד) והעלתה את אחוזי יפו, שספגה 73 שערים בעונה זאת, למאה. ושני ההפסדים האלה באו בעונה שחיפה הגיעה למעמד רבע-גמר בגביע אירופה. ולסיום מסע ה"ויה-דולורוזה" של מכבי חיפה נגד קבוצות נושרות, לא מיותר להזכיר את העונה שעברה. הפסד בית להפועל ירושלים, הפסד חוץ (1:0) ותיקו (1:1 משער חובה של אייבדיני יעקובו) להפועל כפר-סבא ועוד אשליית אליפות נמחקה. ואם "גליון האישום" לא מספיק, כדאי להיזכר מי הן שתי הקבוצות שכבשו שני שערים במשחקן מול מכבי חיפה בקריית-אליעזר העונה. צפרירים חולון שהפסידה בדקה ה-94 (3:2) והיום היא אחרונה, ובני-יהודה שבמקום העשירי, בתוצאה זהה. חומר למחשבה, לגרנט ובחוריו.
