ט1
באוקטובר 1967 נחנך אצטדיונה הנוכחי של הפועל פתח-תקווה. האורחת שהוזמנה למשחק החגיגי הייתה לא אחרת מאשר מכבי חיפה שהפסידה במשחק 2:1. איש לא חזה אז ששתי הקבוצות ינהלו ביניהן מאבק איתנים על השליטה באצטדיון שהפך בשנים האחרונות ל"מגרשה הביתי" של מכבי חיפה. עובדה: את הפסדה האחרון להפועל פתח-תקווה נחלה מכבי חיפה בחודש מרץ 1991 כשנוצחה 2:1. מי היה מאמן המלאבסים? ניחוש לא פרוע, אברהם גרנט. מאז ובמשך קרוב לעשר שנים המגרש הזה האיר פנים לצפוניים. בשבת תפגוש מכבי חיפה את מאמנה אשתקד, אלי כהן, שבהדרכתו זכתה באחד הניצחונות הדרמטיים. למי שהספיק לשכוח, המקומיים כבר הוליכו 0:2 לפני שחיפה שלפה את הארטילריה והשיבה בחמישה "פגזים", ארבעה מהם מתוצרת קלשצ`נקו. העשור האחרון , כאמור כולו בשליטה ירוקה, הניב מספר אירועים חריגים. לבד משלושת הניצחונות הגבוהים של מכבי חיפה ברציפות (2:5 , 1:3 , 1:4 ) לא נשכח המשחק ב- 1996. שערים לא הובקעו בו, אבל מי שמתלהב מהישגים כשהקבוצה נשארת בעשרה או תשעה שחקנים, ראוי שילמד שאפשר גם ל"הישאר בחיים" עם 8 שחקנים כולל שוער. השופט מאיר לוי לא חס על חיפה והרחיק משורותיה את ראובן עטר, סרגיי קנדאורוב וחזי שירזי ולמרות זאת, בסיוע משחק הקרבה של ניר דוידוביץ וחבריו, פתח-תקווה לא הצליחה לנצח וסיימה בתיקו עקר משערים.
ט2
והיה גם משחק (1995) בו חיפה כבר הוליכה 1:3 וזה לא הספיק לה. המארחים ניצלו את הרחקתו של קשר חיפה, רוני לוי, השוו ל- 3:3 ובדקת הסיום החטיא כדורגלן צעיר שער בטוח. קוראים לו מנור חסן והוא חוזר בשבת ל"זירת הפשע", יחד עם עוד כדורגלן ששיחק אז עמו, וואליד באדיר. השניים, מעולם לא ניצחו את מכבי חיפה וגם מחר סיכוייהם לעשות כן, אפסיים. אם הוזכר שפתח-תקווה לא מצליחה לגבור על מכבי חיפה במגרשה בעשר השנים האחרונות, פעם ההיסטוריה נטתה לכיוון ההפוך. מכבי חיפה לא הצליחה ל"שלוף" ניצחון מלא במשך 15 שנים רצופות (1970-1985). מכבי חיפה תגיע לפתח-תקווה בלתי מנוצחת, בתקווה שלא יקרה לה מה שקרה פעמיים בעבר. ב- 1970 הוליכה מכבי חיפה את טבלת הליגה ולא נוצחה במהלך 13 משחקים רצופים. לא רק שלא הפסידה, הייתה לה הגנת ברזל שספגה רק 3 שערים. המאמן היה אדמונד שמילוביץ, השוער חיים זיידנברג ושני אלה לא מנעו את הפסד הבכורה לבית"ר תל-אביב שמגרשה הביתי היה בפתח-תקווה (0:1 משער בפנדל שהובקע בדקה ה- 76). גם להפועל פתח-תקווה נפלה הזכות להיות "תחנה אחרונה" בפני הקטר החיפני הדוהר. זה התרחש בעונת 1988/89. החיפנים, בהדרכתו של אמציה לבקוביץ, לא נוצחו לאורך 14 מחזורי ליגה רצופים ונפלו באצטדיון בו יופיעו מחר, במחזור ה- 15, כאשר הרימו ידיים 2:0. מההרכב ההוא שרדו ראובן עטר, מרקו בלבול וגיורא אנטמן שניצב בין הקורות והיום הוא מדריך את שוערי מכבי חיפה.
ט3
ניגודי האינטרסים בין שתי הקבוצות ישביחו את המשחק. לבד מהאירועים הדרמטיים שליוו כמעט כל משחק במגרש בן ה- 33 , ההיסטוריה מלמדת שהובקעו בו שערים רבים. ב- 27 המפגשים החזיתיים הושגה התוצאה 0:0 רק שלוש פעמים. נכבשו בו 74 שערים (ממוצע גבוה של 2.7 למשחק) וחיפה כמעט "אימצה" את המגרש למבצרה . ניצחה בו בשמונה משחקים, נוצחה רק בעשרה ותשע תוצאות תיקו. הפרש השערים 34:40 לזכות המארחים. נקודת ציון נוספת: החיפנים עומדים על סף שבירת שיא מועדון בכל הקשור למשחקי חוץ. עד היום ניצחו בחמישה משחקי חוץ רצופים (כולל משחק הליגה האחרון נגד מכבי הרצליה מהעונה שעברה). שיא המועדון מעונת 1984/1985 הושווה וניצחון בפתח-תקווה יעלה את רף ההישגים. ואי-אפשר לסיים בלי ה"סיפור" שלרבים ייראה כאילו נלקח מארץ האגדות. מישהו מאמין שמכבי חיפה תלבש אי-פעם מדים אדומים? תתחילו לצבוט. ב- 1976 אירחה מכבי יפו את מכבי חיפה באצטדיון בפתח-תקווה. חיפה הגיעה בתלבושת לבנה ומה לעשות, גם המארחים בחרו בצבע זהה. על פי התקנון, זכות קדימה ניתנה אז (כמו היום) לקבוצה המארחת וחיפה נקלעה לצרות, כי האפסנאי לא הביא תלבושת חלופית. בלית ברירה, פנו מנהלי חיפה לאנשי הפועל פתח-תקווה כדי שישאילו להם מדים בצבע שונה. מאחר והפועל פתח-תקווה, לא משחקת אף פעם בתלבושת אחרת, חוץ מצבעי כחול-לבן ומאחר וחיפה לא רצתה לשחק עם סמל הפועל, נמצאה פשרה. שחקני חיפה קיבלו את מדי האימון של הפועל פתח-תקווה שהיו לא פחות ולא יותר, בצבע אדום בוהק. השחקנים חרקו שן ולבשו אבל האוהדים שליוו את הקבוצה לא הבליגו ופשוט, קמו ועזבו את האצטדיון בחמת זעם עוד בטרם נשמעה שריקת הפתיחה. התוצאה (0:2 ליפו) כבר הייתה פחות חשובה. המון "אקשן" באצטדיון הכי מעניין מבחינת מכבי חיפה.
