"משחק העונה" - "יום ראשון הגורלי" ועוד כהנה וכהנה ביטויים שיראו אור, ערב משחקן של מכבי חיפה ומכבי תל אביב בבלומפילד במסגרת המחזור העשירי בליגת העל. חברים וחברות, כבר היינו בסרט הזה, לעסנו אותו מכל הזויות ותאמינו, יש למה לצפות. לא יהיה משעמם, לא יהיה 0:0 וגם לא יהיה מקום ביציעי בלומפילד. משחק כזה צריך לשחק ברמת גן, ולא בטוח שגם הוא יספיק. כבר היה תקדים. היום נבחן כיצד התנהגו שתי הקבוצות כאשר הן נאבקו בצמרת ולמילה זו יש רק הגדרה אחת : בין שלוש הראשונות. 8 עונות שיחקו השתיים, במשותף, תפקיד חשוב. ברוב המקרים, מכבי תל אביב נאבקה למעלה וחיפה היתה למטה או במרכז, בשנים האחרונות חיפה כמעט תמיד בתמונה והמארחת ביום ראשון משקיפה מרחוק. · עונת 1957/58 : פעם ראשונה שלמכבי חיפה יש סיכוי ממשי לזכות ב"משהו". פתאום תל אביב מרגישה מאויימת. היא מגיעה למשחק בחיפה ויוצאת בעור שיניה. תיקו 1:1 אחרי ששלמה לוי החיפני קובע יתרון ויהושע גלזר האגדי (54) משווה. ראוי לציין כי למשחק שנערך בקריית אליעזר הגיע 8000 צופים, מספר עצום יחסית למספר תושבי העיר דאז. בגומלין שוב "פיצוץ" ביציעים( 12 אלף צופים). מגרש "באסא" ביפו, שעל חורבותיו נבנה בלומפילד רואה את מכבי תל אביב "מנפנפת" מעליה את העלוקה החיפנית. אותו גלזר (4) ורפי לוי (60) מנצחים את חיפה שהתנחמה בניחוח צמרת. השלישיה המובילה : מכבי תל אביב (35) הפועל פתח תקווה (34) מכבי חיפה (27). · עונת 1969/70 : זאת העונה שחיפה "פיספסה" אליפות. היא רצה נהדר, למרות שהתקפה היתה מילה גסה עבורה. הרבה 0:1 פחות 0:0 אבל כל הזמן במקום הראשון, עד אמצע הדרך. כשהגיעה לבלומפילד, אך טבעי היה שהשתיים לא יכנעו בקלות. אמנם, גיורא שפיגל ה"צהוב" מיהר לכבוש (דקה 7) אבל חיפה, מול 14 אלף צופים לא נשברה והשוותה בדקה ה- 67 בפנדל מרגלי יואב לוי. בגומלין בחיפה, ההר הוליד עכברוש. 0:0 מתוח אבל זה הספיק שוב לחיפה לומר ביי, ביי, לצמרת. ואיך בדיוק רצה מאמנה, אדמונד שמילוביץ ז"ל לזכות באליפות כאשר הפרש השערים של קבוצתו עמד על (לא ליפול מהכסא) 24:29 לזכותו. האליפות הוכרעה בהפרש שערים: מכבי תל אביב ראשונה עם 39 נקודות, הפועל תל אביב עם אותו מספר ובמקום השלישי חיפה עם 33 בעקבות צניחה חופשית בסיום. · עונת 1985/86: מקרה קלאסי של "שתיים רבות והשלישית לוקחת". מאבק איתנים בין מכבי חיפה הראשונה, הפועל תל אביב השניה ומכבי תל אביב השלישית. מדוע ? כי חיפה היתה עם אליפות בכיס ורק ציון מרילי, שהחטיא פנדל מול הפועל פתח תקווה גרם לשתיים מהכרך הגדול לחשוב שהכל אפשרי. הפסד שתי הנקודות באם המושבות גרם לבאלאגן היסטרי. פתאום הפך משחק "לא חשוב" (מחזור 29) לקריטי. מכבי ת"א באה לחיפה שהובילה עדיין בפער של נקודה על הפועל תל אביב. 20 אלף צופים, חסרי כסאות פלסטיק, ראו את חניכיו של שלמה שרף כותשים עד דק את מכבי ת"א. הבלם אלי כהן (דקה 4), משה סלקטר(20) וציון מרילי שהצליח הפעם עם הפנדל (53) מול שער כבוד של אלי דריקס (78) הגיעו לסוף הדרך ושם המתינו להם בפינה, השופט צבי שריר והחלוץ האדום, גילי לנדאו. הסוף ידוע. כמעט שכחתי. בסיבוב הראשון, דווקא מכבי תל אביב ניצחה 0:1 משער של מוטי איווניר (24). המנצחים חגגו בעשרה שחקנים ניצחון ביתי ראשון על מכבי חיפה אחרי 10 שנים. בלמם, חיים גולדברג הורחק שתי דקות לסיום בעקבות פגיעה בארמלי. הצמרת : הפועל ת"א (59) מכבי חיפה ומכבי תל אביב (57) לפי הסדר הזה.
· עונת 1991/92: העונה הכי "מבלפת". מכבי חיפה סיימה במקום השלישי, מקום מכובד לכל הדעות, אבל כאשר נשאל נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, לפשר ההתקפות של שלמה שרף על מכבי חיפה ומאמנה, אברהם גרנט, הוא ענה שהוא זוכר עונות פחות טובות גם אצל שרף. בדיוק לעונה הזאת הנשיא התכוון. מכבי תל אביב של גרנט סיימה ראשונה עם 75 נקודות ומכבי חיפה השתרכב עם 48 נקודות בלבד. ראשונה עם 75 נקודות וחיפה (זוכרים, שלישית ? ) השתרכה מאחור עם 48 בלבד. 27 נקודות הפרש בליגה בה נפגשו השתיים ארבע פעמים. מכבי ת"א אותתה על כוונותיה כבר במשחק הראשון ברמת-גן. היא ניצחה 1:2 משערים של שני ה"אבים" , כהן (הירושלמי) בדקה ה- 47 ונמני כעבור ארבע דקות. זה הספיק גם להחטיא כדור עונשין מ- 11 מ`. דווקא חיפה הוליכה ראשונה (29) משער של טל בנין, היום מעברו השני של המתרס. בגומלין בחיפה 0:0 רב משמעות. לא בגלל הנקודות. מכבי חיפה קטעה לת"א סידרה נדירה של 13 ניצחונות רצופים וגם לא איפשרה לה לכבוש שער, אחרי שעשתה זאת 18 משחקים ברציפות. בפליי-אוף הגיע ה"ברוך". בדיסקט של שלמה שרף נמחקו שני המשחקים הבאים שהסתיימו בתוצאה זהה. הרסנית. הקטסטרופה החלה בקרית אליעזר. מכבי חיפה הובסה 5:1 משערים של אבי כהן (64, 67 בפנדל), יעקב הילל(4) איציק זוהר (25) ואבי נמני (40) שגם החטיא פנדל, אלא שהילל הסתער על הריבאונד וכבש. שערו של איתי מרדכי (89) לא מנע מחזות סיום עגומות. וכאן זה לא נגמר. הגומלין נערך באשדוד, בגלל עונש רדיוס שהוטל על תל אביב. זה לא הפריע להם להכות על ה"ברזל הקר" ושוב 1:5 כשהכובשים כמעט ואינם משתנים. אבי כהן 52,19) איציק זוהר (23) אלי דריקס (24) ומאיר מליקה (67) מול ראובן עטר בדקה ה- 70 השאירו ירוקים דהויים. ואחר כך, הוסיפו לשרף מלח על הפצעים וניצחו גם בחצי גמר הגביע 2:4 . הצמרת הסתיימה כך: מכבי ת"א (75) בני-יהודה (62) ומכבי חיפה (48). · ואז הגיעה שעתה היפה של מכבי חיפה. עונת 93/94 ושתי הקבוצות הבכירות הללו שוב בעימות "ראש בראש". וזה היה קרב אמיתי. מהתחלת העונה ועד סופה. במפגש הראשון ברמת גן התקבצו ובאו 43,000 אוהדים ( עכשיו הבנתם למה בלומפילד לא מספיק ? ) וחזו בדרמה אמיתית. דקה ראשונה ואלון מזרחי , חלוץ חיפה, עף החוצה בכרטיס אדום. אכל פרובוקציה וקבע שיא עולמי. חבריו לא התרגשו, אלון חזן עשה 0:1 (דקה 10) וחיפה עמדה לנצח, אבל שער של ה"סיוט" אבי כהן (72) שהובקע מנבדל ברור (הטלוויזיה הוכיחה !) קבע שוויון, לאכזבת החיפנים שהתנחמו בעובדה שמכבי ת"א נעצרה אחרי 11 נצחונות רצופים. ואם שרף מחק דיסקט, בלוח השנה של אברהם גרנט לא מופיע התאריך 26.2.1994 והכל בגלל טראומה שעבר. הקריאות לעברו בהווה, מהוות פיקניק לעומת ה"בומבה" שספג אז. מכבי חיפה, בהנהגת עטר וברקוביץ "קרעו" את מכבי תל אביב 0:5 (!) לעיני 20,000 צופים נלהבים. 5 ימים לפני המשחק כבר לא היו כרטיסים ומי שקנה לא הצטער (בתנאי שאינו נמנה על אוהדי מכבי תל אביב). איל ברקוביץ (10) אלון מזרחי(23) ראובן עטר(31) איבן גצקו (75) ומשה גלאם (83). זאת התבוסה הכבדה ביותר בספר האימון של גרנט. העונה הזאת לא הסתיימה עדיין. בגלל שיטת הליגה זומן לשתיים משחק נוסף, שוב בחיפה. הפעם גרנט ועוזרו, עמנואל אופיר ז"ל עשו עבודת שטח רצינית. חניכיהם לא שכחו את ה"חוויה" הקודמת ונקטו במשחק נוקשה שהפיל קורבן את רומן פץ, בלמה האוקראיני של חיפה. כניסה חזקה של מאיר מליקה ברגלו סיימה לפץ את העונה ומעניין שאותו מליקה כבש ראשון(33) ו- 15 דקות נוספות עברו עד שכדורו של החיפאי אלון חזן שכן ברשתו של אובארוב. הסתיים 1:1 ושוב, בכל רע יש גם טוב וזה התבטא בשיא שחיפה השוותה - 31 משחקים ללא הפסד, בדיוק כמו שמכבי תל אביב קבעה בשנת 1953. בהמשך חיפה שיפרה אותו והעמידה את הרף על 46 משחקים חסרי הפסד. צמרת הטבלה: מכבי חיפה (95) מכבי תל אביב (88) הפועל באר שבע (65).
· בעונת 1994/95 עוד מאבק צמוד בין מכבי תל אביב למכבי חיפה. למרבה הפלא, תל אביב לא הצליחה לנצח את מכבי חיפה,גם לא לכבוש שער לרשתה, אבל הסוף, מבחינתה היה מתוק. במשחק הראשון, בחיפה, 2:2 למרות שהמשחק הסתיים בתיקו אפס. פשוט, בסוף המשחק החליט השופט יצחק בן-יצחק לשבור את השעמום. הוא הרחיק שני צמדי שערים : אולג קוזניצוב ואבי נמני (דקה 83) אלון חזן ואמיר שלח (88). בגומלין, הצגה מרהיבה של מכבי חיפה ברמת-גן. "פצצה" של חיים רביבו לחיבורי הקורות הקורות של אובארוב, תיזכר עוד זמן רב ברפרטואר השערים הקלאסיים. איל ברקוביץ (43) ועופר שטרית (88) השלימו 0:3 ואבי נמני הורחק בדקה ה- 84 , פעם שניה מול חיפה. זאת העונה שגרנט מודה כי מכבי תל אביב "גזלה" מחיפה את הכתר, למרות שזו היתה טובה ממנה. סופה של הליגה : מכבי תל אביב (63) מכבי חיפה (58) והפועל באר שבע (50). · הפעם האחרונה בה השתיים נאבקו על הבכורה היתה לפני 5 שנים, בעונת 1995/96. האליפות הזו, למרבה האירוניה הוכרעה בקרית אליעזר. המשחקים ביניהן עלו ל"טורים" גבוהים כבר במשחק הראשון בבלומפילד. איל ברקוביץ מיהר להקפיץ את חיפה ליתרון מוקדם (7) אבל בתוך שלוש דקות הצליחו ניר קלינגר (35) ואלי דריקס (38) לחולל מהפך. חיפה חזרה למשחק עם שער של רביבו (55) אבל מבין 22 השחקנים, גיבור המשחק היה השופט, אייל צור, שהרחיק את אלון חרזי (71) ושלף 8 "צהובים" לשחקני חיפה, שיא יסוד בתולדות מכבי חיפה. נגמר 2:2 וההכרעה עברה לחיפה. רוני לוי (דקה 40) נטע תקוות בלב 18000 הצופים שהנה מנצחים וזוכים באליפות נוספת. אלא שבמחצית השניה חיפה נסוגה לאחור, תל אביב השתלטה על המגרש והגיבה בשלושה שערים מרגלי אלי דריקס (53) ניר קלינגר (62) ואבי נמני(81). תם ונשלם פרק האליפות. הצמרת: מכבי תל אביב (74) מכבי חיפה (66) בית"ר ירושלים (64). · מכבי חיפה ומכבי תל אביב היו בין השלוש גם בעונת 1998/99 אלא שהן לא סיכנו במיוחד את הפועל חיפה היציבה. בשני המשחקים, שקבעו לבסוף מי תהיה ה"סגן של בר-כוכבא" ומי ה"שליש" ניצחה תל אביב 1:2. מקרה מוזר קרה ברמת-גן. הנהלת מכבי תל אביב לא האמינה שהריחוק היחסי מהמקום הראשון יגרור למגרש יותר מ- 17 אלף צופים. ובאו יותר. אלפי צופים נותרו מחוץ לכותלי האצטדיון והם לא ראו את 25 הדקות הראשונות בהן נכבשו כל השערים. דוד רביבו (10) ואנדז`יי קוביקה (19 בפנדל) מול שער של אלון מזרחי (23). בגומלין מהלך דומה. אבי נמני (14) וקוביקה (59) עשו 0:2 ובניון (80) הצליח רק לצמק. הנה לכם, יש למה לחכות ליום ראשון. ועוד לא הזכרתי את עשרות המפגשים ה"לוהטים" שלא היו קשורים למאבקי הצמרת המשותפים.
