הפעם בית"ר ירושלים לא הצליחה לקלקל לחיפה את "חשבון הנפש" שלה.אפילו שהלך לאלופה קשה מאד. פעמיים בעבר , בעונות אחרי שחיפה הוכתרה כאלופה, היו אלה הבחורים בצהוב שקילקלו את המאזן. אתמול (שני) ידעו חניכיו של גרנט לקרוא היטב את הכתובת על הקיר : מכבי חיפה אלופה. ולהתנהג בהתאם. קודם מנצחים ואחר כך נוטלים את אזמל המנתחים ולא להפך. לא תמצאו בבית הכנסת ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה אף אחד מאותם משיחי שקר שאינם שייכים למכבי חיפה וניסו להציץ לקרביה ולאבחן את תחלואיה. להם לא יספיק יום סליחות אחד, הם זקוקים לפחות לחודשיים, הזמן בו "התחפשו" למכבי חיפה וחשבו שמדובר בתחפושת פורים לא מחייבת. אמרו, כתבו, קשקשו ויצאו חכמים כמו שני ה"חכמים" מהסדרה האהודה "החבובות". בכל מצב, הם ימשיכו לחפש רק את הדברים השליליים, להצביע מדוע מכבי חיפה מתקשה מול הגנה צפופה וכהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה עליהם. לא קל להופיע כאלופה רצופה בכדורגל. ראו מה קורה לריאל מדריד (ספרד) ולרומא (איטליה) שהתחילו ברגל שמאל ונמנות על תחתית הליגה בארצן. גם מנצ`סטר יונייטד אינה מצוידת בגלגלים דורסניים. בינתיים היא נצמדת לצמרת עם גלגלי קורקינט. במכבי חיפה העניינים שונים ולא רק בגלל שהיא רחוקה ממדריד,רומא ומנצ`סטר. שם מקבלים כמובן מאליו את נפילת המתח או כפי שבישראל אוהבים להשתמש במונח "לא רעבים". אלה השטויות הקלאסיות שכל אלופה ישראלית נתקלת בהן, בפרט מכבי חיפה שהיא הדוגמנית המוצלחת ביותר של הליגה הישראלית ב- 30 השנים האחרונות. 10 נקודות מתוך 12 אפשריות נחשבות למאזן מצוין. לא חריג במושגים של מכבי חיפה. בואו נעבור יחד על "התנהגות" הקבוצה בעקבות כל אחד מחמשת התארים הראשונים. עונת 1984/85 אחרי האליפות הראשונה. הפתיחה רצחנית. החיפנים ניצחו את הפועל פתח-תקווה בקריית-חיים, משכנם הארעי לרגל שיפוצים בקריית-אליעזר, בתוצאה 0:2 . אחר כך יצאו למכבי יפו וניצחו 2:3 אחרי שהמקומיים הוליכו פעמיים. במחזור השלישי חזרו הביתה והביסו 0:4 את מכבי נתניה שבשערה ניצב יעקב בלדב, כיום מנכ"ל הקבוצה. רק במחזור הרביעי חיפה נעצרה ומי שימשה כמעצור ? בית"ר ירושלים ! מול 20 אלף צופים נלהבים בבלומפילד (ביתה של בית"ר) הצליח אלי אוחנה לכבוש שלישיה ולהחזיר לליגה את נשימתה הרגילה. הירושלמים ניצחו 2:3 ונדבקו פעם נוספת לאלופה שבסוף הדרך ליקטה תואר שני ברציפות.
בית"ר ירושלים הייתה במקום ( שוב במחזור הרביעי, הפעם בקריית אליעזר) גם בעונת 85/86 ואז באמת מדינה שלמה "נכנסה ללחץ". מכבי חיפה שאחרי האליפות השניה דרסה ורמסה כל מה שזז והפריע בדרכה. אחרי 3 ניצחונות רצופים, על מכבי יפו בחוץ (0:1) על הפועל חיפה (0:4 משלושער של זאהי ארמלי) ועל מכבי פתח תקווה (0:1) זעקו כותרות העיתונים: " רק המשטרה יכולה לעצור את הירוקים באקדחים". בית"ר הגיעה עם נשק קונבנציונלי, החלוץ אבי גולדר שכבש שער בדקה השישית ורק נס גרם לחיפה להשוות בדקת הסיום מפנדל של ציון מרילי. אחרי התיקו הזה חיפה המשיכה במרוץ המטורף. ניצחון בכפר סבא 2:3 , תיקו ביתי מדהים מול שעריים ללא שערים, ניצחון חוץ משכנע על שמשון 1:4 , ניצחון ביתי מינימלי נגד מכבי נתניה (0:1 קטן) וניצחון בבאר שבע הרחוקה 1:2 . ערב המחזור העשירי הכדורגל הישראלי נכנס להיסטריה. מכל פינה זעקה כותרת אחרת. כולם רצו לעצור את הקטר חיפני שדהר. התקוות התמקדו בבני יהודה שהמתינה למכבי חיפה עם היסטוריה של 14 שנים רצופות כישלונות לחיפה בשכונה. הפעם הצטרפו גם החלוץ רוני רוזנטל, היצוא הטוב ביותר שהכדורגל הישראלי שלח לאירופה, שניצב על קו השער בעת ביצוע בעיטת קרן והשופט עובדיה צבי שראה כדור שעובר את הקו. הוא ראה מה שמצלמת הטלוויזיה לא ראתה, אבל באווירה של אז, אם "אקדחים" ו"משטרה" לא עזרו, משרוקית הספיקה. בסוף אותה עונה נכנעה חיפה למשרוקית דוממת ש"נבלעה" בפיו של שופט אחר, צבי שריר וגזלה ממנה אליפות שלישית רצופה. פתיחה רועשת ונוצצת גרמה לפחדים גם אחרי שחיפה זכתה באליפות בלתי צפויה. התואר הושג בעונת 1988/89 והפתיחה הבאה , רעם וחזיזים. זאהי ארמלי עזב את מכבי חיפה לטובת הפועל ירושלים שפיתתה אותו. אוי, כמה שהוא הצטער על המהלך האומלל שחיסל לו את הקריירה העשירה. ומי הגיעה מולו במחזור הפתיחה ? ניחשתם, האלופה. והיא גם שיחקה בהתאם ודרסה את הירושלמים במבצרם 0:4 כשמחליפו של ארמלי, איתי מרדכי, כובש שלושער. במחזור השני הגיעה מכבי תל אביב לחיפה וכהרגלה בקודש אז, השאלה הייתה רק כמה ולא מי. נגמר 0:3 חלק. שמשון עוד הצליחה לסחוט תיקו 1:1 לפני שהופעל רמת גן והפועל באר שבע נוצחו בתוצאה זהה 3:1 ואז הגיע מאמן צעיר, אברהם גרנט שמו. מחזור שישי. הבחור משחק על טקטיקה, מפעיל כלים בעלי רוח לחימה כמו בסיירת גולני והתוצאה רק 1:1 . רק רגע. בצר לו מבקש גרנט לערוך חילוף בדקה ה- 75 (כבר אז דגל בשיטה של חילופים רק בסוף המשחק) ומבקש להחליף את דני ניראון בחיים סירוטקין. האחרון התבקש לבצע עוד ספרינט קצר ובזמן הזה ניראון גמר את המשחק ואת חיפה 1:2 שספגה הפסד ראשון ולא אחרון.
פחות זוהרת הייתה הפתיחה אחרי עונת הדאבל (91/92). אמנם שני ניצחונות על בני יהודה 1:2 והפועל ירושלים (0:3) אבל במחזור השלישי הפסד בבלומפילד להפועל תל אביב ופיניטו לחיפה במאבק האליפות. עוד יותר אפורה הייתה העונה אחרי "אלופת העונות". ניצחון ראשון על מכבי הרצליה 2:4 ובעקבותיו 3 תוצאות תיקו נגד מכבי תל אביב של גרנט, 0:0 אלים עם ארבעה מורחקים בתוך 5 דקות הסיום (אולג קוזניצוב ואבי נמני, אלון חזן ואמיר שלח), 1:1 בבאר-שבע עם שער של חיים סילבס בדקה ה- 87 ותיקו 1:1 מול מכבי פתח-תקווה ברמת גן. ואחר כך בא הפסד ביתי מדהים לעירוני אשדוד 3:2 שקטע רצף של 46 משחקי ליגה ללא הפסד !! קולטים את ההישג הפנטסטי הזה ? אם לוקחים את הפתיחה הנוכחית אין מקום לתלונות. מקום ראשון כבר מזמן אינו מושג גס במדרשה של מכבי חיפה. והיו לה המון סיבות לא להיות שם. למי שהספיק לשכוח, מכבי חיפה החלה באימוניה שבועיים- שלושה לפני כל השאר. ההכנות לקראת גביע האלופות קיצרו לשחקניה את הקיץ. בקושי היו להם שבועיים לפני שלקחו אותם ל"קריעה" בנירנברג. המשחקים מול האקה הפינית הוכיחו שחיפה יודעת לאן היא הולכת. ואז הגיע ה"בום" שמנע מליברפול לנחות כאן. כולם, מלבד אנשי מכבי חיפה, היו משוכנעים שמההלם הזה חיפה תצא רק עם פתיחה גרועה בליגה. לרוע מזלה של חיפה, והדברים נכתבים בדיעבד, שלחו אותה לשחק במרעה בבאר שבע. כולם יצאו מגדרם נוכח משחקה של חיפה. לא חשבו לרגע שהיא משחקת מול קבוצה שזה עתה עלתה לליגה גבוהה יותר והאלופה לא "אוהבת" אתגרים כאלה. אשתקד, מול עולה חדשה אחרת, צפרירים חולון, נזקקה לשער בזמן פציעות, כדי לנצח 2:3 . חיפה לא התלוננה נגד המגרש, לא הזכירה את פראליה המנותח הטרי ולא את פציעתו הקשה של יוסי בניון כבר בפתיחה. באה כמו אלופה וניצחה 1:2 מבלי שאותות "הלם ליברפול" ניכר על פניה. אחר כך באה "חופשת בוסניה" ולמרות האימונים הקשים, רוב השחקנים, כולל הזרים, יצאו לשרת את המולדת. כשחזרו, ציפה להם משחק היסטורי. פעם ראשונה בקריית אליעזר, משחק ביתי ללא קהל ומול יריב שלא גבר על החיפנים מזה 9 שנים רצופות. הפועל פתח תקווה הסתערה, חיפה איבדה כבר בפתיחה את יעקובו איגביני ויצאה מנצחת. הפעם חל שינוי בדעת הקהל. ליברפול פאסה - וייטנאם בשטח. הזכירו שחיפה נלחמה כמו חיילי הוייטקונג מול האמריקנים. שיהיה.
ואז הגיע "יו-יו נתניה". מי שיסד את מכבי חיפה לא יאמין אם יספרו לו שבשנת 2001 ישכילו ערצבים ושאר מרעין לעלות לכותרות. 24 שעות לפני משחק החוץ בנתניה, עדיין לא ידעה חיפה מה לומר לנהג האוטובוס שלה. הוא ידע שעליו לנסוע דרומה, על איזה מחלף לעלות אמרו לו רק בדרך. קרקס מקומי. ולכל הצרות הללו, נקלעה מכבי חיפה לזמן המתנה כמוהו מוצאים רק בנתב"ג בחגים. שחקניה מתאמנים כבר ארבעה חודשים ובקושי משחקים. ולאיש אין טענות. האם מכבי חיפה יכולה לבוא בטענות לשתי התל אביביות על השתתפותן בגביע אירופה ודחיית משחקי הליגה שלהן ? היא לא תעשה לאחרות מה שעשו לה לפני 8 שנים. החיפנים שיחקו בגביע אירופה למחזיקות גביע ביום רביעי. לא סתם משחק. מול פארמה הגדולה מאיטליה. חיפה ניצחה שם 0:1 ונאלצה לשחק 120 דקות שהוכרעו בפנדלים לטובת האיטלקים. לשחקנים הסחוטים לא היה כוח להגיע לבית המלון בכוחות עצמם. ראשי הקבוצה, בראשות הנשיא יעקב שחר, לא ביקשו הרבה. רק שיגלו קצת אנושיות ויזיזו את המשחק ליום ראשון. "לא יקרה אסון אם משחק אחד ידחה בגלל ייצוג המדינה" אמר שחר. ההתאחדות גרדה בפדחת ודווקא כפר סבא "הלכה לקראת חיפה". היא, ששיחקה בדרך כלל בימי שישי, הציעה שגם הפעם המשחק ייערך כעבור 48 שעות. לבסוף "ניצח ההגיון", המשחק יצא לדרך בשבת וחיפה העייפה הצליחה בקושי לסחוט תיקו שכולו הפסד. גם לוח המשחקים מוצא את מכבי חיפה במצב בו עליה לגייס את מיטב עצביה. הנה עתה מצפים לה שני משחקי חוץ רצופים, מול הפועל תל אביב ומועדון ספורט אשדוד וביניהם משחק של הנבחרת מול אוסטריה. אמת, לכל קבוצה קשיים פחות או יותר דומים, אבל לחיפה מספר גדול של שחקני נבחרת ומלבד זאת, מצפים ממנה להרבה יותר, וזה טבעי וגורם לכל מי שקשור למועדון הנאה גדולה. המצב הזה גורר ביקורת לא קטנה ועם הקטע הזה אין למכבי חיפה בעיה. כל ערוצי התקשורת שלה פתוחים, ראשיה מספקים מידע רב אבל בחיפה רוצים ל"ראות דם" נון-סטופ ומחפשים נפט במקום שאין. וכשאין, נוצרת קרקע פוריה ל"פרשני חבובות" . היום הסדר נכון. קבוצה שמשחקת בגביע אירופה זוכה לדחייה. בכלל, הרעיון הזה של שחר נקלט ויש לו ים של הצעות מפתות שהכדורגל עשוי ליהנות מהן. גם הרעיון של זרים בגיל נוער היה מוצלח ורק בעוד מספר שנים יבינו אצלנו ש"המצאת יעקובו" לא נועדה לצרכים אישיים בלבד. מכבי חיפה הייתה זוכה אשתקד באליפות גם בלעדיו אבל כל אלה שצעקו "גוועלד" עוד יאכלו את הכובע. מבחן התוצאה: אם אחרי כל הניתוחים, ההפסקות והאכזבה האישית, שהיא נחלתם הבלעדית של מי שאוהדים את מכבי חיפה, המועדון עדיין מוליך את הטור דה-ישראל, מגיע לו את הכבוד המגיע לו. לא במקרה 27 אחוזים ציינו אותו במקום הראשון בסולם האהדה. והעיקר לא לשכוח: עד מאי 2002 האלופה ירוקה . אחר כך חשבון חדש.
