האלופה מול מחזיקת הגביע: משחק המאה ביניהן

לא יכולה להיות תפאורה ססגונית יותר ממשחק בין שתי יריבות מושבעות, שכל אחת מהן מגיעה למעמד עם תואר בכיס. האלופה בפעם השישית, מכבי חיפה מול מכבי תל אביב שזכתה בגביע המדינה רק השבוע. עד תחילת שנות התשעים היה מקובל בישראל, כמו בשאר המדינות הנאורות, שמתקיים משחק "אלוף האלופים" בין האלופה ומחזיקת הגביע. בשבת ייערך משחק כזה לא רשמי, בגלל ביטול המפעל היוקרתי. למכבי חיפה 3 תארים כאלה . אבל מעבר לאווירה החגיגית טומן בחובו המשחק הזה חתיכת היסטוריה. מאז קום המדינה נערכו 99 משחקי ליגה בין שני המועדונים הגדולים ובשבת מגיעים ל- 100 . כולם בליגה הראשונה. מכבי תל אביב שלא הפסידה למכבי חיפה בקריית-אליעזר מאז נובמבר 1997 היא הקבוצה היחידה בליגת העל שמאזנה מול מכבי חיפה חיובי. היא ניצחה אותה 40 פעם, הפסידה לה 29 משחקים וב- 30 משחקים לא הושגה הכרעה. הפרש השערים נוטה אף הוא לזכותה 132:150 שמשמעותו 2.8 שערים למשחק, ממוצע גבוה. שתי עשיריות כל ילד יכול לדקלם במהירות ולהשיב על השאלה מה התוצאה הגבוהה שהושגה בין השתיים. אותו 0:10 בלתי נשכח לזכות חיפה בשנת 1988 לא יימחה מזיכרונם של אוהדי שתי הקבוצות. מדובר בניצחון בגבוה ביותר של מכבי חיפה ובהפסד הצורב ביותר של מכבי תל אביב.

חלק שני

מעניין לציין כי כל אוהד "זוכר" את המשחק, אך בפועל חזו בו פחות מאלף צופים ויותר גרוע, הטלוויזיה פספסה אותו. מי חשב לשלוח ניידת למשחק בפליי-אוף התחתון. מה שפחות זוכרים, גם מכבי תל אביב ניצחה את מכבי חיפה 2:10 וגם בחיפה, הרבה לפני שחלמו להקים אצטדיון בקריית אליעזר. זאת הייתה "קבלת הפנים" של התל-אביביים לקבוצה החיפנית שעלתה לראשונה לליגה הלאומית ולא מצאה את ידיה ורגליה (12.11.49). לא חשבו אז על אחוות מכבים ותל-אביב המשיכה להלום בחיפה ככל שרק יכלה. 0:6, 0:7, 1:4, 0:5 - אלה התוצאות שחיפה ספגה ונשכה את השפתיים. כאן המקום להתעכב ולהתבסס על דברי ותיקי השחקנים שאומרים שהתבוסות הללו הן אבן היסוד ליריבות הגדולה בין השתיים, ולא משחק ההישרדות של חיפה בשנת 1965. את הנקודה הראשונה מול תל-אביב המאיימת השיגה מכבי חיפה רק בפברואר 1954. 0:0 ונא לא לזלזל. אמנם, שוער חיפה, אריה שולץ ז"ל, עצר פנדל, אבל לא לספוג מהתקפת המחץ של הכדורגל הישראל, נחשב לאירוע חגיגי. אבל יום העצמאות השני של שחקני מכבי חיפה חל באמצע חודש יוני 1955. מאמנם, אלי פוקס, כוכב עבר במכבי תל-אביב והנבחרת, פותה להצפין לחיפה. פוקס, בגיל 34 ראה בהצעה אתגר והפך את החיפנים לקבוצה החצי-מקצוענית הראשונה בארץ. השחקנים קיבלו משכורות, הם שוכנו בבתי מלון כבר בימי חמישי ורק הכרה ביכולתם חסרה להם. היום מדברים על סנסציות כשמזכירים את ניצחונה של מכבי פתח-תקווה על מכבי חיפה בחצי הגמר. אז לנצח את מכבי תל-אביב היה כמו שהיום "אסי" גלבוע תנצח את מכבי חיפה. וזה קרה. חיפה הקטנה הגיעה לתל-אביב וניצחה. שלמה טננבאום וזכריה בן-צבי כבשו, יהושע גלזר האגדי צימק, אבל ההפסד התל-אביבי 2:1 גרם להלם בכדורגל הישראלי. מי שקורא היום את כותרות המשחק ההוא, יבין שניצחונו של דוד על גוליית נחשב למהדורה מיניאטורית מול הניצחון הזה.

שלישי

ולא היה לו המשך. כי 6 שנים לאחר מכן, תל אביב המשיכה לא להפסיד. הפערים הלכו והצטמצמו, כוכבי תל אביב הזדקנו וצעירי חיפה השילו מעצמם את גלימת הפחד. עידן התבוסות אחרי ה"זובור" שעברה תריסר שנים, הגיעה תורה של חיפה. במאי 1962 חיפה זכתה בגביע הראשון שלה אחרי שהביסה את מכבי תל אביב 2:5 אבל זאת הייתה הקדמה למשחק ליגה שנערך בנובמבר (כן, שוב הוא) בחיפה. רזניק התל-אביבי העלה ליתרון וחיפה קיבלה את החלסטרה. דני שמולביץ (היום רום) כבש שלישיה, אברהם מנצ`ל צמד ויצחק שפירא השלימו תבוסה ראשונה בכיוון ההפוך. ואז התגלתה חיפה כקבוצה פחדנית. באותה עונה, במשחק הגומלין, הייתה לה אפשרות להוריד את מכבי תל-אביב לליגה השניה. זאת עליכם לדעת, מכבי ת"א היא הקבוצה היחידה בארץ שמעולם לא ירדה או שיחקה בליגה א`. ומה קרה ? במהלך המשחק "נזכר" דני שמולביץ שכואב לו הראש והוא עזב את המגרש !! לא היו אז חילופים, וחיפה שנותרה עם 10 שחקנים אפשרה לתל-אביב לנצח 0:1 ולהישאר בליגה. אם מישהו חושב שהמחווה של "שמילו" תסייע בהמשך, טעות בידיו. בעונת 64/65 התהפך הגלגל וחיפה עמדה לרדת. לכולם היה ברור שתל-אביב תגיע לחיפה לטיול של שבת אחר הצהריים, אבל קרה ההפך. חיפה, עם שמולביץ, הפסידה 2:1 ובאיזו צורה ? בדקה 44 הורחק שוער ת"א, חיים לוין, אחרי שסטר למנצ`ל החיפני. לשער נכנס הבלם צבי רוזן שבמשך 46 דקות גילה יכולת וירטואוזית. חבריו נלחמו כאריות ובחיפה "הבינו" שהאחות אותה הצילו שלוש שנים קודם לכן, לא מתכוונת לוותר. מכאן נפתח פרק ב` ביחסים. אם מזכירים תבוסות, ראוי לציין כי מתוך 99 משחקים,21 משחקים (יותר מחמישית) הסתיימו בהפרשים של מעל 3 שערים. התבוסות של חיפה : 10:2 (1949), 6:0 (1950), 7:0 (1952), 4:1 (1952), 5:0 (1953), 4:1 (1959), 4:1 (1967), 3:0 (1990), 5:1 (1992), 5:1 (1992), 3:0 (2000). התותחנים של חיפה הגיבו בצורה לא פחות כואבת : 1:4 (1961), 1:6 (1962), 0:10 (1988), 0:5 (1989), 0:3 (1989), 1:5 (1991), 1:4 (1991), 0:5 (1994), 0:3 (1995), 0:3 (2000). 10:11 לזכות תל-אביב במאזן התבוסות.

חלק רביעי

שליטה בכיפה לשתי הקבוצות היו תקופות רעות, למכבי חיפה הרבה יותר. היא בילתה גם 6 שנים לסירוגין בליגת המשנה. ב"יחסים" ביניהן היו גם כן תקופות. כאמור, תל-אביב שלטה לאורך כל שנות החמישים, בשנות השישים השליטה עברה מצד לצד, בשנות השבעים שוב שליטה צהובה מוחלטת . תור הזהב של חיפה הגיע בשנות השמונים, כאשר זכתה בשלוש אליפויות ויריבתה אף לא באחת. עיקר המאבק עבר לשנות התשעים. תל-אביב בניצוחו של אברהם גרנט הפכה לקבוצה חזקה, זכתה בשלוש אליפויות (אחת עם דרור קשטן) לעומת שתיים של חיפה. כל משחק בין השתיים הפך אוטומטית ל"משחק העונה" מתובל בכדורגל משובח, שערים רבים ומורחקים רבים. העצבים עבדו שעות נוספות. לא רק בליגה. היו גם משחקי גביע סוערים. חיפה ניצחה את תל-אביב פעמיים בגמר (2:5 בשנת 1962 , 0:1 בשנת 1993). המנוצחים גברו על ה"ירוקים" בפנדלים בגמר 1987 אחרי 3:3 בתום 120 דקות. כאמור, בשבת ייערך המפגש ה- 100 וזה יהיה משחק הבית החמישים של חיפה. היא ניצחה כאן את יריבתה 19 פעמים, הפסידה לה 14 משחקים ובשורה התחתונה: תל אביב מרגישה מצוין בקריית-אליע זר. עובדה, את הפסדה האחרון נחלה בחיפה בנובמבר 1997 (2:0). בעונה שעברה ניצחה את חיפה 1:2 וחיסלה לה סופית את הסיכוי לתואר האליפות. מאזנה של חיפה מחוץ לביתה מעודד פחות, תוצאה ישירה של ההפסדים בשנות השישים. בסך הכל ניצחה 9 פעמים והפסידה 25. וכאן מגיע האבל הגדול. חלק נכבד מניצחונות החוץ האיצו את חיפה לתארים. בשנת 1984 ניצחה בבלומפילד 2:3 והחלה לדלוק אחרי בית"ר ירושלים בדרך לאליפות הראשונה. כעבור שנה, באותו מקום תל-אביב הוליכה אחרי 11 מחזורים ללא הפסד, בלם חיפה, אלי כהן, נגח את שער הניצחון וחיפה שעטה אל התואר השני שלה. בעונת 1990/91 היא עונת הדאבל ניצחה חיפה ברמת-גן את התל אביביים שניסו להפריע. טל בנין (היום במכבי ת"א) כבש צמד לחיפה, משה אייזנברג ושמואל טרגן השלימו 1:4. קלינגר ואיציק זוהר החטיאו פנדלים אותם עצר-קלט ויקטור צ`אנוב הרוסי. וגם השנה תל אביב "התנהגה יפה" והפסידה לחיפה בשני משחקיה הביתיים. פעם 3:0 ובשנית 2:1. המסקנה: תל אביב לא מפריעה לחיפה לזכות באליפויות.

חמישי

והיה גם משחק דרמטי במיוחד למרות שלא היה לו שום ערך משמעותי. חורף 73 ותל אביב מארחת בבלומפילד את חיפה. 0:3 הייתה התוצאה. במחצית. לזכות הצהוב. מאיר נמני, רחמים טלבי ודרור ברנור כבשו והשאירו את אוהדי חיפה המומים ודואגים. היום , בעלי העצבים החלשים קמים והולכים. אז לא יכלו ללכת. כי האוהדים הגיעו עם הטיוליות הפתוחות מאחור, עם נהגי מוניות שהבטיחו להישאר עד הסוף כדי ששום נוסע לא יישאר בכרך המסוכן וברי המזל הצטרפו לבעלי מכוניות עשירים שלא רצו לעזוב באמצע. בדיעבד כולם יצאו נשכרים. אמנם, בדקה ה- 71 כאשר שלמה בנאדו( אבא של אריק) כבש שער כבוד שמחו בחיפה. חלפו ארבע דקות ויואב לוי הבקיע שער שני והתקווה התעוררה. ובדקה ה- 80 חיים חזמוס השווה ל- 3:3. ואחר כך יואב לוי החמיץ שער של 100 אחוזים, ואותם הלומי רעם שרצו לברוח לאן שעיניהם ינשאו אותם, יצאו בהרגשה של החמצה. שערים ועצבים פעם זה היה סוד, היום מותר לגלות. דורות של שחקנים במכבי חיפה חונכו על המוטו ש"קודם צריך לנצח את מכבי תל אביב". אולי זאת הסיבה ששערים רבים הובקעו. רק 13 משחקים הסתיימו בתוצאה 0:0. בקטע של כיבוש שערים דווקא חיפה מובילה. היא לא כבשה ב- 28 משחקים לעומת 30 שתל אביב השאירה את הרשת החיפנית נקיה. שונים הדברים לגבי מספר המורחקים. עד כמה שיישמע מפתיע, לאורך כל שנות החמישים, בהן הייתה לחיפה סיבה טובה להתעצבן, בגלל המפלות שספגה, לא הורחק משורותיה אפילו שחקן אחד. דווקא ישראל חליבנר, כדורגלן ת"א , מצא עצמו בחוץ. ומה מועיד הגורל בשנת 1965 ? אותו חליבנר הוזעק למכבי חיפה בניסיון להציל את הקבוצה מנשירה לליגה א`, ניסיון שנכשל. ודווקא במשחק מול מכבי ת"א (קראתם למעלה) הורחק השוער חיים לוין ששיחק 8 שנים קודם לכן במכבי חיפה. למעשה, לאורך 40 שנה הורחק רק שחקן חיפני אחד, משה אגמי בשנת 1971.

שישי

בעשור האחרון נפרצו הסכרים. 13 כדורגלנים צהובים מול 11 חיפנים ראו את הכרטיס האדום. אם דיברנו על שנות התשעים הסוערות, אין פלא שרוב המורחקים שילמו את המחיר באותן שנים. בראש מוביל הבלם חיים גולדברג שהורחק 3 פעמים (אחת במדי צפרירים חולון), אבי נמני (פעמיים) ואמיר שלח (פעמיים), אחת מהן שהיה בשנת גלות בהפועל חיפה. השאר: אבי כהן התל-אביבי(היה להם גם ירושלמי), מנשה שמעונוב, מאיר מליקה, איציק זוהר, כפיר אדרי, וולקוביץ, מרקו בלבול וברוך דגו. שמתם לב ? מרקו בלבול ב"רשימה השחורה" ומול קבוצת האם שלו. הוא לא היחיד. עוד 4 שחקנים שהופיעו בשתי הקבוצות הורחקו : חיים לוין, משה גלאם, איציק זוהר ואלון מזרחי. האחרון רשום בספר השיאים של מכבי חיפה ואולי בכדורגל העולמי. בנובמבר 93` (שמתם לב, הכל קורה בנובמבר) הורחק כבר בדקה הראשונה אחרי פרובוקציה שאורגנה לו על ידי ההגנה התל-אביבית. שאר המורחקים החיפנים: אלון חרזי, אדורם קייסי, אריק בנאדו, אנדריי אוסטרובסקי, משה אגמי (1971), אולג קוזניצוב, אלון חזן ואיל ברקוביץ. המשחק הסוער ביותר נערך בחיפה בספטמבר 1994. שתי הקבוצות נאבקו על הבכורה והתקשו להבקיע שערים. 4 שחקנים הורחקו בפרק זמן קצר, בין הדקות 90-83. קודם הצמד אבי נמני- אולג קוזניצוב ודקה לסיום אלון חזן ואמיר שלח. כמובן שהיו גם רגעי אושר מצד מבקיעים ששיחקו משני עברי המתרס ועברו למדים של היריבה, רחמנא ליצלן.בראש וראשונה, קשר בשם זכריה בן-צבי. נולד במכבי חיפה, מומחה לפנדלים וכבש לא פחות משישה שערים לרשת מכבי ת"א, ושימו לב: כולם בבעיטות מהנקודה הלבנה. יום אחד הוא קם, בא להנהלת חיפה וביקש לעבור למכבי תל-אביב. אז מעשה כזה הוא כמו ששמעון פרס יעבור לליכוד. כל השכנועים לא הועילו, בן-צבי עזב לשנה וחזר בשמחה לכור מחצבתו. כל כך "טוב" היה לו בנכר. אלי מיאלי ששיחק במכבי חיפה בשנת 1982 הגיע אליה ממכבי תל אביב וכבש מולה. עופר מזרחי שגדל במחלקת הנוער של מכבי חיפה הגיע למדים הצהובים לא לפני שהיה שותף ל"שחיטה" הגדולה באותו 0:10 מפורסם. שני שערים כבש במשחק זה ועוד שער במהדורה קטנה יותר (89) כשחיפה הדבירה את יריבתה 0:5. גיבור משחק זה היה ניר קלינגר שכבש שלישיה ראשונה בחייו, וכדאי גם לזכור כי אותו קלינגר כבש שער בעשירייה משנת 1988.

שביעי

אלא שקלינגר התפתה ונמכר למכבי ת"א תמורת 127 אלף דולרים והחזיר לה בשלושה שערים לרשת אמא חיפה. ולא לשכוח את טל בנין המככב היום 100 ק"מ מקריית אליעזר. כששיחק במכבי חיפה הבקיע מול קבוצתו בהווה 3 שערים. בינתיים לא החזיר. גם אלון מזרחי (3) ומשה גלאם (1) כבשו רק לזכות הצד ירוק. מה שאי אפשר לומר על אחד מסמליה המסחריים של מכבי תל אביב, איציק זוהר. כששיחק שם, כבש 3 שערים , וכששיחק כאן כבש שער אחד מולה. בלי סנטימנטים. סוף סיפור: איך שלא תסתכלו על המשחק מחר, משעמם לא יהיה, בפרט על רקע התפאורה ונקודת הציון ההיסטורית.