ט1
"את המשחק הפסדנו כבר בהולנד" טענו במכבי חיפה עם סיום הפרק האירופי אחרי הניצחון היוקרתי על ויטסה ארנהיים, מוליכת הטבלה ההולנדית 1:2. עובדתית, הקביעה סופר-נכונה. אלא שמאחוריה ניצבת היסטוריה ארוכת שנים בהן יש משמעות גדולה דווקא לדקות הסיום בהן משתתפת מכבי חיפה במפעלים היוקרתיים. איש לא יקח ממכבי חיפה את אבני היסוד שהיא הקימה ביבשת. אין קבוצה ישראלית שהופיעה 26 פעמים באירופה, אין קבוצה ישראלית שגברה על יריב אירופי 1:6, אין קבוצה ישראלית שמלך השערים שלה כבש 15 שערים (אלון מזרחי) ואין קבוצה ישראלית שהגיעה פעמיים לשלבים גבוהים כמו שמינית גמר ורבע גמר. הכל ירוק כמו הנוף באירופה. ואין גם עוד קבוצה ישראלית שזכתה בשלל ניצחונות על קבוצות חזקות באירופה דוגמת הניצחונות על פארמה (על אדמת איטליה !), פריס סן-ז`רמן, טורפדו מוסקבה וכעת ויטסה ארנהיים. לא כדאי לחפש, פשוט אין. אלא שאין גם קבוצה ישראלית ששילמה ביוקר על סגנון משחקה. הכי קל היה לבוא לארנהיים, להקים "קו מז`ינו" ולנסות לסחוט תוצאה מכובדת לקראת הגומלין. בגלל שמכבי חיפה היא מכבי חיפה, בלקסיקון שלה לא קיים המושג התגוננות עד הסיבוב האחרון של השעון. בכל הופעותיה באירופה ניסתה לעקוץ את המארחת, שלא לדבר על ההופעות הביתיות. בשבוע שעבר דיבר המאמן אברהם גרנט , כאן באתר האינטרנט, על משמעות הדקה ה- 60 בחיי הטקטיקה הישראלית. הוא גרס שמשהו לא טוב קורה לקבוצות הישראליות במישור הטקטי סביב הדקה הזאת. ההופעה המכובדת בהולנד, למרות ניסיונם של מספר זבי חוטם לגמד את ניסיונה של מכבי חיפה לשלב תוצאה ורמה, לימדה בפעם המי יודע כמה, שאצל מכבי חיפה הדברים הטובים והמאכזבים מתחילים בין הדקות 80 ל- 90 כולל זמן פציעות.
ט2
החיפנים ספגו באירופה 36 שערים ושימו לב: 15 מתוכם נכבשו בזמן הקטלני. כשהופיעה מכבי חיפה במוסקבה ב- 1993 , בתנאי מזג אויר גרועים, נכנעה לטורפדו המקומית 1:0 משער שכבש אוליוואנוב בדקה ה- 87. בגלל השער הזה נאלצה מכבי חיפה לכבוש לפחות שני שערים בגומלין בחיפה ומה לעשות שהרוסים הצליחו לכבוש שער בחיפה? נזקקנו לשלושה שערים והוא הגיע בדקה - 86 מרגלי שי הולצמן. באותה שנה, בשלב הבא, התארחה כאן פארמה הגדולה. חיפה ניסתה להכריע את המשחק, לא הצליחה, ומשנדמה היה ששערים לא יפלו, הגיע תומס ברולין השבדי וכבש שער חוץ יקר בדקה ה- 90 ממש. לא רבים זוכרים, אבל דקה אחרי המשחק ראובן עטר ואיל ברקוביץ הצהירו שאין מניעה לנצח באיטליה. מעניין ששני השחקנים הללו השתמשו באותן מלים גם ערב המשחק בצרפת בו ניצחה ישראל 2:3. כמו בפאריס, כך בפארמה, מכבי חיפה (ואז הנבחרת היתה כמעט כל מכבי חיפה) הדהימה ופארמה שלא זלזלה נקלעה למצוקה ורק בזכות הפנדלים עברה לשלב הבא ובסופו של דבר זכתה בגביע אירופה עצמו. גם ב- 1994, בגביע האלופות, מכבי חיפה הוכיחה שהיא מסוגלת להכל. אורחתה, קזינו זלצבורג האוסטרית נקלעה למצוקה בקריית אליעזר. חיפה הוליכה 0:1 עד לדקות הקריטיות שלה. בדקה ה- 80 הישווה הוטר ודקה לסיום כבש מלאדנוביץ את שער הניצחון. זאת הייתה אכזבה אמיתית והוכחה לכך התקבלה פעם נוספת בגומלין. אמנם, קזינו הוליכה 0:1 אבל את הנוק-אאוט ספגה חיפה לקראת הסוף. מלאדנוביץ (דקה 84) ויורצ`וביץ (דקה 86) השלימו את המלאכה, למרות שהפעם גם חיפה כבשה בדקה האחרונה. ומי יכול לשכוח את הדרמה מורטת העצבים מול פריס סן- ז`רמן, בשני המפגשים. בפריס הפגינה מכבי חיפה משחק חכם כשהוציאה את העוקץ מהמקומיים שנאלצו להמתין עד הדקה ה- 84 כדי לזכות בבעיטת 11 מ` אותה הפך מרקו סימונה לשער יתרון. הפעם הייתה למכבי חיפה תשובה. יוסי בניון בסלאלום מזהיר נכנס עם הכדור לשער ובחיפה הבינו שהגומלין יהיה עוד פרק בסדרת "סרטי היצ`קוק", כי לשתי הקבוצות לא יהיה מה להפסיד, אם כי תיקו 0:0 עשוי היה להועיל למכבי חיפה.
ט3
הצחקתם את חיפה. 0:0 ? לא במקרה התוצאה הזאת הושגה רק פעמיים במסגרת האירופית. נגד ספורטינג ליסבון ב- 1995 והשנה נגד סלביה מוז`יר מבלארוס. נגד פאריס בתום 45 דקות התוצאה אכן הייתה מאופסת, אבל מאמנה הצ`כי של מכבי חיפה, דושאן אוהרין הבין שהלחץ הצרפתי יגבר ואז הוא בצרות. את המחצית השניה בחודש אוקטובר 1998 ניתן לקטלג/ לשמור/ לזכור (לא למחוק כלום) כהופעה המבריקה ביותר של קבוצה ישראלית באירופה. בכל שניה הייתה הרגשה שייפול שער לכאן או לכאן וכמו בפעמים הקודמות, כמעט ולחיפה היה חסר שוב הגרוש ללירה, כאשר ג`יי ג`יי אוקוצ`ה הישווה בדקה ה- 87 ל2:2 והסוף נראה עגום. עד שהגיע אלון מזרחי ובזמן פציעות עשה את ה- 2:3 המהדהד עד עצם היום הזה. מאז, רק מנצ`סטר יונייטד הצליחה לזעזע את אמות הספים כשזכתה בגביע אירופה אחרי שפיגרה 1:0 מול ביירן מינכן ובתוך דקה עשתה מהפך בכובשה צמד מהמם בדקת הסיום. אחרי פריס מכבי חיפה נסעה ללינץ באוסטריה כדי לפגוש את ס.ו.ריד. שוב, חיפה הצליחה ל"גנוב" שער חוץ, אבל גם הפעם, ככל שמחוגי השעון התקדמו, חיפה נסוגה בלי כלים לבונקר, וספגה שער בדקה ה- 88 מראשו של הכוכב המקומי ג`ראלד שטראפנר. בגומלין הסתיים בהפי-אנד כשחיפה ניצחה 1:4 ועלתה לרבע הגמר. שוב מוסקבה, שוב מגרש מושלג, והחיפנים המצוידים בכובעים, כפפות וגרביונים, הצליחו לכפות על לוקומוטיב את סגנונם. היו ניסיונות להשיג שער חוץ שלבסוף עלו בתבוסה. אחרי 45 דקות ראשונות מאוזנות, ואחרי שחיפה ספגה שער בדקות הפתיחה של המחצית השניה, כל מה שהיה צריך לעשות הוא לשמור על הקיים. נישאת על כנפי המסורת, לנצח כל משחק ולא חשוב היכן הוא נערך, חיפה המשיכה לחפש את השער והתסריט חזר על עצמו. שער שני בדקה ה- 77 והקריטי מכולם, שער שלישי בדקה ה- 89, כולם מרגלי ז`אז`ה דצאנשיה. מתיו אמוהה, חלוץ ויטסה, כבש גם בארנהיים וגם בחיפה שערים מכריעים, אבל למרות האכזבה שאת אינטר מילנו לא נראה פנים אל פנים בקריית אליעזר, שוב יזכירו את מכבי חיפה כקבוצה של ישראל באירופה. גרנט היה בטוח גם לפני תחילת המשחקים, שמכבי חיפה לא תזכה בגביע אירופה אבל הפעם באמת למזל היה חלק מכריע. והעיקר, בעתיד, וחיפה הרי לא סגרה את "השוק האירופי", כשמגיעה הדקה ה- 80 הנורות האדומות צריכות להידלק. לא רק בחיפה.
