בקרית אליעזר לא נראו בשבת פנים מחייכות. התיקו נעדר השערים מול ראשון לציון גרם אכזבה לכל באי האיצטדיון. גם אלירן אלקיים, הקשר ההגנתי של מכבי חיפה לא חייך, אולם מנקודת מבט אישית היתה לו סיבה לשביעות רצון. אחרי למעלה משנה וחצי בהן נעדר ממשחק רשמי, שב להרכב הראשון ולא איכזב. שאלה: אלירן, הפציעות הקשות הגיעו מיד לאחר משחק השיא נגד פריס סן-ז`רמן. החזרה נגד ראשון נראית כנחיתה קשה. תשובה: ברור שהנחיתה לא קלה לשחקן שהיה במעמד הדרמטי ביותר שהיה בחיפה. יחד עם זאת בגלל הפציעות, חשוב היה לפתוח נגד ראשון לציון ולא לחשוב על פריס. כבר הייתי במצבים שירדתי ממשחקי שיא למשחק ליגה לא טוב. שאלה: מה עשתה לך הישיבה הממושכת ביציע. היו לך רגעי משבר בהם אמרת לעצמך: אולי כדאי לפרוש ולעבור למשחק כדור אחר ? תשובה: חד משמעית לא. כל משך התקופה, מעבר להחלמה הפיזית, עבדתי על הצד הפסיכולוגי והנפשי. זאת תקופה שנבנית. לא החלמתי ונכנסתי יום אחד ישר להרכב. ציפיתי לחזרה למגרש וזה לא בא לי כרעם ביום בהיר. רציתי את הדובדבן שהוא החזרה למגרשים ולהרכב וזה קרה לי גם בפציעה הראשונה וגם בשניה. לא מעט אנשים הספידו אותי ורציתי להוכיח להם, וקודם לעצמי שאוכל להתגבר. הישיבה ביציע חיזקה, עיצבה את אישיותי ושיפרה את איכויות המשחק שלי. בחנתי סגנון ומהלכים וכנראה שגם הצלחתי לשפר את השקפת המשחק שלי. למדתי לא לעכב את המשחק ולשחק מהר יותר בנגיעה אחת, לחסל התקפות יריב וזו רק תחילת הדרך.
שאלה:מכבי חיפה עמדה לצידך בכל מסלול הפציעה ? אפילו שמרו לך על החולצה מספר 7 . תשובה: אם רציתי לחזור מהר ושאיפתי לסיים במועדון הזה את הקריירה זה בגלל שאני מרגיש צורך להודות לכולם במערכת על תקופת השיקום, התמיכה והאהדה שהעניקו לי. במכבי חיפה הוכיחו שלא זורקים פצועים לכלבים ואני לא הדוגמא היחידה. הם עזרו לי לא לחשוב כלל על פרישה משדה הכדורגל. גם לא חשבתי על זה, כי כל עוד אני חי ארצה לשחק כדורגל ולא לעבור למשחק פחות מסוכן. פציעות קשות יש גם בטניס בו אין מגע בין הספורטאים. ענין של מזל. שאלה: לא חשבת לעבור לקבוצה פחות לחוצה כדי להתאושש ולחזור אחר כך למכבי חיפה ? לא דיברו איתך על זה ? תשובה: אישית, רציתי לחזור למקום ממנו הפסקתי. אם פריס סן-ז`רמן היתה תחנה אחרונה בה ירדתי מהמגרש, רציתי לעלות על התחנה הראשונה בקרית אליעזר. איש לא דיבר איתי על מעבר לקבוצה אחרת, בפרט שיש לי חוזה לעונה נוספת. שאלה: וחזרת לקבוצה שלא מצליחה השנה לממש את הציפיות ממנה. לך בכלל יש מנחוס ואין לך שום תואר ברזומה שלך. תשובה: אני משחק כבר שש שנים ואולי השנה מסתיימות שבע השנים הרעות של הקבוצה ושלי. נכון שהיה לי באד-לאק להיעדר מגמר הגביע לפני שנתיים נגד הפועל ירושלים, בגלל הרחקה בבאר שבע. במשחק ההוא, הכדור עבר את ניר דוידוביץ, קיפץ על גבשושית ופגע ביד שעה שניצבתי על קו השער. הורחקתי בגלל זה בדקה ה- 90 אבל אני מרגיש שזכיתי בגביע כי שיחקתי בשלבים שלפני הגמר. אני מאמין גדול שאזכה בתארים במכבי חיפה. אין אפשרות אחרת.
שאלה: היו לכם השנה פצועים רבים. החלפת איתם חוויות, עודדת אותם ? תשובה: אמרתי לדוידוביץ את המילים הנכונות, עודדתי את ז`וטאטאס וגם את חיים סילבס הנמצא בהחלמה באיטליה אחרי ניתוח אני מעודד. יחד עם זאת, כל פציעה שונה במהותה וכל שחקן פצוע עסוק בעצמו ואיך לצאת מה שיותר מהר מהפציעה. שאלה: לקהל אפילו לא היה זמן להתרגש מהחזרה שלך. האכזבה בולטת מכל מקום. תשובה: אני מבין אותו. מאז שאני נמצא במערכת לא ראיתי היענות כזאת של אוהדים שנסעו לכל מקום צבועים בירוק. הם מאוכזבים ובצדק. עפנו בפנדלים מהגביע, האליפות לא שלנו. איכזבנו אותם ומוכרחים להחזיר להם את האמון בנו. דרוג במקום השני ישאיר טעם פחות מר. שאלה: עכשיו יגיע הקיץ והמגרש הביתי שלכם, במרכאות, יהיו טורי הרכילות. אתם בנויים לשמועות, לפרשנויות ולשאר דברים שלא קשורים לכדורגל ? תשובה: מה זה בנויים ? אנחנו חיים לצד זה. שחקנים צריכים לסנן את הקטעים הרכילותיים בצורה נכונה ולהיות מספיק חזקים כדי שהדברים לא יפגעו בהם. אי- אפשר להתחמק ולהתכחש או להסתגר רק מחשש שיכתבו שהיית פה או שם. למדתי לחיות עם זה. בי זה לא פוגע.
תאריך הכתבה המקורית: 8.5.2000
