השבוע נפל דבר במכבי חיפה. ליתר דיוק, ברחוב הספורטיבי ש"קנה" את האטריות שמנסים למכור לו. ה"ירוקים" אולי כבר איחרו את הרכבת, אולי לא, כפי שבעבר כבר קרה גם להם, אבל הם נתקלים בתופעה שבימים אפלים קראו לה בגידה.
אלון חרזי, הבלם הותיק "הואשם" על ידי פחדנים מחתרתיים בבריחה מהמערכה בזמן אמת. נשמע כבדיחה גרועה, אלא שאפילו מנכ"ל הקבוצה, חנן שפגט, המשמש בכל ימות השנה כשר ההסברה של מכבי חיפה נזעק להגן על כבודו של חרזי שמזמן טבוע במוחם של האוהדים כיליד המועדון ומעטים זוכרים שלפני עשר שנים הגיע לעיר הכרמל מהכח רמת גן. שפגט, כמו נשיא המועדון, יעקב שחר, מסרבים בעקשנות ראויה לשבח לצאת חוצץ נגד התקשורת העושה מלאכתה. בניגוד גמור לנשיא ארצות הברית ושועי עולם אחרים הדואגים להכחיש או לאשר פירסומים ויהיו אפילו במדינות נידחות ונחשלות, במכבי חיפה יושבים על הגדר, קוראים עיתונים והולכים בתלם שקבעו. משהו השתנה בצמרת המועדון. פתאום הבינו שישנם יותר מדי אנשים המפרשים שתיקה כחולשה. שחר כמו שפגט הניחו לאש ללחך את פינות החווה האקסקלוסיבית עד שלפתע חשו בחום הפתאומי ויצאו להגן על הבית אותו הקימו בעמל רב. זה החל כאשר החלו להדביק לשחר כינויים שנועדו להפכו לעוד סתם עסקן. לפתע כולם שכחו שהאיש שהביא את מהפכת המיליונים לפתחו של המילניום אינו קבלן אליפויות אלא בשר ודם. שחר לא נתן בשום שלב הרגשה שהוא ואפסי עוד, אבל השנה מעיזים להציץ לכיסו כל מיני רכלנים והוא בועט חזרה ואת זה לא אוהבים בצד השני.
זה החל אחרי "פרשת בניון" בדרבי הגביע. כולם ניסו לצלוב את השחקן ומאמנו, כשעין תורנית מופנית לעבר הבוס שקלט במהירות האופיינית לו את המסר ולא חשש לדבר בריש גלי. הוא ידע שמנסים לחבל לו במשחק העונה נגד הפועל תל אביב ולא נתן יד למה שהוא כינה אחר כך : "רצו לראות אותי תולה את יוסי על העץ". זה המשיך לאחר התפטרותו של המאמן אלי כהן שפרשנים מעבר לרכס הכרמל האשימו את שחר בדחיקת המאמן לפינה תוך שיכחה ש"במקרה" מותר גם לו להשחיל הערה. וזה הסתיים בהאשמות החמורות שהטיח במועדון כתב "קול ישראל", משה פרימו, שהעז לפרסם פרשנות שכביכול יוסי בניון לא היה פצוע ערב המשחק נגד מועדון ספורט אשדוד ובסך הכל מדובר היה ב"תרגיל מסריח". אפילו קרחוני תקשורת כשחר ושפגט הזדעזעו למשמע אזניהם והתעוררו כשזיעה קרה מכסה את מצחם. הם פעלו בשיטת הזבנג וגמרנו ואילצו את פרימו להתנצל בפומבי מעל גלי האתר, בעקבות הניסוח האומלל שלו. ולא כדאי להקל ראש בנעשה, כי לעתים נדירות ורק במקרים מיוחדים, נשמעות התנצלויות מהסוג הזה. עכשיו נולדה "פרשת דרייפוס" חיפנית. אלון חרזי הפצוע תקופה ארוכה, לא השתתף גם במשחק הליגה האחרון נגד מכבי תל אביב וכבר מלחשים שהכדורגלן הכשרוני והסימפטי ברח מהמערכה. מהפירסומים ניתן להבין שהוא מואשם בבגידה ספורטיבית או במילים פשוטות: היה בריא והתחזה לפצוע. חשוב מאד שמנכ"ל המועדון, חנן שפגט, יצא בהכחשה ברורה שנועדה בראש וראשונה להגן על השחקן ולא רק עליו. " הייתי בחדר ההלבשה כשאלון חרזי קיבל זריקה לפני המשחק. הוא ערך מבחן כשירות שכלל חימום ארוך ואמר לי שהוא `מת` לשחק או לפחות לשבת על הספסל". אלמלא הבהרתו החד משמעית של שפגט אפשר והלינץ` הציבורי עלול היה לתפוס תאוצה מפחידה. אולי רק תייר ממיקרונזיה האקזוטית עלול לחשוב שלפנינו כדורגלן טירון שנמלט בעור שיניו ממשחק חשוב. הרי אלון חרזי הספיק להופיע כאן בעשור האחרון ברפרטואר הכי עשיר שכדורגלן ישראלי מסוגל לפנטז עליו. הוא זכה בדאבל עם מכבי חיפה ובסך הכל בשלוש אליפויות , אחת במדי בית"ר ירושלים, בשלושה גביעי מדינה, בגביע הטוטו והגיע עם מכבי חיפה לרבע גמר גביע אירופה, מעמד שלעולם יזכירו אותו בגלל הייחודיות שלו. חרזי השתתף בעשרות משחקי עונה מכריעים ולא בעוד משחק ליגה שהיה חשוב השבוע רק למכבי חיפה ואם לא די באלה, מה לעשות ובקורות חייו מופיעות גם למעלה מ- 60 הופעות בינארציות בנבחרת. זה דרייפוס זה ? לבוא ולטפול עליו אשמה כבדה כאילו ברח מהמשחק, כמוהו כבורות בלתי מוסברת. לרוע מזלו ומזלה של מכבי חיפה, יחד עימו נעדר גם הבלם הקדמי, אריק בנאדו בשל הרחקה והשנה היעדרו פגע קשות בקבוצה, בגמר גביע הטוטו,בכפר סבא ובשבת. שני הבלמים הללו, המופיעים מספר שנים בצוותא בנבחרת עשויים מיקשה אחת ודי להזכיר את הופעתם המשותפת באליפות האחרונה של מכבי חיפה ב- 1994 לאחר שהבלם האוקראיני, רומן פץ, נוטרל על ידי מאיר מליקה במשחק נגד מכבי תל אביב. אלון חרזי לא היה עד אז בלם אחורי, אריק בנאדו היה בתחילת דרכו ובסיועם הפעיל, חיפה לקחה את האליפות ההיסטורית וההירואית שלה כשסיימה עונה שלמה ללא הפסד. אילו השופט אייל צור היה מאשר לחרזי לשחק עם קביים, אין ספק שהיה נכנס ומשחק. לפחות כעת אלון חרזי כבר לא צריך להוכיח שאין לו אחות.
התאריך המקורי של הכתבה- 30.4.2000
