לפני כארבעים שנים, בתחילת שנות השמונים שקלו במכבי חיפה ל"פנות" להתאחדות לכדורגל בבקשה לקצר את משך המשחק ל-85 דקות. אז קבוצות הנוער שיחקו רק 80 דקות (היום שעה וחצי) ולמאמן חיפה ג'וני הרדי הייתה הצעה, ספק ברצינות ספק בצחוק שמספיק לשחק חמש דקות פחות. הרדי לא ביקש לרמוז שחניכיו חסרי כושר. בסך הכל קבוצתו ספגה במספר משחקים רצופים שערים חשובים מעבר לדקה ה"מקוללת" ובין האוהדים התהלכה בדיחה שחורה שגם אם הקבוצה היריבה תרד מהמגרש חמש דקות לסיום, עדיין חיפה תספוג לקראת הסיום. מבט לעבר 78 משחקי גביעי אירופה של חיפה מאז 1993 מגלה תופעה שאין לה אח ורע בכדורגל האירופי. אולי גם לא בכדורגל העולמי ואת זה יבדקו ודאי המומחים- שתיים שלוש הדקות האחרונות הפכו לבלתי נסבלות, איומות, מתסכלות ושוות כסף רב לנשיא המועדון יעקב שחר.
ואין כאן אצבע מכוונת למישהו מסוים. כל השוערים, כל מערכי ההגנה, כל המאמנים שאימנו בחיפה מאז שנכנסה למעגל משחקי גביע אירופה לא הצליחו לפרוץ את סינדרום דקות הסיום. היום אלישע לוי מאוכזב, לפני כן זה היה רוני לוי ויצחק שום, אברהם גרנט ודושאן אוהרין, גיורא שפיגל- כולם היו בניה החורגים של דקת הסיום. ואם מתוך 106 שערי החובה שחיפה ספגה, 26 אחוזים מהם נפלו/נכבשו בסביבות הדקה ה-90, סביר להניח שגם חיפה אינה מסוגלת לפתח משחק הגנתי, "בונקר" מסוגנן (יש דבר כזה ?) וגם אלת המזל מפנה לה עורף. במקרה הזה המזל לא תמיד הולך עם הטובים וגם אנשי דינמו מינסק העולזים לא יכחישו שחיפה טובה מהם על הנייר.
זכות הראשונים שמורה לג'רי אורהוזן מדידלאנג' מלוכסמבורג. ספק אם מי מתושבי המדינה הקטנה זוכר את החלוץ הזה, הוא זה שהצליח לכבוש את שער חיפה בסיום כאשר קבוצתו הובסה בקריית אליעזר 6:1 ואז איש לא חשד שבעקבותיו יגיעו אחרים, משמעותיים וקטלניים בהרבה. גם כאשר סרגיי בוריסוב מטורפדו מוסקבה נגח את שער הניצחון (87) לרשתו של רפי כהן ב-93' איש לא חשד שמדובר בתחילתו של "מסע". כי בגומלין חיפה נהנתה אף היא משערו של שי הולצמן כמעט באותה דקה, שער שהעלה אותה לשלב הבא מול פארמה. ובשלב זה, שמינית הגמר, חשדנו במשהו. עד לדקה האחרונה בחיפה, הקבוצה האיטלקית הגאה עם שלל כוכבים, נאבקה בחיפנים והכניעה אותה בבעיטה האחרונה במשחק בבעיטה חופשית מזווית בלתי אפשרית. גם הכוכב השבדי התוודה שבעט כי ידע שמדובר בבעיטה שאחריה תגיע השריקה.
ראובן עטר הלך, חיים רביבו הגיע- ה"מחלה" נתקעה בכר הדשא של קריית אליעזר. קיץ 94', קזינו זלצבורג מגיעה לחיפה הלוהטת, תרתי משמע, נכנעת לשער יתרון מרגלי רביבו אבל בסיום לוח התוצאות שוב מאוכזב- מלאדונוביץ' האוסטרי כבש מפנדל, קבוצתו ניצחה 1:2 וסללה לעצמה את המעבר לגומלין נוח יותר. שערו של סה-פינטו מספורטינג ליסבון (ממנה הגיע אדריין סילבה) שתי דקות לסיום לא היה קריטי. עוד מסמר בסטטיסטיקה כי שער בדקה ה-88 כאשר חיפה כבר פיגרה 3:0 לא שינה בהרבה. כך גם שער הסיום של הבולגרי גיאורגי חריסטוב מפרטיזן בלגרד (1996) שלא שינה את התמונה הכללית. מעניין יותר, הפעם הסתיים בחיוך, שער היתרון שכבש מרקו סימונה של פריס סן-ז'רמן בדקה ה-87 בגביע המחזיקות. אז קבוצות צרפתיות נחשבו למכשול בלתי עביר וכעבור דקתיים היה לחיפה את יוסי בניון שהשווה והעביר את ההכרעה לקריית אליעזר למשחק בלתי נשכח.
רק רגע. אחרי שחיפה הוליכה פעמיים הגיח ג'יי ג'יי אוקוצ'ה ושימו לב מתי כבש את שער השוויון (2:2) שהעלה זמנית את קבוצתו לשלב הבא- שלוש דקות לסיום ניצל "חור" בהגנת חיפה ורק המסירה הנפלאה של הילד יניב קטן והשער של אלון מזרחי קטעו אכזבה גדולה. הלאה, לשלב הבא. חיפה יצאה למפגש חוץ מול ס.ו.ריד, הוליכה 0:1 אבל מילת הסיום הייתה שייכת לג'ראלד שטראפנר (88) שנגח את שער הניצחון. לא עזר לאוסטרים למנוע מחיפה להעפיל לרבע הגמר אבל נורית דקות הסיום המשיכה לדלוק. ואם יש משחק שמעיד יותר מכל שחיפה אינה מסוגלת/רוצה/יכולה לשמור על תוצאה, בא משחק רבע הגמר מול לוקומוטיב מוסקבה (בה שיחק מאמן דינמו מינסק...) על משטח קפוא וסיפק הסבר מסוים כיצד שחקני חיפה מתייחסים למשחקי חוץ באירופה כמו למשחקי הליגה. רוצים לנצח בכל מחיר. אחרי 0:0 במחצית, חיפה ספגה שער ממרחק, היה עליה רק להתכנס סמוך לרחבתה ולשחק על זמן. כמו שעשתה הפועל תל אביב לפני עשר שנים, כמו שמכבי תל אביב התנהגה השבוע מול אולימפיאקוס. לא. החיפנים חיפשו את שער החוץ המיוחל שלא הגיע ובמקומו ספגו שני שערים, אחד מהשלושה שכבש הגיאורגי ז'אז'ה דז'אנקייה בדקה ה-89 שלא השאיר אופציה לגומלין.
ושוב, גם "קוסם" כאברם גרנט לא הצליח לשנות את גלגל שערי הסיום. חיפה (2000) יצאה לויטסה הולנד, לימים יימכר לה חיים מגרלשווילי, פיגרה 2:0 ונותרה בתשעה שחקנים אחרי שואליד באדיר וקייסי הורחקו, ובמצב כזה אמורים לשמור על מה שיש. מאתיו אמוהה ענק המימדים תקע את המסמר האחרון (90) ובגומלין הייתה לשער הזה משמעות עצומה. כי חיפה כבר הוליכה 0:2 ומי חיסל סופית את סיכוייה להארכה סנסציונית ? נכון, אמוהה שצימק ל- 2:1. דייגו פורלאן, מכירים ? היום כולם גיבורים. מזכירים אותו עם עוד כמה מגיבורי המונדיאל האחרון כשכבש שערים נפלאים במדי אורוגוואי. כאשר אלכס פרגוסון רכש אותו כשחקן צעיר (2002) הבחור נכנס לתקופת בצורת ממושכת. מי גאל אותו והעמיד 58,000 צופים (רבבה הגיעה מחיפה) על הרגליים ? הירוקים מחיפה. עד לדקה ה-89 ה"אדומים" הוליכו 2:4 ואז נפסק פנדל לזכותם וסר אלכס שלח את הילד המפוחד להכניע את דודו אוואט. ומאז הוא פורח. אותנו מעניינת יותר דקת ההבקעה ומדוע דווקא אנחנו בתווך ?
ולא רק רפי כהן, ניר דוידוביץ ודודו אוואט נכוו בדקות הסיום. תום אל-מדון ניצב בשער חיפה במשחק גביע אופ"א, אחרי שחיפה הרוויחה ביושר את הכרטיס למפעל הזה (סיימה שלישית בבית האלופות) ובמקום שחיפה "תפסיד בכבוד" (מונח שלא קיים בלקסיקון שלה לדורותיה) במקום 2:1 ספגה צמד בתוספת הזמן והכבוד הפך לתבוסה קשה. ומה יותר מאשר משחק בית ב...איזמיר שבטורקיה מול קבוצת פובליקום סלובניה. ה"ירוקים" כבר הוליכו במשחק 0:2 והיה עליהם רק לרדת ולשמור בחרוף נפש על היתרון המבטיח. לא, המשיכו לתקוף וספגו שער בדקה ה...יפה, מרגלי אנדריי קבאס. למזלם, בגומלין ידעו להפוך פיגור 2:0 לתיקו שהוליך אותם למפגש מול ולנסיה. זו נדהמה לראות הגנה חיפנית מצוינת, עוד יותר מכך את ניר דוידוביץ בשיאו (ציון 10) אבל הכל ירד לטמיון בגומלין שנערך ברוטרדם ההולנדית. סיכוי גדול לעבור לא היה, ולנסיה אכן הוליכה 0:2 ושוב, בתוספת הזמן (דוד אלבלדה ומיגל אנג'לו) תוצאה סבירה הפכה למפלה.
ברשותכם האדיבה, נפסח על שער המיליונים של הארלד מרטין בראטבק מרוזנבורג (2004) ועל זה של פטר אבלסון ממאלמו כעבור שנה (דקה 89) ונקפוץ היישר לאנפילד מודל 2006. באה קבוצה אלמונית לאצטדיון שרק כניסה לתוכו והקשבה לשירת 40,000 אוהדי ליברפול מטריפה את החושים, מוליכה 0:1 משער של גוסטבו בוקולי ונכנעת רק לשער של המחליף הצ'יליאני מארק גונזאלס (88), שער משום מקום. לא טרגדיה ? וה"מסורת" נמשכה מול ריינג'רס גלזגו (פנדל בדקה ה-88 מרגלי צ'רלי אדם) ונגד פנדיאני של אספניול בשמינית גמר גביע אופ"א ומול תומס מולר של באיירן מינכן בבית האלופות אשתקד (87,84) והבלם של בורדן מיקאל סיאני (83) והרשימה כבר לא ארוכה. נוסף לה רק אנטון פוטילו של דינמו מינסק. בתקווה שהוא יהיה האחרון ברשימת ה"מחסלים". מי שיצפה בסרטו החדש של טום קרוז "יום ולילה" ייתקל במוטו לפיו חי כמי שחיסל את יריביו: "אני לא מאמין בגורל- אני מאמין במזל". בחיפה עדיין לא החליטו מי קודם למי. בשורה התחתונה, כאב מצטבר.
