למות מצחוק. "אוהדי חיפה שרקו לעברו של אלישע לוי בסיום הניצחון על בני יהודה". welcom to the club. רק ימאים לא שורקים על אניה מחשש שאל השדים יהפוך את ספינתם. גם האמהות הפולניות מזהירות לא לשרוק בבית ולהן יש סיבות בלתי מזוהות אחרות. השאר ? חופשי על הבר. כשנכנסים לחנות של חיות מחמד, התוכים לא שורקים ? אריק איינשטיין לא שרק בשירו "אהבת פועלי בניין" להיא עם השמלה האדומה ? הוא לפחות 'התאמץ' ועלה על הסולם. יש בחיפה חתיכות ? אז שורקים אחריהן, בתנאי שהבעל לא בסביבה, בהיכל נוקיה שורקים כדי למנוע מכדורסלנים אורחים לקלוע כדורי עונשין, בעלי כלבים שורקים כדי שהכלב המסתתר בין השיחים בחיפוש אחרי חתול מפוחד, ישוב.
אז נחשוב שה"כלבים" נובחים ולא נושכים. אופס...איך אפשר לשכוח כדבר הזה בתולדות מכבי חיפה ? לשלמה שרף לא שרקו בעונה השלישית שלו? ברביעית, אללה יוסתור וכך גם בשישית כאשר לווה בידי יסמ"ניקים ביציאה מקריית אליעזר. את אמציה לבקוביץ לא שלחו לכל הכיוונים בשריקות צורמות ? והגבר-גבר בסך הכל חזר מאפריקה כדי לקחת אליפות שלישית. אחרי גיורא שפיגל לא שרקו ולא בגלל שהגיע למשחקים חנוט בחליפה ? ולא בגלל שבאופ"א התקנון קובע שמאמנים חייבים בהופעה כזאת. אליפות בלי הפסד ? את השורקים זה מעניין אם חיפה צברה 95 נקודות וכבשה 97 שערים בעונה ? הצחקתם את הסבתא של יוליוס קיסר. ומה עם אברהם גרנט בעל שתי אליפויות רצופות בקלילות, אחרי שבע שנים ? לא שרקו לו ? הוא אשם שברקוביץ &רביבו הוציאו אותנו פראיירים ואיבדו לו שתי אליפויות כשאימן את מכבי תל-אביב ?
שריקות התפעלות לאלישע לוי
ומה עם יצחק שום שהביא אותנו עד לשוקת בית האלופות, הקבוצה הראשונה בהיסטוריה ? לא שרקו לו אחרי תצוגות נפלאות. במנצ'סטר יונייטד לא שרקו בכלל לאלכס פרגוסון אחרי התבוסה למכבי חיפה כמו ששרקו לשום אחרי ניצחונות. מתי מחאו לו כף ועודדו אותו ואת השחקנים ? כאשר ניצחו 1:5 באשדוד והפסידו את האליפות למכבי תל-אביב (2003) בהפרש שערים. שם ניצבו אלפים על הרגליים ועודדו את חיפה. אולי מישהו יסביר לשורקים ולמוסתים שברגע שהשופט שורק לסיום, סופרים כסף במדרגות. אולי סדרי העולם אצלם הפוכים, כמו אצל האסקימואים המתנשקים תוך חיכוך אף באף. נסתרים דרכי האל. השיא היה עם רוני לוי. שלוש אליפויות רצופות ולא דרדל'ה. בסטייל מדהים. אבל שריקות ליוו אותו. ממתי אוהדי חיפה בוחני לב וכליות. הטבלה לא משקרת, מלבד בעונה שעברה. שם התרחשה גניבה אמנותית, יותר מתוחכמת מהציור "הצעקה" שנגנב בנורבגיה.
לוי הביא את חיפה למצב בלתי הגיוני-18 נקודות הפרש מהמקום השני, טרם נראה כזאת בארץ הקודש. בחודש דצמבר, שרקו לרוני לוי. שואלים אותי מהיכן כל זה נובע ? הכתובת על הקיר שנים רבות: הסתה בלתי פוסקת נגד מאמני מכבי חיפה שמגיעם מבחוץ. שרף, לבקוביץ, שפיגל, גרנט, שום, רוני לוי ואלישע לוי לא מתרפסים בפני יושבי הקרנות בתקשורת החיפנית והתשלום מגיע, כמו שעון שוויצרי, מדי יום שישי. עד כדי כך שאפילו איזו עורכת מקומון הזויה קראה בסיום העונה אשתקד, לאלישע לוי : "לך הביתה". מיותר לציין שהחמור בחי פארק במוצקין מבין יותר ממנה בכדורגל. כאילו שהמאמן החיפני לן כל הזמן בכפר-גלים ולא נוסע כל יום לביתו... הרי לא הגיוני שיתעלמו ממצבת הזרים המשחקת במכבי חיפה. אילו אלישע לוי היה נכשל- השיר "על השחיטה" של ח.נ. ביאליק היה נראה כשיר ערש ליד קריאות חוצבי הלהבות. למעט סילבה שעדיין לא קיבל הזדמנות ממשית, ארבעת הזרים של מכבי חיפה הם המיקשה המוצלחת ביותר מבין כל הזרים בקבוצות הליגה. כואב למי שמבין שאין "דם".
יחד עם הכל, ברגע שהמאמן החיפני והבוס שלו מתעלמים מהתופעות השוליות מחוץ למגרש, אין הנאה גדולה יותר מאשר לראות את מכבי חיפה מנצחת שוב ושוב. גם אחרי 53 שנים, ההנאה אותה הנאה. אילו אוהדי חיפה היו מקדימים בשעות הבוקר ורואים גם את הנוער מנצח 0:7 ב"דרבי" הם היו מגיעים בהתרוממות רוח לבלומפילד ומבינים שמול עיניהם מתחוללת מהפיכה של ממש. ולא מהשפה לחוץ. אלישע לוי, לידיעת כל אוהדי מכבי חיפה ולא רק השותקים, חגג עם מכבי חיפה את ניצחונו ה-50 בירוק. יובל מתוך 72 משחקי ליגה שניהל, מאזן שלא כל מאמן בעברה של הקבוצה יכול להתהדר בו. כשלוי יפרוש אי פעם מאימון חיפה, אצטרך לשבת טוב-טוב ולבדוק אילו וכמה פירורים, אם בכלל, השאיר לבאים אחריו שיצטרכו להתאמץ מאד כדי להתקרב אליו. סתם דוגמית. מדוע סתם ? אחל'ה שיא: מעולם לא היה במכבי חיפה מאמן שניצח ב-31 מ-39 משחקי ליגה רצופים. קחו את העונה שעברה (28) פלוס הפתיחה הנוכחית (3) ותקבלו נתון מדהים שלא רבים ממאמני ישראל לדורותיה הקדימו אותו. עבור הקטע הזה מגיע למאמן החייכן שריקות מדן ועד אילת. שריקות התפעלות, כמובן.
חוכמה גדולה לא להפסיד בשלושה משחקי חוץ
יותר מזה. בשבת האחרונה צפיתם, מי באצטדיון או מהכורסא, באחד מ"פלאי חיפה". ההרכב ששיחק צעיר יותר מזה ששיחק ב-83' וזכה באליפות הראשונה. הרי מכבי חיפה מחולקת לשני חלקים. העידן לפני רכישת הקבוצה בידי יעקב שחר ואחריו. למעשה, החלוקה חדה יותר, וגם אז שחר 'היה בעסק' כספונסר וכאיש החשוב מאחורי הקלעים. כמו שהלוח הלועזי "בנוי" מהגדרות של "לפני הספירה" ואחריה, כך במכבי חיפה יש את "לפני האליפויות". בשנה ה-XXV לספירת 11 האליפויות, נמצא ההרכב הצעיר ביותר המוליך את חיפה לפסגה. משהו סביב ממוצע של 23.5 שנים. ואל תטעו. כי מיד יקפצו כמה ויערכו השוואות בין הקבוצה של אז לזו של היום. אם תקחו את פתיחת העונה ב-83', קטסטרופה (ניצחון דחוק על הכח והפסדים מצחיקים לבית"ר תל-אביב ולהפועל לוד), היום המצב מצוין.
וההרכב הנוכחי, אליו אלישע מסוגל לדחוס את ניר דוידוביץ ויניב קטן, אינו עוד סתם הרכב טלאים צעיר. בואו נשכח את ארבעת העוזבים לאירופה. מתוך אלפי ההרכבים, סביר להניח שפה ושם שיחקה קבוצה צעירה יותר במעט, אבל זה קרה או בשלהי עונות שהסתיימו או אחרי מערכות צבאיות כששחקנים בכירים היו מגוייסים. הרכב צעיר ויזום כמו הנוכחי, נוצר רק בתחילת שנות השישים, ואז הקבוצה צנחה חופשי לליגה א'. או כאשר אסור היה להביא שחקנים זרים ולכן ה'טעות האופטית' בה מחזיקים ומשננים שחקני העבר: "אצלנו רוב הקבוצה התבססה על שחקני בית". סליחה, מי בכלל רצה לבוא למכבי חיפה חסרת השאיפות ? גם הפתיחה, שלושה מארבעה מחזורים בחוץ, ראויה לשבחים. במגרשים קשים כמו בלומפילד מול מכבי תל-אביב , באר-שבע ומול ה"זהובים" עם מאמנם עטור ההישגים. למרות שמזמן חיפה היא "שר החוץ" של הליגה. הרבה בזכות אלפי אוהדיה הנוהרים אחריה לכל פינה. בעונת 57/58 עם שחקנים נפלאים (אברהם מנצ'ל, ישעיהו הלד, ג'וני הרדי, אשר עלמני ואחרים) חיפה פתחה עם ניצחון חוץ אחד על כפר סבא (אלישע גר שם היום, אז היה תינוק בבית שאן), , אחד הפסידה, אחר סיימה בתיקו ובמשחק הביתי היחיד ניצחה- בסך הכל 3 (בשיטת שתי נקודות לניצחון) והיום 4.
בעונת 68/69 חיפה שיחקה גם כן שלושה משחקים בחוץ (נתניה, שעריים ובני יהודה) ואחד בבית- 0 נקודות ושער זכות אחד בלבד ! בעונת 72/73 שוב שיבוץ דומה- 6 נקודות בלבד (מתורגם לשיטת הניקוד הנוכחית), בעונת 81/82 (7), בעונת 89/90 מאזן דומה לזה של היום (10), עם שלמה שרף (91/92) לוקטו 7 נקודות בלבד משלושה משחקי חוץ בארבעה מחזורים (הפרש שערים זהה לזה של היום- 3:6 ואז היו ברקוביץ, עטר, בנין, צ'אנוב וכו'). וזהו. איש אינו משלה עצמו שמכבי חיפה תוכל להפגין משחקי מגננה בעתיד, היא לא מסוגלת לעמוד בכך וגם מאמניה נבחרים בפינצטה על ידי הנשיא, כדי שהקבוצה תשחק התקפי ושוטף. אבל במשחק אחד מותר לאלישע לוי (ולאוהדים) להיתלות באילנות גבוהים ולהקשיב לפפ גוואדיולה (ברצלונה), קרלו אנצ'לוטי (צ'לסי) וז'וז'ה מוריניו (ריאל מדריד) שחזרו ואמרו: "בשלב הזה חשוב לנצח ולא חשוב איך משחקים". מה יהיה עם השורקים? מומחה לתפקוד ריאות טוען בלהט שהשריקות מאווררות את הריאות. אז הנה, אלישע "תורם" גם למערכת הבריאות. לבריאות.
