עצוב, הלב נשבר לרסיסים. קבוצה מספר אחת מבקשת סיבה ערב יום הכיפורים לסליחה מקבוצה אחרת, מביטה סביב ולא רואה אף אחת ממטר. לא שאין, יש את הפועל תל-אביב, מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים ואפילו את מוליכת הטבלה הפועל חיפה. כל אחת כבודה במקומה מונח. אלא של"ירוקים" אין שום סיבה בעולם להצמיד יד לחזה, להשפיל ראש ולהודות "סליחה, טעות". אפילו ליצני המקלדת אפילו הם לא יצליחו לסחוט מחיפה הודאה שלא התנהגה כיאות והשאירה פירורים בלבד. אם תלחצו אותי חזק לקיר, קיימות שתי סיבות שעם לחץ מתון ניתן להוציא מהן סליחונת. קמצוץ ולו כדי להשביע רצון, שלא נהייה חריגים ויוצאים מהכלל. איך כתב מאן-דהוא השבוע, אחרי שה"אדומים" שבו מליסבון עם קורה, חוסר פנדל והפסד בכורה: "זאת לא חיפה". רצה להקניט אך כמו בלעם, יצא מברך. תמיד זה קורה לו.
ה"פילוסוף הדגול" ניסה לעקוץ את חיפה ולהעניק ליקוק לאלי גוטמן, רק שכח שההפסד לבנפיקה "על האפס" כבר השאיר את החיפנים בודדים במערכה עד להודעה חדשה. כולם מכוונים, ובמתכוון, למאזן האפסים של חיפה בבית האלופות אשתקד, כאשר הרכב צעיר ביותר לא הצליח לצבור ולכבוש מול בות' הגרמני, בופון האיטלקי והצרפתי של בורדו, אבל הפגין רמת כדורגל גבוהה (בעיקר בבורדו). כולם גם מבקשים להשכיח מכם, בהנחה שאוהדי מכבי חיפה בעלי זיכרון קצר, את הפעם הראשונה שקבוצה ישראלית השתתפה במפעל היוקרתי. אז (2002) חיפה כבשה לפחות שער אחד בכל אחד ממשחקי החוץ שלה: צמד ב"אולד טראפורד" מול מנצ'סטר יונייטד שלא ספגה כמות כזאת למעלה משנה, שער בלברקוזן ושלושה שערים באתונה הבוערת (3:3) מול אולימפיאקוס. כדי לנסות שוב, הפועל תצטרך להגיע פעם נוספת לבית האלופות. עובדה נוספת וגם בה חיפה מחזיקה בשיא אירופי: מעולם לא שיחקה קבוצה כלשהי, ולא חשובה המדינה, את כל 12 משחקיה מחוץ למגרשה הביתי. חיפה הופיעה במנצ'סטר, לברקוזן, אתונה ואת שלושת משחקי הבית בקפריסין ואשתקד, בבורדו, מינכן ומילנו. ה"בית" היה ברמת-גן שהיה בתפוסה מלאה. מישהו מתאר לעצמו מה היה קורה לו אופ"א הייתה מאשרת את קריית אליעזר ו-30 אלף "ירוקים" לא היו נהנים מהחוויה ? בררררר.....
מעבר לכך, חיפה לא הלבינה פני "חברותיה" ברבים. את האליפות היחידה בה הפועל חיפה זכתה, מי העניק לה אם לא השכנה העירונית ? בוקר אחד קם מר אלון מזרחי והחליט שהוא רוצה להכניס גם בניס. לא סתם רוצה, התעקש כפרד. "חביבי, יש לנו רבע גמר גביע אירופה על הראש, מאיפה אמצא לך חלוץ עכשיו בינואר ?" נאמר לאוירון. נאדה. הבנאדם שאין מי שיאהב אותו יותר ממנו, אטם אזניים, טס לשום מקום וחזר עם הזנב בין הרגליים. לא ניס, לא רומא כמובטח לו אבל את הנזק לחיפה הספיק לעשות.גם בליגה. ביקש סליחה ? מי צריך אותה ? אבל כשצריך להעביר ביקורת, תמיד הוא בבית.עד היום הוא אינו מבין מדוע לא החזירו אותו לקבוצה אחרי שחזר ? כמו איל ברקוביץ. למזלה של חיפה, מעולם לא ראתה בהם את האורים ותומים של אוהדיה. רק הרוויחה עוגמת נפש. קיץ 2007 במקומון "כלבו חיפה" שני הטאלנטים 'מתגייסים' למסע. הנשיא שחר חוזר וטוען שתמיד צריך לרכוש מנוי, כי ככה מתנהג אוהד אמיתי, ללא קשר לסגל הקבוצה, הנה שתי דוגמאות מהבית הירוק. ברקוביץ: " אם מכבי תצליח בסופו של דבר לצרף את עומר גולן, יניב עזרן ועוד שני זרים איכותיים, היא תהיה מועמדת רצינית לתואר. אבל כל עוד זה לא קורה ועם סגל השחקנים הקיים, אני כאוהד ל א קונה מנוי". והטאלנט השני: "כפי שזה נראה, מכבי לא אטרקטיבית במיוחד העונה, בוודאי בהשוואה לסגל שמעמידה בית"ר ירושלים. חסר לי שחקן יצירתי במרכז השדה ובלם בעל שיעור קומה. בכל אופן, כסף על מנוי לא הייתי מוציא". וזה עוד לפני שברקוביץ קבע לפני שנה בשידור בערוץ 10 שהוא לא מבין מה פתאום הביאו את פיטר מסיללה וג'ורג' טאקסיירה. אחל'ה מומחה ועוד הוכחה שלא תמיד שחקן גדול מבין בכדורגל יותר מילד בגן חובה...
לעומתם, באותו גיליון, שחקן עבר מיתולוגי, ג'וני הרדי: "אני שרוף על מכבי, אז בטח הייתי קונה מנוי. עם זאת, אני מקווה שמכבי תתחזק ותעמיד סגל אטרקטיבי יותר שימשוך את הקהל בחזרה למגרשים ואז מספר המנויים והצופים בכלל יעלה". הבנתם את ההבדל בין שחקן ששיחק עבור הסמל לבין שחקנים ששיחקו עבור...סליחה, מישהו הצליח לברר עבור מה הם באמת שיחקו ? נחזור להפועל ת"א. בעונת 99/00 הייתה למכבי חיפה קבוצה נפלאה. הרבה יותר טובה מ"האדומה" של דרור קשטן. בסופו של דבר, המאמן אלי כהן כשל בסדרת משחקים והפועל לקחה אליפות שלא הגיעה לה. כמו מכבי ת"א ב-1995 עם חבורה של לוחמים שיכלו לברקוביץ ורביבו ה"גדולים". אם הם היו משחקים כפי שדיברו בערוץ הראשון במשחק בבאר-שבע, היינו מסודרים. ואז הגיעה עונת 2002/03 עם קבוצה טובה יותר. הפעם נהנתה מההפקר מכבי תל-אביב שזכתה בפיס וניצלה עד תום את מכירתו באמצע העונה של יעקובו איגביני ואת פציעתו של ז'וטאוטאס. הייתה גם עייפות מהצ'מפיונס-ליג אבל את טבלת הליגה זה ממש לא עניין- ה"צהובים" זכו באליפות הראשונה אחרי שבע שנים ומאז לא הוסיפו אחרת. מתנה יפה מחיפה או לא ?
אובדן שתי אליפויות בטוחות (הוסיפו גם את זו של 1986) לא ריסק את החיפנים.אדרבא, לקחו בהליכה שלוש אליפויות רצופות, למרות חבורת הקשקשנים שלא הבינה מהיכן נפל להם ה'אסון' הזה כאשר קמים בבוקר ואין על מה לכתוב, כבר מחודש דצמבר. ובבוקר אחר, קם גביר ירושלמי והחליט שאי אפשר להילחם במכבי חיפה אלא אם "גונבים" ממנה את בכירי שחקניה. "עם טל וזנדברג זה לא היה תלוי בי. הם גמרו את ההסכמים, והסכומים שדרשו היו כאלה שהחלטתי לא לשלם. את בנאדו יכולתי להשאיר כי היה לו חוזה לשנה נוספת, אבל נתתי לו ללכת כי אני אוהב ומעריך אותו" אמר אז נשיא המועדון יעקב שחר. וגם ברצלונה, כאשר שלושה מעמודי התווך שלה יעזבו, תתקשה למצוא להם תחליף. הבדיחה באותם ימים- באו קטקטי מקלדת, חישבו ומצאו שלפתע אין למכבי חיפה שחקנים בנבחרת הלאומית !! נעלמו, התאדו. לפתע, מספקית מספר אחת, נותרה חסרת ייצוג. אל דאגה, או-טו-טו יגיע הגל השני. מזל שאייל גולסה ורפאלוב "תקועים" בסגל הבכיר של פרננדז. אחרת, גם בלי דקל קינן, בירם כיאל ושלומי ארבייטמן למכבי חיפה לא יהיה ייצוג בנבחרת. כמה אנחנו יכולים לייצר, לייצא וגם לספק לנבחרת ?
בית"ר ירושלים, בנוסף לשתי האליפויות עם שחקנים מחיפה, זכתה גם על חשבונה בגביע ועל האליפות האחרונה, בה שוב חיפה "תרמה" אליפות להפועל תל אביב, אחרי שזו שוועה לה עשור, נאמר כבר הכל. אז ממי יש לחיפה לבקש סליחה כשכל הזמן היא נותנת ונותנת ?
