אלישע לוי טעה רק פעם אחת מול מכבי תל-אביב. לא בדיוק טעה כי את 96 הדקות ניהל כפי שהוא יודע לעשות הכי טוב ולא במקרה בשתי העונות האחרונות קבוצתו צברה את מספר הנקודות הגבוה בליגה. הטעות התבטאה בתגובה לאחר המשחק. "זאת הייתה חוצפה להתייחס למעמדי" אמר באירוניה ושכח שכמו בליכטנשטיין, אנדורה ואיי פארו ישנם שחקנים שהם נגרים, טבחים וסנדלרים ובשעות הפנאי משחקים כדורגל, כך בעיר הכרמל ישנם כתבים על תקן טבחים ושאר ירקות שבשעות הפנאי משתעממים, ואם קופצת להם הזדמנות לכתוב באיזה חינמון, יאללה, נשפד את אלישע. כפי שעשו לפני שנתיים לנשיא יעקב שחר. שלחו אותו הבייתה (גלופה מצורפת). מאמן חיפה כבר הספיק ללמוד מי נגד מי בעיתונות המקומית, הספיק אפילו להתוודע איזה דגים אוהבים להתעטף בכזה או אחר, אבל בשורה התחתונה כולם מפנימים שאת תוצאות עבודתו ישפטו לפי מראה הקבוצה במגרש.
הניצחון בבלומפילד הגיע בזמן. לא כדי לסלק את מאורעות מינסק מחיינו, גם לא כדי לכפר על אובדן האליפות (כתם לידה)- הרבה יותר כדי להוכיח ל...מכבי חיפה שלא בכדי עדיין רואים בה מועמדת לריצה בצמרת הגבוהה. אליפות ? אם במחזור ה-34 אי אפשר ל"סגור", על אחת כמה וכמה במחזור הפתיחה. הניצחון הנאה ראוי לתשומת לב, לאור ההרכב עימו התייצבה חיפה למשחק מול קבוצה חזקה. שימו לב: שלושה מארבעת השחקנים בהגנת מכבי ת"א נמנים על ההרכב הפותח של נבחרת ישראל, קלמי סבן, אבי סטרול ויואב זיו. שניים חזרו מבלגיה, אחד מרומניה. מולם חיפה הגיעה עם שוער משנה, עם שני בלמים שעד לפני שלושה שבועות לא היו מברכים זה את זה לשלום, לו נפגשו בהדר הכרמל, עם מגן שמאלי עליו העידו שהפסיק לחייך (ובתמונות הוא תמיד חושף שיניו הצחורות), עם קשר פורטוגלי צעיר, עם אייל גולסה שנוטרל ברוב שלבי העונה הקודמת בגלל פציעה בנוסף לגיוס לצה"ל, עם קפטן הסובל מכאבי גב ועם עוד ילד מתחת לגיל 20 שגם כבש את שער הניצחון.
כבר שנים רבות שמכבי חיפה לא הציבה קבוצה בבלומפילד כשבשורותיה אין כדורגלן מעל גיל 30 (בגלל שניר דוידוביץ נעדר) ונעשה לה עוול מסוים כאשר מנסים לקבוע שניצחונה נובע אך ורק מפציעתו הטראגית של ברק יצחקי. לעולם לא נדע כיצד היה מסתיים המשחק אם יצחקי היה נשאר עד הסוף, כפי שלא נדע מה הייתה התוצאה לו דקל קינן וג'ורג' טאקסיירה היו מופיעים מולו. גם לא נוכל לדעת אם העובדה שמכבי חיפה הפסידה לרוזנבורג (2004) כאשר ראשיה לא ביקשו לדחות את משחק פתיחת העונה מול בית"ר ירושלים, שלושה ימים לפני משחק הגומלין. בכדורגל הישראלי הספורט הפך לזירת ניחושים פרועה. למה הזרקורים כבו בדקה ה-88, מדוע אף שחקן לא רץ לדגל הקרן והמתין שם, מדוע חיפה שיחקה בונקר ולמה אריק בנאדו לא הוכנס בסיום המשחק במינסק . ים של שאלות שלו היו מכניסים אותן למוחה של ציפור, היא הייתה עפה ברוורס...
הפתיחה החיפנית המעודדת אינה מבטיחה לה כלום, אם לא יהיה לה המשך. דווקא השנה, כאשר הרכבה טולטל וזועזע והשתנה לבלי הכר, ה"ירוקים" נאלצו להתמודד מול אחת המועמדות לאליפות ועוד במגרשה. יתרון הביתיות של ת"א נמחק כי רוב שחקני חיפה כבר שיחקו מול 50,000 צופים. ולא שבעשור האחרון, ולא הלכנו רחוק יותר, לחיפה היה קל עם קבוצות "קטנות". אשתקד היה זה יניב קטן שהכניע את הפועל עכו בדקת הסיום, לפני עשר שנים היה זה חברו, יוסי בניון שניצח את צפרירים חולון בתוספת הזמן (2:3) ובשתי העונות הפחות טובות במילניום החדש, חיפה פתחה בהפסד 3:1 בנתניה ועונה לאחר מכן (07/98) כמעט ושברה שיא מועדון משנוצחה בשלושת משחקיה הראשונים. אמנם "רק" על חודו של שער בכל משחק אבל גם על 1:0 לא מקבלים נקודות. לרגע אסור לשכוח את ההגרלה הקשה שהמתינה לחיפה ערב פתיחת העונה. שלושה מארבעת משחקיה יתקיימו מחוץ לקריית-אליעזר וגם אם מדובר ב"שר החוץ" של ליגת העל אשתקד, עדיין השינויים הגדולים בהרכב, גיל השחקנים וניסיונם הינו פקטור רציני.
בשבת הקרובה תגיע לכאן מכבי פתח- תקווה אחרי הפסד ביתי להפועל באר שבע, שבוע לאחר מכן פגרת נבחרת ועם חידוש המשחקים חיפה תצא לבאר-שבע ולבלומפילד (מול בני יהודה). לא הולך להיות פיקניק. וכאן החלק החיובי שנושא עימו הניצחון בראשון. איש בקבוצה לא התהדר בנוצות. אחרי החיבוקים והחיוכים, אלישע לוי לא שכח שהפאזל טרם הושלם. אמנם, ספסל עליו יושבים ליאור רפאלוב, גוסטבו בוקולי, ניר דוידוביץ, תומר חמד ואחרים, מעורר קנאה אלא שניצחון אחד אינו מבטל תוכניות יסוד. שלומי אזולאי הצטרף, בתקווה שיילך בדרכם של חלוצים קודמים שעלו כמטאורים בשורות חיפה (זאהי ארמלי, רפי כהן), עדיין נערכים חיפושים אחרי בלם, אבל הרבה יותר נעים לחפש ולשנות כאשר ה"בטן מלאה" בנקודות. תמיד ניתן לחפש את הדברים הפחות מרשימים, בחודש אוגוסט ההביל והרותח קשה לשחק כדורגל כמו בינואר ואם חיפה הציגה כדורגל חיובי בהרכב המחודש, שמרה על קצב משחק טוב וניצחה - דיינו.
