5000 בעלי מנויים אינם עדר. על אחת כמה וכמה עדר ללא רועה. מי שדקה אחרי אובדן האליפות ביטל את המנוי על עיתוני הבוקר, נמנע מלהקשיב לתוכניות הרדיו והטלוויזיה ולא קרא את הפרשנויות מעליבות האינטליגנציה מצד גורמים בעלי עניין, בעיקר כאשר יצר הנקמה והתיסכול מבצבץ מתוכן- יפתח את העונה הבאה עלינו לטובה נטול דעות קדומות. באחריות, כל אוהד מסוגל להחליף בקלות כל פרשן. לא לומדים את זה באוניברסיטה. ואלה מקבלים כסף כדי להשפיע על דעת הקהל. ובגלל הקיץ הקשה והמסובך,הפעם, לניטרול הדעות, בעיקר למי שמתייחס ברצינות לעצמו, חלק מרכזי בשאיפה לראות את מכבי חיפה שהכרנו. ואין היום קונצנזוס לגבי איזו מכבי חיפה נקבל בעקבות שלוש "מכות" כואבות המסוגלות לרסק כל מועדון לרסיסים, זעירים כל כך שגם מומחים להרכבת פאזלים לא יצליחו לחברה מחדש.
לטוב ולרע, חיפה תמיד בקדמת הבמה. אין מנוס, שלושה אירועים "קטלניים" גורמים ליריבות התל-אביביות לרשום לעצמן מעט נקודות זכות על פני חיפה. המהפכה החיפנית חסרת התקדים גורמת לכך "על הנייר". גם איבדה את האליפות בפוטו-פיניש, למרות שצברה יותר ניצחונות ונקודות וזאת באשמתה הישירה, גם נאלצה לראות את דלתו המסתובבת של נשיא המועדון פולטת ארבעה משחקני המפתח שלה אומרים שלום (ולהתראות ?) למדים הירוקים וכאילו לא די באלה, ההדחה המבאסת מגביע אירופה. כמו באליפות, בדקת הסיום. לעולם לא תימצא תשובה אם אליפות מספר שתיים עשרה הייתה משאירה כאן את דקל קינן, בירם כיאל, ג'ורג' טאקסיירה ושלומי ארבייטמן שהיו מעדיפים לשחק פעם נוספת בגביע האלופות או שהיו עוזבים בכל מחיר. אולי דבריו של הבלם הפורטוגלי ש"כסף לא היה משאיר אותי בישראל", מלמדים על הכלל.
נכון לעכשיו, לדידם של 'אוהביה', חיפה חזרה להיות אותה "קבוצה סימפטית". ככה כינו אותה בעונת 1983/84 כאשר סגרה פער בן 13 נקודות מבית"ר ירושלים, כך הדביקו לה בעונת 1988/89 כשהחלה במינוס שתי נקודות וזכתה בתואר, כך בעונת ה"דאבל" שאיש לא נתן לה צ'אנס (90/91) כי קיטלגו אותה כצעירה ובלתי מנוסה, כך בעונה המפוארת ללא הפסד (93/94) ולאלה אפשר להוסיף את אליפות 2000/01 אחרי שבע שנים, את העונה הראשונה עם רוני לוי (03/04) וכמובן את האליפות האחרונה לפני שנתיים כאשר אלישע לוי קיבל את המושכות. בודדות העונות שחיפה סומנה כפייבוריטית מראש, בדרך כלל גם לא זכתה בהן באליפות. עונת 85/86 או עונת 91/92 שלא לדבר על עונת 2002/03 שבה ה"ירוקים" פרצו דרך בורמה לבית האלופות. הכי קל לבוא היום ולסנוט בחיפה שאיבדה את כוח ההרתעה שלה בגלל אותן "שלוש תאונות" בארבעת החודשים האחרונים. תמיד יימצאו הפסיכולוג והכדורגלן התורנים (אוהדי מכבי חיפה !!) שרכשו לעצמם את תווית נביאי השקר, שייצאו נגד המועדון והסובב אותו. עורכי העיתונים והמקומונים לא פונים אליהם במקרה. תמיד יקבלו מהם את הסחורה ה'חמה' שנועדה לפגוע במועדון.
רק לדוגמא: אלי כהן, קשרה לשעבר של הפועל תל-אביב, מרצה עונש בבית הכלא והמשפט השמור ביותר שאמר: "אני מוכן לשבת עוד שלושה חודשים בכלא ובלבד שהפועל תל אביב תזכה באליפות" (פברואר 2010). אני לא מאחל לאיש לשבת מאחורי סורגים, על אחת כמה לשחקני עבר במכבי חיפה, אבל לא צריך דימיון פרוע כדי לנחש שאיש מהם לא היה מוכן להקריב ולו זרת למען המועדון. איש גם לא מבקש. חיפה חזקה דיה להתמודד עם בעיותיה לבד. מאחלים לכולם בריאות ונחת רוח- את העבודה האמיתית יעשו אלה שתמיד דואגים ולא מברברים. ללא ספק, בקיץ הזה ניצבו הנשיא שחר, סגנו עוזי מור והמנכ"ל איתמר צ'יזיק בפני עובדות בלתי ניתנות לשינוי ועשו את המכסימום האפשרי. כמו ששחר אמר, גם אם יביא לחיפה את חצי נבחרת ברזיל, לא יימכרו יותר מ-5000 מנויים. ועד כמה שזה יישמע מפתיע, גם בזמנים המצויינים (כמו עונת 1993/94 או 2002/03) כאשר חיפה שטפה את המגרשים, תרתי משמע, לא הצליחה למכור יותר על אף שמספר אוהדיה הוא הגדול בארץ.
הסיבה על הקיר: בגלל פריסת האוהדים ברחבי הארץ, מדן ועד אילת ובגלל חוסר הוודאות מתי ייערכו משחקיה (בגלל שידורי הטלוויזיה), שלא לדבר על לובשי המדים הרבים, נמנעים רבים מלרכוש את המנוי הקבוע. בניגוד להצגות תיאטרון אותן ניתן לדחות ולנייד, כאן תחום התכנון שואף לאפס. הטלוויזיה רוצה את חיפה ברוב משחקי העונה, לבוא ולבקש מילדים, חיילים או מבוגרים לצאת בצהרי היום ולחזור ב"אמצע הלילה"- בלתי אנושי. לו ניתן היה ל"העתיק" ולו לעונה אחת את משחקי חיפה לבלומפילד או רמת גן, לא היה פרוע להדגיש שמספר המנויים הנמכרים היה פי שניים ושלושה. קיבלתם רמז מההופעות בגביעי אירופה. אין מצב שקבוצה ישראלית אחרת תמלא את רמת גן בעל ארבעים אלף המושבים.
כאמור, בין אם היציעים מלאים או כמעט מלאים, במישור המקצועי עדיין לחיפה יש מה להציע. לא צריך להיות פסיכולוג או כדורגלן עבר מתוסכל כדי להבין ששם המשחק הוא הגנה. אינטר הוכיחה זאת בגביע אירופה, ספרד במונדיאל וגם אשתקד, עם דוידוביץ, קינן, טאקשיירה, מסיללה, עותמן ומשומר- חיפה ספגה 16 שערי חובה בלבד. היום הכמות הזאת נראית בבחינת חלום. כמו ששחר אמר ("איני רואה בלמים טובים יותר בארץ") או כפי שאלישע לוי חושב ("נביא בלם נוסף"), כולם מודעים לבעיה, שלא לדבר על פציעתו הממושכת של ניר דוידוביץ בעל הניסיון האדיר. בהשאלה, הפועל תל אביב לא במקרה התעקשה להשאיר את דאגלס דה-סילבה בשורותיה. גם שם מבינים שמכירתו לקבוצה הצרפתית ליל (שרצתה ולא יכלה לשלם) הייתה מותירה בור ענק במרכז ההגנה. על אחת כמה וכמה חיפה שצמד הבלמים המצוין והמתואם, קינן את טאקשיירה עזבו. מי בכלל יכול לחלום בנקודת הזמן הנוכחית, שיימצא הקוסם שיניף את שרביטו וב"הוקוס-פוקוס" יחזיר את השקט והביטחון לחולייה החסרה. גם ה"שרופים" מבינים שאלישע לוי, כמוהם, ישן פחות טוב. ההבדל שהוא חייב למצוא פתרונות אמיתיים.
הגדולה, ואולי מכאן גם רמת הציפיות הגבוהה במיוחד, שראשי המועדון מצהירים השכם והערב שמכבי חיפה תתמודד על כל התארים. זאת לא סיסמא ריקה מתוכן, זאת דרך חיים המוכיחה עצמה כמעט מדי שנה. פעם חשבו דברים דומים בליברפול הגדולה שלא זכתה באליפות מאז 1990 והפסיקו, בעיר הכרמל יש כיסוי רחב היקף. ציניקן שודאי יעדיף ששמו לא יוזכר, אמר השבוע שמכבי חיפה זכתה רק באליפות אחת בארבע השנים האחרונות. הרבה יותר קל להציג זאת כך מאשר לספור לה שישה תארים בעשור האחרון, הופעה בשני צ'מפיונס-ליג ואפילו את האליפות היחידה שהפועל ומכבי תל אביב זכו- חיפה הגישה להם על מגש כסף ובהפרש שערים. שלא לדבר על כרטיס ההשתתפות בליגת האלופות. מכבי ת"א הגיעה לבית האלופות לא כאלופה אלא מהמקום השני, אחרי שגברה על חיפה בקריית אליעזר 0:1 ובגלל מי הפועל תל אביב תגיע, אתם כבר יודעים. אז נכון שלמראית עין ההרכב אינו נוצץ כפי שהיה עם יעקובו, רוסו, ז'וטאוטאס, פראליה והאחרים אבל מי שקבע ש"לא כל הנוצץ זהב" התכוון למכבי חיפה מודל 2011.
המועדון הירוק אינו בעל מסורת בעלמא. מאז עונת 1987/88 לא נחת מתחת למקום החמישי, כבש את מספר השערים הגבוה ביותר בעשרים וחמש השנים האחרונות ומחוייב, בעיקר לעצמו ולאוהדיו. מי שמבקש להקניט, בבקשה. רק שלא ייצא נבוך כמו ממציא הכותרת המצ"ב שפורסמה ב-21 באוגוסט 2008: "אליפות ? הצחקתם אותנו. מכבי פותחת עונה. מבחינתנו היא כבר נגמרה". אכן, כולם צחקו. שחקני חיפה הניפו את מאמנם המאושר שלא זכה לאשראי, האוהדים היו מאושרים והכותרת ? עד היום מסתתרת עמוק בנפטלין. אם טוב לה שם, מי אנחנו שנפריע לה. לא, העורך לא נטש את המקלדת ועבר לטאטא רחובות. הוא, יחד עם כותבי מאות מאמרים דומים, בונה על הזיכרון הקצר של אוהדי חיפה. כרגע הם זוכרים רק את אובדן האליפות, ארבעת הנמלטים לאירופה וההדחה במינסק. זיכרונות קשים אותם יכולים למחוק רק שחקני מכבי חיפה. ורק על המגרש. הם גם יודעים זאת.
