זו הדרך

אם זה היה קורה, כמות ההספדים שהייתה נכתבת על הכדורגל הישראלי יכלה להספיק להספדים על תושבי עיר ממוצעת. שבו, קחו נייר ועיפרון, במקרה של הפרשנים בגרוש, מקלדת, ותתחילו לספור את העשור האחרון. * שתי אליפויות רצופות בתחילת המילניום. * אובדן אליפות בהפרש שערים למכבי תל אביב. * שלוש אליפויות רצופות עם רוני לוי. * פעמיים מקום חמישי. * אליפות עם אלישע לוי. * אובדן אליפות בהפרש שערים להפועל תל אביב בשיטת הקיזוז. תשאלו: איפה עשר האליפויות המובטחות ?

או.קיי. שש אליפויות בכיס- יש. את האליפות ממכבי תל אביב, האחרונה שלה, ניתן היה למנוע בקלות לו החלוץ איגביני יעקובו לא היה נמכר בפגרת ינואר. איתו, מישהו היה מצליח לעצור את מכבי חיפה, למרות שאיבדה את הטורבו שלה, ריימונדאס ז'וטאוטאס שנפצע מול מנצ'סטר יונייטד ? גם לא היס"מ. שתי האליפויות הרצופות של בית"ר ירושלים בעידן ארקדי גאיידמק, היו נמנעות אילו הסכים הנשיא יעקב שחר לחרוג ממנהגו, לשחק על כבוד ולרפד את כיסיהם של עידן טל, אריק בנאדו ומיכאל זנדברג בעוד עשרות אלפי "ירוקים" כמו האוליגרכך הרוסי. מאמינים שבלעדי שלושת אלה בית"ר הייתה זוכה בתארים ? בוקרה פילמישמיש. הכי מצחיק, וזאת יכולה לשמש בדיחה טובה לפורים, כאשר השלושה הגיחו מבירת הנצח למשחקי הנבחרת, כולם מיהרו לשאול (והכוונה לפרשני הגרוש) איך זה שלמכבי חיפה אין יצוג הולם בנבחרת. מזל שלא לקחו גם את ניר דוידוביץ, יניב קטן ועוד כמה. לא חשבו שלפעמים הביקוש לפופקורן גדול מההיצע.

על האליפות האחרונה שאבדה, כבר אמרו הכל. השיטה, הפאשלה מול בני יהודה וכדי להתמקד, כך חיפה יכלה לזכות בעשר אליפויות רצופות, מין מכבי תל אביב בכדורסל. המקום השני בו נמצאת כרגע הקבוצה רק מחדד ומאשש את הדרך שהותוותה על ידי נשיא המועדון. כאשר רכש את הקבוצה, בסוף 1992,הבין שאין מה לבנות על ה"אדמה החרוכה" שהשאיר אחריו שלמה שרף. ניחא המקום השלישי, אבל פער 27 הנקודות מהפסגה ותצוגות הנפל (להפסיד פעמיים 5:1 למכבי תל אביב בעונה אחת ?). שחר הזרים לחיפה את מיטב הכישרונות בישראל. ראובן עטר ואיל ברקוביץ כבר היו כאן, גם אלון חרזי, נוספו רפי כהן השוער, אלון חזן, רוני לוי, אלון מזרחי, שי הולצמן וזרים לא מוכרים כרומן פץ וסרגיי קנדאורוב שהלינץ' שעשו להם אז, כי מי מביא שחקנים בני 20 ועוד מחראקוב האלמונית, מזכיר את מה שעשו לטאקסיירה, מסיללה ואחרים. התוצאה זהה. מכירים הרבה זרים שקבוצה ישראלית השביחה אותם ועברו לקבוצות גדולות באירופה ? יעקובו , קנדאורוב, ז'וטאוטאס, טאקסיירה. מישהו נשכח ?

אחרי מסע הרכש המאסיבי, הגיע תורו של מסע קניות נקודתי. אז נראה הזוי להביא מגן שמאלי אחרי שבר קשה ברגל, אדורם קייסי מהפועל פתח תקווה שהפכה למין מכבי חיפה ב' לא היה חביבו של הקהל החיפני, בלשון המעטה, שלא האמין שמישהו יוכל להחליף את ציון מרילי ומשה גלאם. מה דעתכם היום ? נוצרה תחושה שמחלקת הנוער של מכבי חיפה שייצרה בעבר שחקנים טובים (לא מפוארים, טובים) איבדה מיוקרתה. אלא שבאותן שנים לא גדלו שחקנים בולטים ואם תנסו לזכור את הטובים באמת, תגיעו לחיים סילבס, רג'יד בארנסי, גולן דרעי שהוו פתרונות זמניים. למשוך קבוצה שתהפוך לסמך הרתעה- לא. המהפכה הראשונה נערכה בתחילת שנות האלפיים, מעט לפני. הזרים שהתחילו להגיע, יחד עם השחקנים המקומיים יצרו גרעין קשיח. דוידוביץ בשער, אלון חרזי, אריק בנאדו, יניב קטן, יוסי בניון, קלשצ'נקו, מיכאלסקי, קייסי, יעקובו, ז'וטאוטאס (איך לעגו לו בתחילת הדרך, ויי, ויי, ויי) ומאוחר יותר ג'ובני רוסו, ננאד פראליה והרשימה ארוכה ומכובדת, נתנו לאוהדי חיפה את ההזדמנות הנפלאה לראות קבוצה אדירה. כל כך מצוינת עד שבלתי ניתן לערוך השוואה, כתאומי סיאם, בינה לזו של 93/94 שהסתיימה ללא הפסד. ואלה השתיים הכי טובות ששיחקו אי פעם בישראל. אם נשמעים צפצופים מאי שם שנמצאה מועמדת שלישית, בטלו אותם, אזעקת סרק.

בשנים הללו, גם אחרי שהצטרפו עידן טל ומיכאל זנדברג שהיו שחקנים בינוניים ומכבי חיפה שדרגה אותם פי כמה וכמה מיכולתם הבסיסית (מתי זנדברג כבש 14 שערים בעונה ?). משקלם הסגולי של השחקנים הזרים לא היה אמור להיות כפי שאומרים ב"דרגה אחת מעל הישראלים", כי היו לה , ל"ירוקה" את כל תנאי המעבדה כדי להצליח בטבע. והיא הצליחה בגדול, דרסה ורמסה כל מה שזז עד שבית"ר ירושלים הבינה שתוכל לפרק את חיפה רק אם "תגנוב" ממנה לא שחקן אחד, לא שניים, שלושה בבת אחת. הצליח לה. זה בדיוק מה שקרה השנה לחיפה ולכן היא רק במקום השני. מעולם לא נמכרו לאירופה ארבעה שחקנים מקבוצה ישראלית בבת אחת, ואם לא די באלה, גם עמוד השדרה שלה, השוער המנוסה דוידוביץ והקשר יניב קטן נוטרלו לשבועות וחודשים עקב פגיעות משביתות. לרגע נדמה היה שחיפה תתרסק לרסיסים, והאיש אליו הופנה המבט של "הנה, המאמן המסכן"- אלישע לוי. לא עשה במכנסיים, הביט לעבר מצבת הפצועים הגדלה והולכת שלו (גולסה, גדיר, עותמן, מסיללה- מישהו נשכח ?) והבין שעם כותרות בעיתונים, אפשר לעטוף רק דגים. במקרה של מכבי, אפילו דגי באושים לא יסכימו שדברי הבל יעטפו את גופם...

כולם עדיין מחפשים את הכדורגל המשובח, את הייחודיות של מכבי חיפה לאורך שנים. מהפועל תל אביב ויריבתה העירונית, מכבי, לא דורשים כלום- רק מכבי חיפה חייבת לנצח, לשחק מצוין ולהיות תמיד בפסגה. אשרי האוהדים והמועדון שהגיעו למצב הזה. פעם, גם היינו מסתפקים בתיקו והעיקר לא לרדת. כמו מעבר לכביש. לפני שבועיים ביקר בארץ מומחה גרמני, אדם שהפך את קו החשיבה בגרמניה על פניו וקידם אותו בצורה נפלאה, כפי שראינו במונדיאל האחרון. אז הם לא זכו בגביע העולם אבל הנבחרת הצעירה הבריקה והלהיבה ובעקבותיה הלכו גם קבוצות הליגה. מה שמכבי חיפה עושה כבר שמונה שנים, אקדמיה בכפר גלים, אימונים אישיים לשחקנים עם פוטנציאל גדול ושילובם באימוני הקבוצה הבוגרת- אלה המרכיבים שחוללו מהפך חשיבה בגרמניה ומכבי חיפה היא היחידה בארץ שהחלה ללכת בדרך זו הרבה לפני שאחרות אפילו ישבו לשבת ולדון בכך.

אין דרך אחרת, אין קיצורי דרך. במכבי הגיעו למסקנה שקיימת תהום עמוקה במעבר בין קבוצות הנוער לבוגרים, רבים מיוצאי מחלקת הנוער נפלו לתוכה, והמטרה היא להניח בפניהם גשר צר מאוד שלא יפלו מעליו. וזה עובד. תמיד מביאים את ארבע הקבוצות הבכירות (גם כששלוש מהן שיחקו בתחתית) כדוגמא. לא אסטה. כמה צעירים משפיעים משחקים בהן ? בלי שמות, כי בחיפה לא נוהגים להסתכל לצדדים. שואף לאפס. בחיפה חמישה-שישה בקביעות. במצב הנוכחי, אם חס ושלום שחקן מפתח נפצע, וכאלה היו לא מעט העונה, קל יותר לאלישע לוי למצוא תחליף הולם. העובדה שחמישה משחקני קבוצת הנוער, סארי פאלח, סינטאיהו סלליך, ערן רוזנבאום, שאדי שעבאן וטאלב טואטחה הוזמנו לסגל הנבחרת האולימפית (לא לנבחרת הנוער, מדרגה אחת גבוהה יותר !), מעצימה את יכולתם של "ילדי המהפכה". מישהו מהצד, שלא ראה ולא שמע על סינטאיהו סלליך וטאלב טואטחה, יוכל לומר שהם שחקנים חסרי ניסיון ? אמנם, לזכותם שישה-שבעה משחקי ליגה בלבד אבל הם בקו המחליפים הראשון. ילדים בני פחות מ-19 מסוגלים להחליף שחקנים בכירים מהם ולהצליח. מי "בישל" את השער השלישי מול רמת גן ?

במאגר החיפני נמצאים כרגע שחקנים אשר טרם מלאו להם 20 וכבר זכו באליפות והופיעו בבית האלופות דוגמת גדיר וגולסה, אחרים כמו טואטחה, סלליך והבלם סרי פאלח עליו הצהיר הנשיא שחר שהוא הבלם של חיפה בעשור הבא, ערן רוזנבאום ואם תגיעו למשחק הנוער במחזור הבא מול מכבי תל- אביב, תראו שחקנים נוספים עם המון עוצמה. יקרה דבר הפוך ממה שהורגלנו בכדורגל שלנו: הזרים יצטרכו להתרגל לנוכחות החזקה של הישראלים המוכשרים מאוד. זה ששניים מהזרים, אדריין סילבה ואיגנסיו קאנוטו, ישבו השבת בחוץ, מחזקת את הדרך בה המועדון הירוק הולך. כמו באירופה, לזרים אין ארבע רגליים והם משתלבים בהרכב חיפה. מישהו באמת חושב ברצינות שיוסי בניון הגיע לצ'לסי כדי לשדרג אותה ? הטובים משחקים, הותיקים מנהיגים והמיקס מנצח בסוף הדרך. בניון שחקן מצוין וכל מאמן רוצה אצלו את הכי טובים. כך גם במכבי חיפה. היום לאלישע לוי יש "כאב ראש קטן" כאשר שחקנים מצוינים נפצעים , בעיקר בחוליית הקישור. גם הוא יסכים לוותר לרגע על שרביט המאמן ויתן לכם הזדמנות חד- פעמית לבחור את חוליית הקישור של מכבי מתוך הרשימה הבאה: ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, ליאור רפאלוב, אייל גולסה, יניב קטן, עידן ורד, אדריין סילבה. ואם קשה לכם, אולי תבחרו את החלוץ הימני מבין מוחמד גדיר, עידן ורד וסינטאיהו סלליך. אחד בלבד. כאב ראש רציני, הא ? לא סתם משלמים לו. מאמן כדורגל במכבי חיפה כבר מזמן אינו עיסוק צדדי. פול-טיים ג'וב.

ניצחונות זה מצוין ורצוי, בלעדיהם לא מגיעים למטרות הקבועות בצמרת, שערים רבים זה עניין למיומנות ותאווה לחך, מקום ראשון זאת גאווה גם למי שהתרגל לנוח על כורסת המוליך, אבל מה עם מחר ? כולנו, מגיל צעיר, מתחילים לשלם לביטוח לאומי, לביטוח משלים, לביטוח נגד פגיעות ואנא עארף. מדוע מכבי חיפה צריכה להיות שונה ? המהלכים של הנשיא וסגנו, עוזי מור נועדו להקדים תרופה למכה. עם מעט סבלנות, רמת המשחק תעלה ויהיה שמייח יותר. מצב שבו "נעלמים" ארבעה שחקנים בבת אחת, ולא סתם שחקנים בשקל, אינו בריא גם לקבוצה בריאה כמו מכבי חיפה. בהפועל תל אביב, והיא הדוגמא הטובה ביותר, מצהירים שהשוער וינסנט אניימה הוא שלושת רבעי קבוצה והחלוץ איתי שכטר חצי קבוצה. בחשבון זה לא מסתדר, במגרש זאת עובדה. חיפה נערכה בדיוק למצב שבו הפאזל הירוק לא יתפרק, ותודו על האמת, איזו קבוצה הייתה מצליחה להגיע למקום שני אחרי עשרה מחזורים עם כל כך הרבה בעיות כמו שהיו לחיפה בתחילת העונה ? ואף מילה על ליגה חלשה. השכנים לצמרת עלולים להיעלב...