כאשר ישרוק איתן שמואלביץ לפתיחת הדרבי ה- 84 בין המארחת מכבי חיפה ליריבתה העירונית, הפועל, הוא יהיה שותף להמשכו של עידן חדש. נמשך כבר עשר שנים בקירוב, מאז הפועל חיפה חדלה להיות לגיון זרים והחלה לנסות להרים משהו משלה, עם שחקני בית. מבלי לפגוע, כי הפועל ומכבי תל אביב הולכות כרגע באותו מסלול, השנים הטובות של ה"אדומים" היו כאשר אל השוער דודו אוואט (גם הוא הגיע אליה בגיל 17-18) הצטרפו עשרה שחקנים מחוץ למועדון. לא במקרה אנשי הפועל מציינים לשבח את השתלבותם של בוגרי מחלקת הנוער בהרכב הראשון, אך גם כך הם במינוס מול מכבי. אושרי רואש, אייל טרטצקי, יוסי דורה, גל אראל, חנן ממן מול ניר דוידוביץ, אריק בנאדו, שי מימון, יניב קטן, מוחמד גדיר וליאור רפאלוב. שחקני הספסל , כבודם במקומם מונח.
ההשוואה לא נועדה להוכיח אלא להדגיש שאחרי שנים רבות בהן שתי הקבוצות נהגו להופיע עם "זרים" מבית ומחוץ, ה"דרבי" הזה רובו ככולו על טהרת יוצאי מחלקות הנוער, וזה חידוש. בתל-אביב, לדוגמא, אין מצב כזה. השינוי בחשיבה החיפנית מבורך, המגמות שונות. במכבי בונים על קבוצה לטווח ארוך ומציצים מעבר לים התיכון, לאירופה ובהפועל מבקשים להשתית את הסגל כדי להתחיל להתקדם במעלה הטבלה כדי לחזור ולהימנות על הקווארטט, מועדון הארבע היוקרתי. הפועל מעולם לא הייתה אימפריה, בניגוד למה שמנסים לצייר. בשנים מסוימות קבוצת צמרת, פעם אחת אלופה (גם לבאר שבע והכח יותר- פעמיים). כמו בנוער. אולי משום כך זוכרים... אפילו אמצעי התקשורת השונים, ולא בטוח שיצליחו לעמוד בכך, הפסיקו למחזר ולשחזר את משחקי ה"דרבי" של פעם. שנים רבות, ועבדכם הנאמן לא חף, התגעגענו למשחקי ה"דרבי" של פעם.
געגועים (ואולי לא) לשבוע בלי שינה לפני, לשבוע ללא שינה אחרי (במקרה של הפסד), לויכוחים האינסופיים מי טובה יותר, לאווירה הלוהטת ברחוב, בעיקר בבתי הקפה. כל אוהד מנתח אקסטרא. שלא לדבר על התלהטות היצרים לה תרמו השחקנים עצמם, מתסיסים עם דיפלומה שדאגו להביא 20,000 צופים. היום ? אם ברוך ממן דאג להבטיח לאבי קאופמן ש"נמיס אתכם כמו חמאה בשמש" ובנו, מכוכבי העתיד של הפועל, חנן, מצטנע ואומר ש"אני מתגעגע לניצחון בדרבי, כי מאז הנוער לא חוויתי כזה"- לבד אתם מבינים את ההבדלים. הילדים עדינים, מנומסים, רחוקים מאווירת המטבח הלוהט ומבינים שגם אחרי יכולת מצוינת מול הפועל תל אביב (0:1 בלבד בגלל השוער המצוין אניימה) ומכבי תל אביב (0:0 עקב יכולת נפלאה של לירן שטראובר). ניתן היה לראות זאת גם לפני כחודש וחצי ב"דרבי" נוער ב"קצף" כאשר מכבי הביסה את הפועל 0:7 במשחק שגם אם לא היה שופט, היה מסתיים בזמן. כדורגל נטו.
כדורגל נטו לא יהיה ביום שני. אם זה תלוי בשחקני מכבי, הם ימשיכו לחפש את העדיפות המקצועית. לא מרשימה עד כה, אבל בכל המשחקים עד כה, נראתה לעין. ה"צד של החתן" עלול לרצות יותר. בכל זאת, אין בשורות הפועל חיפה ולו שחקן אחד שניצח אי פעם ב"דרבי" ליגה. אייל טרטצקי, המגן הותיק עם הפסד ושני תיקו, סבטיני ליפנייה עם תיקו והפסד וכך אושרי רואש, רן אבוקרט, הישאם כיוואן, אמיר אבוניל ועדן בן-בסט וליוסי דורה תיקו. לעודד אלקיים הפסד, כמו לגל אראל. מה הפלא שירצו ביום שני לרדת עם שלוש נקודות מלאות, כמו מול הפועל תל אביב ? מנגד, גם בצד הירוק אין מי יודע שחקנים מנוסים במעמדים כאלה. לפני הכל, חשוב להדגיש: לשחקני מכבי הרבה יותר ביטחון, לפחות על הנייר, כי רובם כבר זכו באליפות והופיעו מול עשרות אלפי צופים במגרשים רבים. איזו משמעות תהיה לעובדה זו ?
למעשה, שלושה משחקני מכבי "עתירי שומן דרבי". השוער ניר דוידוביץ (15 משחקים, 8 ניצחונות, 4 הפסדים, 3 תיקו וספיגת 15 שערים, כמות לא מבוטלת), הבלם אריק בנאדו (21 משחקים, 14 נימחונות, 4 הפסדים, 3 תיקו) והקשר-חלוץ יניב קטן (13 משחקים, 7 ניצחונות, 3 הפסדים וכמות זהה של תיקו, כבש 2 שערים)- השלישייה הזאת חוותה על בשרה את כל מה ש"דרבי" כולל. השאר, פיטר מסיללה, ג'ון קולמה, אייל גולסה, ולדימיר דבאלישווילי, ליאור רפאלוב, מוחמד גדיר, שי מימון, אייל משומר- להם אין 'מושג' איך מרגישים אחרי הפסד להפועל. גולסה אפילו כבש אשתקד שער ניצחון. צמד המשחקים בעונה שעברה רק מחזק את ההשערה שהפייט ששחקני הפועל מתכננים להעניק למכבי, יהיה רציני. משעשע היה לקרוא השבוע ש"שחקני מכבי יבואו לנקום את ה-0:0 מהעונה שעברה שגזל מהם את האליפות". חוש הומור לקראת "דרבי" הוא מצרך חשוב. פעם לא רצו בדיחות כאלה. הפועל הפריעו למכבי ? הפועל תל אביב ניצחו בקריית אליעזר במשחק העונה ומנעו אליפות ? בפעם האלף, רק מכבי חיפה הפסידה את האליפות עם התיקו האדיש מול בני יהודה. איזו נקמה ואיזה בטיח.
החלק המעניין במשחק ובסיומו, לא יהיה אם מכבי טובה מהפועל- התשובה הזאת מוחלטת מזמן, הבעיה של מכבי היא הניסיון להקדים תרופה למכבי מפני הבלתי צפוי. ומסתבר שאירועים בלתי צפויים קרו יותר מפעם אחת במשחקי ה"דרבי". ב-1953 הפועל שלטה ללא עוררין, ניצחה את מכבי בקלות, אפילו קבעה את שיא משחקי הדרבי (1:7 אותם ספג...בנימין דוידוביץ, אבא של..) והגיע משחק שבו למכבי היו סיכויים לנצח כמו שלכל אחד מארבעה עשר אלף הצופים שיאכלסו את היציעים, יש סיכוי להיבחר לנשיאות ארה"ב. ומכבי הדהימה וניצחה 0:1 מפנדל מרגלי זכריה בן-צבי. או הדרבי של 1955. גם אז ה"אדום" שלט במגרש, הוליך 0:1 וכשהסתיים המשחק, כולם היו כחולמים- 1:4 למכבי. שש שנים אחר כך, מחצית נפלאה של מכבי הובילה אותה ליתרון פנטסטי 0:3 ורוב אוהדי הפועל עזבו. הם החמיצו חוויה אדירה, כי קבוצתם נתנה קונצרט, איזנה ל- 3:3 ולא הייתה רחוקה מלנצח.
ב-72' מכבי כבר היתה בדרך למטה, הגיעה לקריית חיים, פיגרה בדקה השלישית (אבא גינדין) והצליחה לצאת מהבור עם צמד של יחיעם שרעבי ובלמה המנוח, ישעיהו שווגר. בתחילת עונת 73/74 רוב שחקני מכבי הבכירים היו מגוייסים לשירות צבאי עקב מלחמת יום הכיפורים. ל"דרבי" מול הפועל עלו שניים-שלושה שהגיעו במדי קרב וללא אימונים, השאר היו שחקני נוער שהביסו, ממש כך, התעלו והביסו את הפועל מלאת הביטחון 1:4. ב-1985 נערך "דרבי" בין שתי קבוצות שהאצטדיון בקריית-חיים שימש להם מגרש ביתי. מכבי, על תקן אלופה, הגיעה יהירה, נהנתה גם מיתרון מספרי, אחרי שעודד בלוש מהפועל (לא טעות, הושאל ממכבי כמו עשרות אחרים. לשכנים עוזרים, לא ?) ולא הצליחה להכניע את גיורא אנטמן המצוין. שמונה שנים מאוחר יותר, למכבי הייתה קבוצת חלומות. היכנסו לדפי ההיסטוריה, חבל לפספס ולו שם אחד. רק 3000 צופים הגיעו למשחק. הפועל הגיעה עם רונן אזולאי, אורי גרופר, יעקב לוי, מאיר בן-מרגי, דוד לוי, דני מלכין, נסים גבאי, ואדים טישנקו, ירון גבעול, משה אסולין, רוני מלכה. הפועל לא עברו את האמצע, מכבי לא פגשה את הרשת- 0:0 שהוכיח שלפעמים, בונקר מוצלח מנצח קבוצה מצוינת. הפועל תל אביב הוכיחה זאת לפני שבועיים.
וכמובן שני משחקי הדרבי בהם שחקני הפועל ארבו למכבי, ניצלו את הריפיון שאחז בהם עקב הזכייה באליפות מוקדמת ובעונה אחת הלמו בה פעמיים- 0:3 בינואר 2001 ו- 1:3 במשחק השני. תופסים ? ובכל זאת, הדרבי יהיה מעניין ולו בזכות ארבעה אבות ששיחקו במכבי חיפה וצאצאיהם ממשיכים את דרכם, מחציתם בהפועל. בני דוידוביץ מעולם לא ניצח בדרבי ליגה (שני הפסדים), שלמה בנאדו אף פעם לא הפסיד (7 משחקים, 3 ניצחונות וארבע תוצאות תיקו, כבש שער), ברוך ממן הפסיד דרבי אחד מתוך שבעה ששיחק (פלוס 3 ניצחונות ותיקו) ואברהם אבוקרט לא הפסיד בכלל (5 משחקים ותיקו פלוס שער אחד). לא יהיה זה ניחוש פרוע להמר שרק ברוך ממן ירצה לראות את הפועל מנצחת. בשורה התחתונה: שתי הקבוצות נפגשו 83 פעמים מאז קום המדינה, כל המשחקים בליגת העל, והמאזן 38 ניצחונות למכבי, 23 להפועל ו-22 תוצאות תיקו. הפרש השערים 83-129 לזכות מכבי. אצטדיון קריית -אליעזר שייהרס בשנים הקרובות (מתי בדיוק?) ארח 63 משחקי "דרבי" מתוכם מכבי ניצחה ב-32 והפועל ב-13 בלבד. 18 משחקים הסתיימו ללא הכרעה ושימו לב להפרש השערים: 59-105 למכבי, מה שמלמד ששחקניה כבשו רק 24 שערים מחוץ למבצרם, המשמש גם את היריבה העיקרית, למעט משחק רדיוס אחד בבלומפילד (1:6 למכבי) ומשחקים בקריית- חיים. משעמם לא יהיה. האם הבלתי צפוי יקדים שוב את הצפוי ? סבלנות.
