המזל הגדול שכדורגל אינו מדע מדויק ואין לו קשר למערכת שיפוט רצינית (מלבד השופטים במגרש). אחרת, הזיגזוגים עלולים להכניס ל"כלא ספורטיבי" רבים וטובים. או אפילו לגרום למצב רוח שפוף אצל מקבלי ההחלטות. במכבי חיפה הכל ברור כשמש בצהרי היום. נשיא המועדון, יעקב שחר קובע את המדיניות שאינה משתנה ("הולכים על כל התארים") ומאמני הקבוצה בח"י השנים שהוא בעל הקבוצה חייבים להתיישר לפיה. כשהטיל שחר על אלישע לוי, לפני שנתיים וחצי, לבנות קבוצה לעתיד ולכאורה "ויתר" על האליפות- חיפה זכתה. אשתקד נמשך מומנטום ההרכבה ושוב חיפה צברה את מספר נקודות הליגה הגבוה ביותר. כיום היא מרוחקת שתי נקודות בלבד מהפסגה אך מטריד את שחר, אלישע והאחרים שהקבוצה ממעטת לכבוש, אינה מרבה לבעוט לשער היריבות והמשחק ההתקפי לא מבטא נאמנה את השליטה המוחלטת של הקבוצה במשחקים. בפרט במשחקי הבית ומול קבוצות בינוניות שתפסו את פרינציפ ההסתגרות.
אין צורך להתרגש מציון הדרך שחיפה אינה מצליחה לנצח דווקא בקריית- אליעזר. ולנצח 5 מתוך 6 משחקי חוץ זה נורמלי ? תלוי בעיני המתבונן. נקודות הרי תמיד ספרו במדרגות, למעט אשתקד כאשר התברר ש"רימו" את המנצח. כך גם בנושא הבקעת השערים. מכסה של 16 שערים ב-11 משחקים, כשמדובר בקבוצה התקפית כמכבי חיפה- מעט לכל הדעות או כפי שהנשיא שחר ניתח: "כשלא בועטים מספיק, לא כובשים". יותר נכון מזה ? כמו תמיד, לשחר, עוזי מור ואלישע לוי שמורה הזכות הבלעדית לפעול אחרי פעולת האבחון. כמו בעולם הרפואה, האבחון לפעמים חשוב יותר מהטיפול כי כבר היו מקרים לא מעטים שה"ניתוח מצליח והחולה מת", מה הועילו חכמינו בתקנתם. במכבי חיפה לא הייתה ואין כוונה לבקש "חוות דעת שנייה". הכוחות הטובים ביותר נמצאים בראש הפירמידה והם יושבים על המדוכה וחושבים מה לעשות. את עצות האחיתופל מצד אלה שמקבלים כסף עבור ברבורים, הם משאירים לכל מי שמסוגל רק לדבר, לקשקש, לנסות להשפיע על דעת הקהל ולזכות באהדה רגעית. מכבי חיפה אינה צעצוע שביר. אם הייתה, רשתות השווק היו פושטות רגל.
כל חולייה והתקופה הפחות טובה שלה. קודם ההגנה ספגה אש מכל הכיוונים, אחר כך הקישור שרוב שחקניו נפצעו בזה אחר זה וכעת, תורם של החלוצים. מעלים על המוקד את דבאלישווילי, גדיר ואחרים. לפני שבוע שיבחו אותם אלה שמקניטים אותם כרגע- הכל מתנהל על פי "סדר מסוים", פופולייזם זול. מחוץ למכבי חיפה כמובן. רק לשם השעשוע, ואלה שמנסים לייעץ למאמן מכבי חיפה מחוץ למערכת, הרי נגועים בליצנות לשמה,מה יקרה אם אלישע לוי יחליט היום בערב, מכסימום מחר כדי שיספיקו להתכונן לשבת מול אשקלון, לשבט את זאהי ארמלי, רוני רוזנטל, משה סלקטר, איל ברקוביץ, ראובן עטר (צל"ש רק לו כי הוא היחיד שמאמן ומבין התנהלות קבוצתית מהי) ולהחזירם במנהרת הזמן לגילם המקורי, שעה שזכו באליפות הראשונה וב"דאבל". אלישע לוי יכול להשתמש בהם ? הרי בעונת האליפות הראשונה, עם כל הטאלאנטים, והם באמת היו כאלה לתקופה ההיא, ב-11 המחזורים הראשונים של עונת 83/84 הכבודה המפוארת כבשה 10 שערים בלבד (לקוראים בלי ניקוד: עשרה שערים בלבד !!). ולקחו אליפות. או בעונת ה"דאבל" עם הקישור הכי טוב שקבוצה יכלה אז להציב (90/91): עטר, ברקוביץ, טל בנין ו....? בתום 11 משחקים מהפתיחה, הקישור הנפלא הזה הצליח להזין ולכבוש 15 שערים בלבד. לא מאמינים, תלכו לטבלאות. ישנם מספיק מקורות לראות זאת שחור על גבי לבן.
ולקחו "דאבל" שלא שוחזר. אין בכלל ספק, שמטרת הנשיא שחר והסובבים אותו, להחזיר את חדוות ההבקעה. ההגנה התייצבה פחות או יותר, הקישור דומיננטי בכל משחק- גולים נאדה. בעידן אלישע לוי מדובר בתופעה חדשה, על פי הנראה לעין, רגעית ותטופל נקודתית. לא מספיק להתייצב מול האומה ולספק הסברים לתמונות שכולם רואים. הרי כל ילד באינקובטור מבין מה שבוני גינצבורג, חיים רביבו וברקוביץ מקשקשים עצמם לדעת. הנשיא שחר אינו זקוק לעצות של כוכבי ריאליטי, וכדורגל הוא שואו בפני עצמו, לפני "כוכב נולד" או "רוקדים עם כוכבים". היה הכי קרוב שאפשר, כאשר ארמלי, סלקטר ורוזנטל כבשו טיפין-טיפין באליפות הראשונה, הוא גם היה בסביבה בעונת ה"דאבל" והוא גם יודע להסביר טוב יותר מאשר גינצבורג, איך זה שהקבוצה בה שיחק (87/88) ניצחה רק במשחק ביתי אחד מתוך שבעה. אין לו מה ללמוד מהם ולו כזית.
שחקני ההווה לא יכולים להתנחם במאזן הדל של קודמיהם. בשתי העונות האחרונות עם רוני לוי חיפה כבשה בפרק זמן של 11 משחקים, ועם חלוצים מנוסים יותר, 13 ו-16 שערים. בעונת 96/97 אחרי מכירת רביבו וברקוביץ לקבוצות בחו"ל, התפוקה נותרה 13 ובעונה בה בוני גינצבורג ניצב לראשונה , חיפה שלו הבקיעה 10 שערים בלבד. גם בעונה הרביעית של שלמה שרף (86/87) חורבן בחוד. בסך הכל 11 שערי זכות, בעונה בה אלישע לוי שיחק בירוק (82/83), הקבוצה כבשה מנין שערים ועונה קודם לכן, שנה אחרי החזרה מהליגה השנייה- 9. השיא השלילי שייך לעונת 1975/76 כשחיפה הבקיעה 6 שערים, גם בעונות 70/71 ו-71/72 נותרה על כיבוש חד-ספרתי (8) ובעוד 8 עונות כבשה פחות מ-16 שערים ודומה. מכאן ועד הפיכת היעדר מחץ כרוני, המרחק גדול. קיימת בעיה, כולם מודעים לה, יושבים על המדוכה ומבינים שבלי התקפה אין הצלחה לטווח ארוך. הכי פופולארי כעת ל'חתוך' את שחקני החוד ותאמינו, הביקורות מבחוץ מזיזות להם כקליפת השום. עבורם, הנשיא שחר שלא נהנה( ויש נשיא אחר שנהנה מהבונקר של קבוצתו), המאמן שהשתמש בכל האופציות הנמצאות בידיו כרגע וטבלת הליגה- המדד העיקרי לאיך ומה משפרים. כל השאר חאלטורות, פקה- פקה ,בולו-בולו.
