השבועיים האחרונים לימדו את שחקני מכבי חיפה, שליקטו בהם ארבע מתשע הנקודות, שסופן של קלישאות ליפול חלל בפני המציאות. המזל כבר לא הולך עם הטובים יותר, עדיף מ"מ של מזל ממטר של יכולת וגם חצי מגרש להשכרה כבר אינו ערובה לצבירת ניצחון. וכל אלה אחרי ארבעת משחקי הבית הרצופים בהם קבוצתו של אלישע לוי לא הצליחה לנצח קבוצות חלשות בהרבה מחיפה. חבל שמרכז תשומת הלב מתחיל היות מופנה לעבר היתרונות שבשיטת הקיזוז, היוצרת אשליה הזויה שלא צריך להיות ראשונים בטבלה וגם לא חשוב הפער מהפסגה. כמובן שמדובר בהזייה השמורה לאוכלי פטריות במזרח. חשוב להיות ראשונים, לפתוח פער משמעותי ובסופה של דרך לא ליפול. התסריט מוכר.
חוסר ההצלחה במשחקי הבית, כמוהו ידענו לפני שנתיים, מפנה מקום להצלחה הגדולה במשחקי החוץ. חמישה ניצחונות משישה משחקים- מאזן מצוין, בפרט אם זוכרים שבכל המשחקים חיפה הייתה דומיננטית, לא אפשרה לבעלי הבית לשלוט ולהכתיב לה את הקצב, ובסופו של דבר הנקודות נסעו צפונה. למעט השבת ה"היסטורית" (כל אירוע הפך בכדורגל שלנו להיסטוריה...) כשחיפה ניצחה לראשונה בהפרש בן שני שערים את הפועל רמת-גן, גם הפועל אשקלון לא הולכת להפוך לטיול של שבת אחר הצהריים, תרתיי משמע. המארחים מבינים היטב את פער היכולות בינם לחיפנים. מאידך, הם ראו את בני סכנין, באר שבע, הפועל פתח תקווה והפועל חיפה, מצליחות להיעזר ב...מזל כדי לצאת מההתמודדויות ללא רגשי נחיתות.
השאלה הגדולה: האם חיפה תוכל לממש את יתרונה ולתרגמו לשערים. אחרי 11 מחזורים מסתבר לפי שעה שחיפה אינה יכולה יותר לסמוך על 0:1 נזיל, כי יותר מדי פעמים היריב הצליח לאזן. בכל משבצת במגרש מורגשת נוכחות חיפנית עדיפה על פני זו של אשקלון שנחלה בחודשים האחרונים אכזבות רבות, אך הוותה יריב שקול לרבות מהקבוצות מולן שיחקה. ההצלחה החיפנית הגדולה במשחקי חוץ (רק בעונת 2000/01 הצליחה לנצח בכל ששת משחקיה מחוץ לקריית אליעזר) תלויה הרבה ב"מתורגמן"- זה שידאג להפוך התקפות לשערים. אשקלון וחיפה כבר נפגשו פעמיים בעבר. חיפה אפילו מחזיקה במאזן מושלם באצטדיון באשקלון, אחרי שגברה ב-1998 על המארחת 0:1 ועל מכבי קריית-גת שהפכה מגרש זה לביתה- חיפה ניצחה 1:5 (2002) ומי שזקוק לתזכורת מה קרה באותה עונה...0:4 לקריית גת בחיפה !!
וכאן טמונה הסכנה במשחקים מול "קטנות". נותנים להם אצבע (שער) והן רוצות את כל היד (ניצחון). אותו 0:1 של חיפה ב-98' הושג במאמץ גדול, וגם אז אשקלון הייתה עם הפנים למטה. איציק זוהר (11) חרץ בבבעיטה חופשית כאשר בהרכב היו גם ניר דוידוביץ ואריק בנאדו. שניהם גם איישו את ההרכב הפותח במשחק הראשון (נוסיף היסטורי ?) בקריית אליעזר ואז חיפה כבר הוליכה 0:4 מצמד של סרגיי קנדאורוב, חזי שירזי ואלון מזרחי. האורחים ניצלו הורדת הילוך דרמטית בקרב החיפנים והבקיעו שני שערי ניחומין. מפגש שלישי, אף הוא בחיפה, נערך במסגרת הגביע (1997) ואז אשקלון שיחקה בליגה השנייה והקשתה על החיפנים שהזיעו 120 דקות כדי לנצח 0:2 מצמד שהובקע בתוך שתי דקות על ידי חזי שירזי וסרגיי בלנצ'וק. זהירות, מאמץ ומחץ לא יזיקו הפעם כדי שהעולה החדשה לא תרוץ לספר בחוצות אשקלון שהיא הראשונה שבלמה את "שר החוץ" של ליגת העל...
