נתחיל מהסוף. אם מחר בצהריים (שני) תנאי המגרש השוררים בקריית-שמונה יהיו כפי שהם יממה לפני משחק הצמרת- לא יהיה משחק. חוכמה קטנה. מה שברור היום, לא היה ברור לפני שנתיים לשופט אסף קינן שהחליט להסב תחביב/מקצוע לשעה קלה ולהפוך משחק כדורגל למשחק כדורמים לכל דבר. מוטל'ה שפיגלר נוהג תמיד לומר: "חבר'ה, זה רק כדורגל" וכנראה שקשה למוטו הזה לחלחל לכ-ו-ל-ם. תמיד הקבוצה הטכנית יותר נפגעת, תמיד הקבוצה הלוחמת תרוויח. גם לפני שנתיים הנוסחא עבדה נפלא וכולם התמוגגו מנחת. הנה מה שלא עושה הצבע- עושה הטבע...
מאיר לוי, מי שאמור לשפוט במשחק המסקרן לא יתפתה, למרות שהוא עושה דרך ארוכה- ארוכה מעיר מגוריו, באר-שבע עד לצפון הרחוק. אמנם, הוא חזר עתה מסקוטלנד המושלגת והגשומה וניהל משחקים, אבל גם שם מתבטלים משחקים בתנאים השוררים כרגע בקריית-שמונה. ולא תהיה לו בעיה לעשות שוב את קילומטראז' בן 400 ק"מ, כי אם הגשם יירגע, ישתמשו בביוביות (סליחה, אלה שחשבו שהן כבאיות עד לאסון הכרמל...) לשאיבת המים הרבים. לפחות לשחקני מכבי חיפה אין מה לדאוג שמא חופשתם תיפגע. לא יהיה זה ניחוש פראי להמר שמשחק הליגה בפתיחת הסיבוב השני, מול מכבי תל-אביב בקריית אליעזר, ייערך ביום שני ולא בשבת, כך שלנוח יהיה להם זמן. ומי יודע, אולי כן יהיה משחק מחר או ביום אחר השבוע.
מכבי חיפה כבר הייתה מעורבת בדחיית משחקים עקב גשם, בהפסקות משחקים שהתחילו אבל גולת הכותרת שייכת דווקא למשחק שהתקיים בתנאים הרבה יותר גרועים מאשר קיימים בקריית-שמונה. כן, כן, יש דברים כאלה. ואז, בפברואר 85' חשבו על "משחק עונה" כבר במחזור ה-19. כי היו רק שתי קבוצות שהתמודדו על הכתר, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים וחיפה הוליכה בהפרש בן ארבע נקודות. האכסניה החיפנית של אותם ימים, אצטדיון קריית- חיים (מזל שהירוקים שיחקו בו שנה כי זה התואר היחידי שהאצטדיון העתיק הזה 'זוכר') נראתה הרבה יותר גרוע כאשר ניתך גשם. ודווקא ערב המשחק הזה, מאז ימי נוח לא ניתך 'מבול' שכזה. אוהדי שתי הקבוצות הגיעו בשעה 10 בבוקר כאשר שעת המשחק נקבעה לשלוש אחר הצהריים. 22 אלף "משוגעים" ואין כינוי אחר, ניצבו על יציעי הבטון וביציעי הדשא, רטובים עד התחתונים, הרוח הפכה את המטריות לבדיחה עצובה ורק אדם אחד היה צריך להחליט- השופט הבכיר משה אשכנזי.
החל מהשעה 11 , כשהגיע למתקן, מדי חצי שעה דרך על מה שנותר מכר הדשא, הכניס רגל והתקשה להוציאה. לכולם היה ברור שהמשחק יבוטל. בחדשות קול ישראל דאגן לעדכן מדי שעה בחדשות ש"השופט טרם החליט" וככל שחלפו המהדורות, כולם הבינו שמשחק יהיה. לשלוח 22 אלף אוהדים הביתה ? והיה משחק. לא צריך להגזים, הכדור העגול התחנן לקפוץ ולטוס קדימה, הבוץ והמים מנעו זאת ללא מאמץ ולבד מהמתח העצום, השחקנים האמיצים נקלעו למצבים קומיים שהיום היו הופכים לחלק מהרפרטאואר של קומיקאים. אז לא צחקו, הריעו לצמד השערים מרגלי ברוך ממן מכדור חופשי ואברהם אבוקרט שנהנה מכדור הפקר שהוחזר לשוער יוסי מזרחי ו"נתקע" בבוץ ובסיום איש לא התלונן על החוויה הנדירה. אולי בגלל הניצחון. מקרה שני, בעצם שני מקרים בעונה אחת (68/69) ובשניהם מכבי חיפה מול הכח רמת-גן. במחזור השישי התארחה חיפה בגבעתיים, פיגרה 1:0 והקיצוני המהיר שמואל (דידי) ששון ז"ל, הצליח להשוות בדקה ה-63 לפני שהשופט מימון זוהר שרק לסיום וכולם ברחו לחדר ההלבשה.
כולם היו מרוצים מהפסקת המשחק, מלבד הכובש החיפני שפנה לכתבים וביקש מהם להכליל ברשימותיהם את השער החוקי שכבש. הסבירו לו שלא מקובל- לא שיכנעוהו. כעבור שלושה ימים משחק חוזר וגלגל הצדק נעצר ליד אותו ששון. הוא כבש את שער היתרון לזכות חיפה שספגה שער משווה בדקה ה-63, אותה דקה שכבשה במשחק המופסק. אחד הכתבים ניגש ל"דידי" ושאל אותו בצחוק: "איזה שער אתה רוצה במאזנך, משבת או משלישי ?". החיפני היה מבסוט. וממש באותה עונה, במשחק הגומלין, שוד ושבר, שוב צמד משחקים. הפעם הכח הקדימה לכבוש, גשם חזק ניתך והשופט שמואל הנדוורג, קומיקאי נפלא בזכות עצמו, פנה לדני רום-שמולביץ והתחנן בפניו, באידיש: "תעשו טובה, תשוו מהר ונוכל לרוץ לחדר ההלבשה המחומם ולשתות כוס תה". "שמילו" תמיד דאג למלא משאלות, גם במקרה הזה השווה לפני המחצית וזה היה הסוף לאותו היום. חלפו שלושה ימים, החיפני לא התלונן ש'גנבו' לו שער- דאג לכבוש את אחד מהשלושה לזכות חיפה (1:3) וכולם יצאו מרוצים, מלבד כמובן המנוצחים. קשה לדעת מה יילד יום בקריית-שמונה, מאיר לוי לא ידבר אידיש עם השחקנים, הוא יחליט הרבה לפני אם יהיה משחק או שכדורגל נועד גם ליהנות ולא משעשועי פארק המים שראינו לפני שנתיים. ואם יירד שלג בקריית שמונה, ניר דוידוביץ, יניב קטן ואריק בנאדו כבר שיחקו במוסקבה על משטח כזה, מול לוקומוטיב מוסקבה ב-99,
