אוהדי מכבי חיפה לא מחפשים ציונים, לא סקרים ולא השוואות. עבורם כל ה"טריו" הזה מזכיר את מסכות אב"כ ממלחמת המפרץ הראשונה (1991). אמרו שהן חשובות, ידעו שערכן לא מי יודע מה וכל הזמן המתינו לרגע כדי לספר לנו ש"עבדו עלינו בעיניים". אין בכך כדי להמעיט מהצורך להצטייד בהן כעת (לפי בקשת הג"א) וגם מותר לשתות מים, על אף שמצב הכינרת בכי רע. כך האוהדים ה"ירוקים" נתנו בעשור החולף 'שואו' שטרם נראה בארץ הקודש, ולא בהופעה חד-פעמית. בכל הסקרים חיפה רחוקה מיריבותיה. עניין לגאווה ולהוכחה שלאוהדי הכדורגל עיניים ואוזניים והם יודעים להבחין בין מה שמנסים להאכיל אותם לבין המציאות. גם בחיפה היו מאד רוצים לראות מספרים של 10.000 במכבי תל-אביב או 9000 בהפועל תל-אביב, אך יודעים שמשהו לא כשורה, כאשר מדי שנה המספרים הללו נעים כלפי מטה. בחיפה נעשים מאמצים עליונים ובכיוונים שונים להגדיל את מספר המנויים והשנה נראתה תזוזה גדולה.
אוהדי חיפה אינם משאירים פירורים לאחרים והתנפלו על כל הזדמנות כמוצאי שלל רב. הדובדבן שבקצפת, מכירת קרוב ל-38 אלף מנויים לבית האלופות שנערך ב...רמת-גן. הדילמה שניצבה בפני ראשי הפועל תל-אביב בקמפיין הנוכחי שלה, כלל לא עלה על הפרק במקרה של חיפה. ה"אדומים" לא הצליחו למלא אפילו את בלומפילד בשעה שהחיפנים נהרו בהמוניהם לאצטדיון הלאומי ויצרו שרשרת חיה מדהימה. למעשה, התמונה חזרה על עצמה בגדול. דגם מוקטן של ההלהבות החיפנית הופיע במצג האלופות הקודם, כאשר מוסדות אופ"א מנעו ממנה אירוח בישראל עקב בעיות ביטחוניות ושלחו את חיפה לאצטדיון ג'י.אס.פי בקפריסין. מה שלא עבד כאשר הבריטים גירשו את המעפילים ב-48' לאי השכן, על אחת וכמה וכמה לא הצליח למנוע מעשרות אלפי חיפנים לעשות דרכם ל"משחקי הבית" מול מנצ'סטר יונייטד, אולימפיאקוס ולברקוזן ולעורר את האי הרדום.
מדוע ללכת רחוק ? בלי מחשבון, למכבי חיפה היו יותר אוהדים שהגיעו מישראל מאשר להפועל תל-אביב בבלומפילד !! וזה לא בגלל ש"איזה מסכנים האוהדים". אוהדי חיפה כבר הספיקו לראות הכל- אחת עשרה אליפויות, חמישה גביעים, ארבעה גביעי טוטו, שתי הופעות בבית האלופות, הופעה ברבע גמר גביע המחזיקות, הופעה בשמינית גמר גביע המחזיקות, הופעה בשמינית גמר גביע אופ"א אחרי שלב הבתים ושלב 1/32, דאבל ומה לא. ה"עושר" הזה השאיר בתיק הרגשות שלהם מספיק מקום לאכזבות, ואין עוד קבוצה שהאכילה מרורים את אוהדיה ואלה נותרו נאמנים לה. אין דברים כאלה. רשימה נכונה לעשור המסתיים. * אובדן שתי אליפויות בגלל הפרש שערים * אובדן הזדמנות בגלל דקה אחת (!) מהופעה נוספת בבית האלופות * ביטול משחק מסקרן מול ליברפול בגלל טעות אנוש. * הפסד בשני גמרי גביע (אחד בפנדלים) * אובדן ביתיות במספר גדול של משחקי גביע אירופה * מכירת שחקנים נפלאים לאירופה: יוסי בניון, יעקובו איגביני, רוברטו קולאוטי, דקל קינן ואחרים * אכזבה מנדידת חלק משחקני מפתח לקבוצות יריבות
וכדי לא להתחרות באיוב, כדאי להתרכז באוקיאנוס הדברים הנפלאים. בהכרה שבראש המועדון נמצא הנשיא שחר שפה ושם נאנח לפעמים אך בסופו של דבר ממשיך במלוא הקיטור. באליפויות, בשערים, בחברים שמילאו כל פינה ריקה בבלומפילד במשחקי גביע אופ"א (2007) ובראש וראשונה בזכות לראות במדים הירוקים את גדולי השחקנים ששיחקו בעשור האחרון בישראל. בניון, ז'וטאוטאס, רוסו, פראליה, יעקובו, עטר בשלהי הקריירה, דוידוביץ, קטן, ז'אנו, קייסי, חרזי, בנאדו, עידן טל, זנדברג, בוקולי, קינן, כיאל, מסיללה, דירסאו, קלשצ'נקו, מיכאלסקי ורבים אחרים שחייבים לסלוח אם הם לא רשומים אך שמם חקוק במוחו וליבו של כל אוהד, אחרי שהאדירו את שם המועדון וסחפו למעגל אוהדיו אלפים רבים.
לא כל אוהדי חיפה "יוצאים חכמים" מהעשור הזה, כולם ללא יוצא מהכלל מבינים שחיפה אינה מקום לאנרכיה והקובע הוא אך ורק נשיא המועדון. כך זה בכל העולם וחיפה היא חלק בלתי נפרד מהכפר הגלובלי השפוי. תמיד יהיו חילוקי דעות בין האוהדים לבין עצמם, בעשור האחרון וכך העסק יתפתח גם לעשורים הבאים, נמצאו להם כלים נפלאים להביע את דעתם. ישנם כתבים אוהדים ואוהדים שהם כתבים, ישנם טרמפיסטים לרגע ובשורה התחתונה, אלה וגם אלה יודעים להביע את אהדתם בכל מגרש אליו חיפה מגיעה, בארץ ובאירופה. הרבה קבוצות היו מוכנות שתהיה להם מסה קולנית ואוהדת כפי שיש למכבי חיפה, ועל משקל זהה, הרבה אוהדים מקבוצות אחרות היו מוכנים שתהיה להם זוללת תארים כמכבי חיפה. אף פעם לא נמאס לזכות בתואר נוסף. אוהדי חיפה מבסוטים ואינם יכולים להתבטא ולאחל לעצמם: "יכלה עשור וקללותיו- יחל עשור וברכותיו". הלוואי עלינו עשור נוסף דומה.
