ההישג הגדול ביותר של המשחק הקרוב בין מכבי חיפה למכבי תל-אביב (קריית אליעזר, 20.45) הוא בכך שמתחתיו נמתח קו וירטואלי עבה ויותר לא מזכירים את העשירייה, את החמישיות, את האיבה ואת הסיפורים הקטנים של פעם- מקומם אחר כבוד, ארוזים בנפטלין. יחי המפגשים החדשים. פטור בלא כלום אי אפשר. שתי הקבוצות ו-14 אלף הצופים יעמדו לרגע על רגליהם וימחאו כף לאבי כהן, מגדולי השחקנים שקמו לו לכדורגל הישראלי בעבר, למרבה הצער בנסיבות טראגיות. הרעיון ש"יובא" מאנגליה הוא רעיון מצוין. מלבד הכבוד למנוח, מחיאות הכפיים מונעות מפרחחים למיניהם לנצל את הבימה המכובדת כדי להשמיע את בהמיותם. אבי כהן ז"ל לא אהב, בלשון המעטה, את משחקי החוץ מול ה"ירוקים" בכלל ואת קריית-אליעזר בפרט. 10 פעמים שיחק מול חיפה בביתה ומאזנה של מכבי ת"א כשהוא בהרכב, 5 הפסדים, צמד ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו בין השנים 1975-1990.
בלם העבר לא אהב את קריית-אליעזר, כמו רבים מחבריו אחריו, כי ב-1976 כבש כאן שער עצמי (חיפה ניצחה 0:2), פעם אחרת מצא עצמו בחוץ (82/83 וקבוצתו ניצחה 0:2) ופעם היה שותף לתבוסה 5:0 בשלהי הקריירה שלו (89/90). אחרי שכולנו נחלוק לו את הכבוד האחרון, חיפה תצטרך לחזור למסלול הניצחונות בליגה. וכאלה היו לה ארבעה ברציפות וקשה לבחון איך היא שבה מהפגרה הקצרה. מבחינה אחת, רפואית, לא צריך להמתין לראש השנה העברי כדי לבקש "תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה". סיום שנת 2010 ופתיחת השנה האזרחית 2011 מציגים "שיא" מיוחד שמעולם לא היה לקבוצה ישראלית בעבר, וספק אם קיימת דוגמא דומה בעולם כולו. לא פחות מארבעה כדורגלנים נותחו / ינותחו בפרק זמן קצר וכמו הבדיחה המפורסמת באידיש, ואם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק עד דמעות, מארבעה שחקנים, פיטר מסיללה, רפאלוב, מוחמד גדיר וסלליך אי אפשר להרכיב אפילו כדורגלן אחד שלם !!
בלית ברירה יצטרך המאמן אלישע לוי לסמוך על הצוות הבריא והראייה לטווח ארוך, בשילוב צעירים, גורמת לכך שבמקום זעקות "גוועלד", האווירה שקטה וכולם דרוכים כקפיץ כדי לנצח ולחזור לפסגה שם התנחלה הפועל תל-אביב. למרות האכזבה מההפסד בגביע הטוטו (1:0) אין בין המשחק הזה למשחק הליגה, דבר וחצי דבר. בגלל ההרכב החיפני שיהיה אחר, בגלל הקהל ובגלל המטרה. במכבי תל-אביב ישאפו מן הסתם לנצח או לפחות לא להפסיד, כדי למנוע מהאחות הגדולה ומהפועל תל-אביב לפתוח פער גדול יותר. ה"צהובים" לא משתגעים לשחק בקריית-אליעזר בו ספגו בעבר מפלות קשות. 57 מפגשים נערכו בין השתיים במגרש זה והאורחים ניצחו ב-15 משחקים, יותר מכל קבוצה אחרת בישראל. אפילו הפועל חיפה שקריית אליעזר משמש לה אכסניה ביתית, ניצחה רק ב-13 משחקים את יריבתה העירונית.
מול מספר הניצחונות הזה, חיפה ניצחה ב-26 מפגשים ועוד 16 משחקים הסתיימו ללא הכרעה. היתרון המשמעותי של החיפנים הוא בכמות השערים שהמטירו על יריבתם- 101 מול 49 שספגו. שתי ההגנות חזקות וספגו את מספר השערים הנמוך בליגה. מעין קריצה ל-0:0 או שוב משחק מפתיע שאיש לא צופה את מספר השערים שיפלו בו . כאמור, אלישע לוי ייאלץ לאלתר לפחות לגבי שני תפקידים- שניהם באגף השמאלי המאיים שלו. אין לו את רפאלוב ומסיללה, היה לו את גדיר וכעת כל האופציות פתוחות לאיוש מחודש. זו שעתם היפה של השחקנים המחליפים שיודעים שמצפים מהם להתעלות באחד מהמשחקים המסקרנים העונה. רבות מדובר ומדוסקס לגבי מה תעשה חיפה בחלון ההעברות הנפתח בעוד עשרה ימים. הנשיא יעקב שחר, סגנו עוזי מור, המנכ"ל איתמר צ'יזיק והמאמן אלישע לוי עדיין מתחבטים ואין הדברים קלים. הם קשורים ישירות גם למצב המנותחים וקצב החלמתם. כאב ראש לא פחות מאשר לו היו כל הארבעה בריאים. בהבדל אחד: אלה היו צרות בריאות.
להרכב חיפה ישובו ארבעה שחקנים בעלי ניסיון עצום במשחקים כאלה. ניר דוידוביץ, על אף הופעה נפלאה של אמיר אדרי ביום חמישי, ג'ון קולמה וגוסטבו בוקולי וכמובן הקפטן יניב קטן. בתוספת לבנאדו קשישא, הם יהיו הבאלאנס מול קבוצת הכוכבים שתציג מכבי תל-אביב. כל מה שחיפה צריכה, להמשיך להילחם כפי שעשתה עד כה, לשפר מאוד את יכולתה ובעיקר את חוד המחץ ולנצח. פשוט, הא ? בכלל לא פשוט אבל כדי לצמצם את מאזן הכוחות בין השתיים העומד על 128 מפגשי ליגה (כולם בליגת העל) מהם 42 ניצחונות ירוקים, 48 צהובים ו-38 תוצאות תיקו, חובה לנצח. הפרש השערים שחיפה דאגה בעשרים השנים האחרונות לצמצמו למינימום (173-176 לת"א) הינו כעת שולי. 0:1 קטן הספיק לחיפה לנצח במחזור הפתיחה, 0:1 קטן העלה את ת"א לחצי גמר גביע הטוטו- אז מי אמר שצריכים עיניים גדולות ?
