מסכן אלישע לוי, מאמן מכבי חיפה. השבוע "התנפלו" עליו מכל הכיוונים עם ים של קלוצקשעס. שאלו אותו מדוע מכבי חיפה אינה מצליחה במשחקי הבית שלה (והיא בכלל ניצחה בשלושת האחרונים הרצופים), שאלו מה קורה עם האוהדים הלא מרוצים (והדגישו שמדובר בתחילת העונה) ושאלו מה יקרה עם חיפה שמשחקת בהרכב חסר (והיא כבר שכחה מתי היה לה את כל הסגל). בקיצור, צחוק מהעבודה. ושאלות סתמיות אלה מעידות על המתרחש במועדון. חיפה הפכה לעוד קבוצה שניתן למצוא אותה בין הידיעות הבומבסטיות (אף אחת לא קשורה לכדורגל נטו) ומי שהתגעגע, הסתכל על הטבלה. שם היא מובלטת מהשאר, כיאה לקבוצה שמתעסקת אך ורק בהתקדמות ושיפורים.
גם חלון ההעברות שבקבוצות אחרות מצפים לו בכיליון עיניים כבר מספטמבר (מה הן עשו בקיץ ?), לא תפס כותרות. היום המאמן הדגיש ובצדק, שלכל הקבוצות הישראליות קשיים בנושא הזה ובמקום קאנוטו וסילבה הוא מאמין שהבלם אנדריי פאלבסקי והקשר יא יא סיידו, שלדבריו הוכיחו יכולת טובה מול מכבי תל-אביב בגביע הטוטו, יצליחו יותר מהמשוחררים. חיפה , לדברי המאמן המצליח, לא זנחה גם אופציות אחרות אך כרגע אין סיבה לבהלה. וכמובן שולדימיר דבאלישווילי נשאר. חיפה הרי לא מבקשת להיחלש ודווקא כאשר החוד שלה הפך למוחץ וקטלני (5 שלישיות בששת המשחקים האחרונים !). ל"חלון" הזה נופלת הפועל באר-שבע, היחידה שהצליחה למנוע ממכבי חיפה לנצח בחוץ (לעומת שמונה ניצחונות). מי שזוכר את המשחק, אלמלא הרחקתו של אייל גולסה גם משחק זה היה עובר בשלום אך כמו שהג'מעה אומרים: עדיפה ציפור אחת...
קבוצתו של ניר קלינגר נחשבת לקבוצה טאקטית. די להביט על הפרש השערים שלה (17-19) כדי לראות שהתקפתה לא מאיימת והגנתה פחות או יותר עומדת בסטנדרטים של קבוצה שבשולי הצמרת. העובדה שבחמישה משחקים לא כבשה (חיפה רק בשניים) ולא ספגה בשישה משחקים (חיפה שמרה על רשת נקיה בשמונה משחקים) רק מעיד על מגמת המשחק העתידי. ה"ירוקים" ימשיכו להיות פייבוריטים וירצו לא לקטוע את שרשרת הניצחונות הרצופה (6). השבוע ובמחזור הבא, גם בבית מול בני-יהודה, הזדמנות טובה לצבור נקודות חשובות בדרך לשיפור עמדות לקראת הקיזוז. ואם קיזוז, השנה תהיה פחות משמעות למקום הראשון, אם יווצר שוויון בנקודות. לא ישנה אם הראשון יארח את השני ויתארח אצל השלישי, במבנה הקיים של משולש הצמרת, חיפה דווקא בנחיתות מסוימת ולכן עליה לנסות ול"ברוח" עד כמה שניתן. כי אז לאחת משתי התל-אביביות יהיו שני משחקים בבלומפילד, מגרשן הביתי, אחת תתארח בעיר הכרמל, השנייה תארח את הירוקה ובגדול, מי שחשב על הקיזוז ישיג את מטרתו. היתרון של חיפה השנה- היא יודעת לקראת מה היא הולכת, למרות שניצחון אשתקד היה מטרפד גם את חישובי השנה. מדוע להרחיק מחשבה ?
למען האמת, מכבי חיפה "אוהבת" לארח את "שועלי הנגב". כי הניצחון האחרון של האחרונים בקריית-אליעזר שייך למילניום הקודם. בעונת 1996/97 הגיעו לכאן השוער אבי פרץ (שלוש שנים אחר כך ישחק בחיפה), צבר דניאל (תוצר מחלקת הנוער של חיפה ) ג'ובני רוסו (החתום על הצלחות גדולות במכבי) ולירון בסיס שכבש את שער הניצחון (וגם הוא שיחק בחיפה) וגרפו שלוש נקודות מלאות. מאז, רק ניצחונות חיפנים מתובלים בשטף שערים. בתשעת ניצחונות הבית הרצופים ב-14 השנים הללו, חיפה כבשה 30 שערים וספגה 11 בלבד. את ה"בלבד" הזה ניר דוידוביץ, שוער חיפה ינסה לבלום. זוכרים מי מנע ממנו אשתקד להתקרב עוד יותר לשיא הישראלי במספר הדקות בהן לא ספג ברציפות ? אחרי 954 דקות כבש קשר האורחים, מאור מליקסון, בפנדל וקטע לשוער החיפני חלום לחלוף על פניו של מאמנו האישי, גיורא אנטמן.
חלום, חלום, אם תשאלו את דוידוביץ מי הקבוצה שאוהבת לכבוש מולו, התשובה ברורה: באר-שבע. הוא שותף בעשרה משחקים מולה ובתשעה ספג. במשחקי הבית, כאשר חיפה כבשה מול יריבתה (ברצף של תשעת הניצחונות) ארבע רביעיות וארבע שלישיות, כאשר המשחק היחיד שהסתיים "על האפס" היה בדצמבר 97' היה גם בו חיפה כבשה פחות (0:2). ושוער תמיד מעדיף 0:1... עד היום באר-שבע הופיעה בקריית אליעזר מול מכבי חיפה ב-34 משחקי ליגה, המארחים ניצחו ב-21 מהמפגשים, האורחים הצליחו לנצח ב-6 ועוד 7 משחקים הסתיימו בתוצאת תיקו. הפרש השערים כמובן לזכות חיפה 29:67. בהרחבה, אם נכלול את כלל המפגשים, המאזן הוא 72 משחקים, 32 ניצחונות לחיפה, 21 לבאר-שבע ו-19 תוצאות תיקו. הפרש השערים מצומק יותר (79:104), עדיין לזכות חיפה. נתון ראוי לציון: במשחקים בין שתי הקבוצות לא התגלה סקורר מיוחד ויוצא מהכלל. רבים כבשו, מהצד של ה"חתן" (חיפה) ראובן עטר וסרגיי קנדאורוב (5 שערים כ"א) וה"כלה" (באר-שבע) הביאה נדוניה דומה, יצחק גוזלן ואברהם נומה, אף הם עם מכסת שערים זהה.
