אין למכבי חיפה את הזכות הקטנה להשתמש במילה כמו "מוטיבציה". זאת שמורה רק לקבוצות המשחקות מולה כי אצל ה"ירוקים" ברור שבכל משחק, היריב עולה לשחק מולם במלוא המרץ ובעיקר ההתלהבות ולכן עליהם להיות בכוננות לאורך כל הליגה. זה ה-D.N.A של הקבוצה. על פי רמת הציפיות, כפי שהן באות לכלל ביטוי בהתבטאויות הירושלמים, מכבי חיפה מעלה אצלם את רף המוטיבציה לגבהים והם מתכוונים להעניק 'פייט' למוליכה הגאה והשקטה. מבחינה זו, מלאכתו של אלישע לוי קשה בהרבה. אין לו את הצ'ופר להלהיב את שחקניו עד טירוף, אפילו הם המשיכו בשגרת חייהם הרגילה. אימונים, אימונים ושוב אימונים. פה ושם הפרות קלות למראה שחקנים זרים המגיעים לכפר-גלים למבחנים. עולם כמנהגו נוהג. כמו בקבוצות גדולות.
עבור אלישע לוי , בית"ר ירושלים מהווה מעין "חמסה" במשחקי הליגה. מאז שכף רגלו דרכה על כר הדשא של המועדון החיפני. "הולך לו" מולה. שבעה משחקים, 3 ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו. גם בגביע הטוטו המאזן חיובי, 0:2 בטדי ו-1:1 בחיפה ורק בגמר הגביע שמנע מחיפה "דאבל", לפני שנתיים, בית"ר ניצחה 1:2 וברחה מרמת-גן עם התואר השני בחשיבותו. הניצחון הזה, בתוספת לתיקו המטריף בסיבוב הקודם (3:3), יכולים להוות את הכותרת למשחק ביום א': "מול בית"ר תמיד קשה, תמיד מעניין, תמיד נמצא הבלתי צפוי". ובירושלים בונים על כך. גורמים תקשורתיים ניסו לפמפם ולהחדיר אוויר רע למשחק, באמצעות נוסחא שמזמן אבד עליה הכלח. פעם כותרת כמו "רוני לוי נגד אלישע לוי" הייתה תופסת נפח, היום זה לא עובד ובצדק.
אלישע לוי לא נזקק לזמן רב כדי להוכיח שנעליו של קודמו גדולות למידותיו, הצליח לנפץ כמעט את כל השיאים שקבוצותיו המצוינות של רוני קבעו ומי שמבקש להיות מעט נוסטלגי, המאבק הוא בין קשר בעידן הטרום אימפריאלי של חיפה (אלישע) לקשר שתרם לעיצובה כקבוצת הפאר מספר אחת. ברור שרוני לוי אשר מאז עזיבתו את חיפה טרם מצא את הנחלה והשלווה, ירצה לשוב לכותרות עם ניצחון על מכבי חיפה. ואיך עושים זאת ? ביודעו את חוסנה של מכבי חיפה דווקא מחוץ לקריית-אליעזר, הוא ינסה להטמיע בראש שחקניו את העובדה שניתן להנחיל ל"שר החוץ" של ליגת העל (9 ניצחונות ותיקו) הפסד ראשון. הוא כבר היה בסרט הזה. לפני שנתיים, כשמונה למאמן החירום של מכבי פתח-תקווה וזו לא ניצחה בשמונה משחקי ליגה רצופים, נפלה עליו מכבי חיפה עם מאזן חוץ מעולה, כמעט העתק למצב הנוכחי- 8 משחקים ללא הפסד.
אז, וזה קרה גם בחודש ינואר, פתח תקווה הפתיעה בניצחון 0:2 שנבע יותר מחולשה חיפנית ש'נרדמה' דווקא במשחק הזה. עבור "לוי הקטן" זה היה ניצחון שלא הוליך לשום מקום, עבור "לוי הגדול" (אלישע) זה היה מכשול ותו לא. ההפסד לא השפיע על תוכניות האליפות של חיפה. כשמדובר באצטדיון טדי, למכבי חיפה שמורות זכויות בלעדיות. היא הקבוצה הראשונה שגברה על בית"ר ירושלים במגרש זה (2:3 לפני 18 שנים), אחד ממשחקיה הופסק עקב עלטה שהשתררה על האצטדיון ונאלצו לקיים משחק חוזר והכי חשוב: מאזנה בטדי חיובי ביותר. לא מבטיח נקודות אוטומטית, כן מוסיף ביטחון. חיפה ניצחה כאן (שם) ב-9 משחקים, הפסידה ב-7 וכמות זהה סיימה ללא הכרעה. גם הפרש השערים נוטה לזכותה (32-33). חישוב מהיר מגלה שבמפגשים מלאי היוקרה הללו נכבשים כמעט שלושה שערים בממוצע למשחק.
נדיר למצוא 0:0 במשחקים בין השתיים בטדי. פעם אחת בין אברהם גרנט (חיפה) לאלי גוטמן (בית"ר) בשנת 2000 ופעם נוספת כעבור ארבע שנים. סה טו. היו לנו ארבע פעמים 2:3 מדהימים (חיפה ניצחה בשלושה מהם), חיפה ניצחה 3:4 במשחק פנטסטי שלא הביא לה אליפות, כאשר רפי כהן החיפני כבש שלושער בתוך רבע שעה. גם חיפה ספגה שתי רביעיות. אחת כאשר שבה עטורת תהילה מקפריסין שם הביסה את מנצ'סטר יונייטד ופעם נוספת ב"מופע בוחבוט" (4:1). ואם הזכרנו את רוני לוי ובית"ר, כאשר זה שימש עוזר מאמן לאלי כהן (2000) נוצר מצב דומה לזה הקיים כיום. מכבי חיפה והפועל תל-אביב נאבקו על הבכורה ומדי שבוע ניתנה לחיפה הזדמנות לחלוף על פני יריבתה ולא תמיד הצליחה. באחד המקרים, ואז בית"ר לא הייתה קרובה לצמרת, חיפה הגיעה לטדי והוליכה 0:1 אבל לבסוף נכנעה 3:1 משלושער מרגלי אלון מזרחי.
כמו בירושלים כך בעיר הכרמל. מצפים למשחק דרמטי שכולם יודעים איך הוא מתחיל ולא יודעים כיצד יסתיים. ע"ע המשחק הקודם בקריית-אליעזר. בפרט כאשר החזאים מבטיחים מזג אוויר קר, גשום וסוער. גם במגרש ? עד היום שתי הקבוצות נפגשו 92 פעמים והפער לא גדול. חיפה ניצחה ב-35 משחקים, הפסידה ב-30 וב-27 סיימה ללא הכרעה. הפרש השערים 112-129 לזכות חיפה.
