אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, בשעה טובה ומוצלחת הכדורגל הישראלי עולה על פסים אירופיים . לא עוד פאניקה, לא עוד מאמרי מערכת נלהבים ו"מוזמנים", לא השוואות מצחיקות בין שחקני שתי הקבוצות. הכנות נטו עם המון כבוד בין שחקני שני המועדונים שמבינים שנקודות משיגים אך ורק במגרש ולא רק בהתרפקות על תוצאות עבר. מי ש"חתם" על תעודת הבגרות הזאת הם גילי ורמוט מהפועל שאמר בתחילת השבוע "חיפה ואנחנו הכי טובות בישראל" (קולומבוס לא מת !) ויותר ממנו הקפטן החיפני יניב קטן שבמשפט אחד סגר את סיפור ההכנות: "יש לנו הרבה מאוד כבוד להפועל, אבל אנו מתרכזים בעצמנו, אין פייבוריטית". ניל ארמסטרונג לא היה מוצא הגדרה טובה יותר.
אין משמעות לקשקושים באולפנים, במאמרי המערכת ולהערכות
מטבע הדברים, משחק כזה מציב את מרבית הפרשנים בעמדות התקפיות. בניגוד ליניב קטן וחבריו מחד ולואליד באדיר וקבוצתו מאידך, כולם יודעים כבר מי טוב יותר, מי ינצח, מי ישמור על מי ואיך יתנהל המשחק. לא נראה שאלישע לוי או אלי גוטמן ויוסי אבוקסיס יתלהבו להתחלק במשכורתם עם אלה שכבר היו במעמדים דומים. לא רק היו, גם עשו במכנסיים וגם משיאים עצות למאמני ההווה. ולא מדובר בבובי צ'רלטון או אלכס פרגוסון. מה ביקשו אוהדי מכבי חיפה משלמה שרף ב"משחק העונה" בעונת 1985/86 ? המצב דמה למצב הנוכחי, נותר מחזור אחד לסיום, חיפה שלו הוליכה ביתרון נקודה (57 מול 56 של הפועל) וצריך היה להסתער, לנצל את היעדרו של השוער הראשון אריה אלטר ולהכניע בקלות את מחליפו יום טוב-טליאס לו היה זה משחקו הראשון. הסוף ידוע. חיפה ההתקפית שכחה לתקוף, הפועל קיבלה מתנה בסיום וגם אחרי 25 שנים קשה להבין מדוע דווקא במשחק הזה, בעונה בה הליגה הייתה גרועה ולמרות זאת אחוזי ההצלחה החיפנים עמדו על 63% בלבד, פרשן יציע העיתונות עדיין לא סיפק הסבר. יכול להיות שהצנזור הצבאי החליט שעדיין לא הגיעה השעה לגלות את הסוד הזה ?
תם ולא נשלם. משחק עונה אמיתי בקריית אליעזר. 20 באפריל 1996: הראשונה מכבי תל-אביב של דרור קשטן מגיעה ויודעת שהפסד לסגניתה, מכבי חיפה יהפוך את הטבלה על פיה. הפחד תפס גובה בדקה ה-40 כאשר רוני לוי "שלנו" כבש שער יתרון. חבריו לקבוצה, חיים רביבו, איל ברקוביץ ואלון חזן רצים לחבקו. כעבור 50 דקות כולנו נעזוב חפויי ראש. ת"א ניצלה חוסר יכולת חיפנית וניצחה 1:3 בדרך ל"דאבל". אלמלא כל שופטי בתי המשפט היו תפוסים בוועדות חקירה שונות, אחד מהם ודאי היה מתפנה לבדוק את המחדל החיפני. היום ה"טריו" נותן עצות לאלישע לוי והוא צנוע. מה שהוא שכח, הם בחיים לא יידעו.
אין משמעות לביתיות- חיפה לא חוששת מבלומפילד מלא
בעונת 1958/59 מכבי חיפה התארחה אצל הפועל תל-אביב. לא, לא בבלומפילד אלא במגרש "באסא" ז"ל ביפו, השטח עליו ניצב האצטדיון המפורסם שמכבי חיפה הצליחה לשמור על כבודו במשחקי גביע אירופה. בעלת הבית הפסידה וחיפה לא. באותו משחק בו חיפה ניצחה 1:2 צפו, שימו לב למספר, 12,000 אוהדים נלהבים. מקביל ל-50 אלף ברמת-גן. לא סתם האוהדים הגיעו. חיפה הלהיבה, הפועל לא מנעה ממנה לזכות ב"אליפות החורף" (התואר היחיד שבחיפה התגאו בימים הללו) אבל זרעי הנהירה למשחקים בין השתיים נבטו. לקראת המשחק ביום ראשון, הכרטיסים SOLD OUT מזמן. רק בעשור האחרון הפועל מצליחה למלא את יציעיה מול מכבי חיפה. אפילו ליניב קטן זיכרונות מצוינים ממגרש זה- בעונת 2005/06 קמו 16,000 צופים שגדשו כל פינה, ובהם אדומים רבים והריעו לו ממושכות לקראת יציאתו לקריירה מקצוענית באירופה. אם האדומים לא רואים צהוב או צהוב שחור בעיניים, הם מתרכזים בכדורגל.
עד היום צפו ב-119 משחקי הליגה בין השתיים מאז קום המדינה כ- 1,150,000 צופים. ממוצע של 9600 צופים למשחק והמספרים יפים בהתחשב בכך שמשחק אחד נערך ללא קהל בבלומפילד (08/09), בשני הגיעו רק 3000 לקריית אליעזר (88/89) כי הפועל לא הופיעה עקב משבר כספי ושנים לא מעטות בהן הפועל שיחקה בתחתית . אם בעשור החולף נערכו 11 משחקים מול יציעים מלאים, בשנות התשעים היו רק חמישה כאלה וככל שחוזרים לאחור, המספרים יורדים. מספר השיא שייך לעונת 85/86 כאשר השתיים ניהלו מאבק פתוח ביניהן, הפועל התארחה בחיפה לנגד 20,000 צופים (לא היו אז כיסאות) ובגומלין 22,000 אוהדים, לפני שבלומפילד 'הצטמק. שחקני שתי הקבוצות הספיקו להופיע בשנתיים האחרונות מול אצטדיונים מלאים באירופה ולכן "אפקט הפחד" לא קיים. אי אפשר להצביע על בלומפילד כאצטדיון ביתי של הפועל, כאשר דווקא מכבי חיפה מאוהבת בו לא פחות. המספרים ברורים: השתיים קיימו 47 מפגשים ביניהן במגרש היפואי, להפועל 18 ניצחונות, לחיפה 15 ו-14 תוצאות תיקו. לא רק נגד הפועל חיפה שיחקה בבלומפילד ובמאזן הכללי נרשמו לזכותה 53 ניצחונות, 47 הפסדים ו-42 תוצאות תיקו. אפילו הפרש השערים חיובי- 161:169 לזכותה.
אין משמעות לשחקנים נעדרים
בתחילת העונה, עבור מכבי חיפה העונה הנוכחית נראתה אבודה. הסיבות ידועות ובקיצור: ארבעה משחקניה נמכרו, השוער ניר דוידוביץ נעדר עקב פציעה ואחריו החל מצעד הזוי ובלתי נתפס של שחקנים פצועים (היום מנצ'סטר יונייטד סובלת) הנמשך עד עצם היום הזה. מאז, חיפה הספיקה להתאושש ולשמור על מעמדה בצמרת הגבוהה. גם בהפועל איבדו שני שחקנים משמעותיים, איתי שכטר ודאגלאס דה-סילבה ובשעה שהחיפנים העדיפו לשלב צעירים, האדומים רכשו שני שחקנים (פצ'לקה ואלרואי כהן). הניסיון של שחקני חיפה אמור לשחק תפקיד מסוים. ניר דוידוביץ כבר הופיע 30 פעמים מול הפועל תל-אביב, כך גם אריק בנאדו, ליניב קטן 32 הופעות מול האדומים, לגוסטבו בוקולי 17, לליאור רפאלוב תריסר והשאר עם הרבה פחות. מנגד, לרוב שחקני הפועל הרבה פחות ניסיון, אך מספיקה עונה אחת כמו הקודמת, בה זכו באליפות המקוזזת בדקה האחרונה של העונה (שלחו פרחים לחיפה ?) והופעה בגביע אירופה כדי לסגור פערי ניסיון. שחקני שתי הקבוצות עתירי קרבות במשחקי לחץ.
אין משמעות לקבוצה הטובה במגרש
מכבי חיפה לא כבשה שער לרשת הפועל תל אביב מזה 334 דקות ברציפות, מאז ניצחונה בעונה שעברה ב...בלומפילד 1:2. שוערה הפנטסטי, וינסנט אניימה היה שם אבל גם כאשר לא, ניל אברבנאל הצליח לעמוד בפרץ אשתקד (0:0) בקריית אליעזר. כל קשר בין תוצאת משחק העונה בשלהי העונה הקודמת ולניצחון הפועל השנה (0:2) לבין יחסי הכוחות במגרש, מקריים בהחלט. בשני המשחקים חיפה שיחקה הרבה יותר טוב, הפועל סגרה ושיחקה כקבוצה מפוחדת (ושלא ימכרו לכם סיפורי טאקטיקה) אך לקחה שש נקודות יקרות מפז. בעונה הנוכחית, הטבלה אינה משקרת. אלא מה, בישראל מספיק שקבוצה אחת (הפועל) תתפוס עונה פלוס עם כדורגל "יפה" יותר מחיפה, כדי ליצור תדמית שהטבלה משקרת. חיפה לא זקוקה לכוכבי יופי כדי שיכירו בה כקבוצה חזקה. אפילו פרגוסון הגדול ומוריניו המיוחד לא יצליחו להוציא יותר מהרכבי טלאים איתם עלה אלישע לוי. שוכחים שאשתקד, במלוא ההרכב חיפה דרסה ולהטה, כבשה והלהיבה. השנה התהליך איטי יותר. אם לוקחים את שלוש העונות האחרונות כמכלול, נגלה שבעונה שעברה חיפה הוליכה את הטבלה ב-30 משחקים לעומת 3 בלבד של הפועל (מתוך 35 מחזורים) ונגלה שפעם נוספת את הכסף סופרים במדרגות. בסך הכל חיפה הוליכה ומוליכה ב-66 משחקים מול שבע של הפועל. מכבי חיפה כבר הוכיחה שהטבלה משקרת, תמיד לרעתה. ב-85/86 איבדה אליפות שלא הגיעה להפועל, כך גם בעונת 99/00 ושוב להפועל, מכבי תל אביב זכתה באליפות האחרונה שלה בחסד ובהפרש שערים (02/03) וכך אשתקד.
אין משמעות לשופט המשחק אבל חיפה טרם ניצחה עם יפת בבלומפילד
למעט משחק אחד שהוכרע בגלל החלטת שופט אומללה (צבי שריר במשחק מול הפועל בעונת 85/86), כל המשחקים בין מכבי חיפה להפועל תל-אביב נוהלו ביד רמה. בפרט בעשור האחרון כאשר ה"ירוקים" וה"אדומים" היו מעורבים בהמון משחקים חשובים. המילה RESPECT אותה נוהגת אופ"א להנציח על שלטים בגביע אירופה, חלחלה לתודעת השחקנים. גם השופטים מבינים שמעבר ליוקרה ולנקודות, מונחים על כף המאזניים גם נושאי מעמד ואליפות. לכל מדינה יש את ה"אלון יפת" שלה, באנגליה זה ווב, באיטליה רוזטי וכך הלאה והלאה. אלון יפת לא מחפש לגנוב את ההצגה ויש לו את הרקורד העשיר ביותר בניהול המשחקים בין השתיים. עבורו זאת תהיה הפעם ה-11 ואם זה לא ניסיון עשיר, מה כבר כן. את ההרצה ערך באוגוסט 2000 בקריית אליעזר (0:0), כעבור שנה בבלומפילד (1:1), אחרי חצי שנה חזר לחיפה שניצחה 1:2 וחלפו חודשיים שחזר לאותו מקום כדי לראות חיפה מרסקת את הפועל 0:3 במשחק של להיות או לחדול. שמתם לב שאיגוד השופטים נתן לו לנהל את שלושת המשחקים בעונת 2001/02 ? במרס 2003 שוב שוויון בחיפה (1:1), שנתיים יחלפו כשיחזור לחיפה שתנצח את הפועל 0:1 ובמרס 2006 הפועל ניצחה בחיפה 0:1 אחרי שנים רבות. באוקטובר 2006, בבלומפילד הפועל ניצחה 0:2 ובגומלין בחיפה, מכבי הביסה את יריבתה 0:4. מאז ועד אפריל 2010 התאפשר גם לטבריזי, משיח, חכמון ומאיר לוי לשפוט אך ב"משחק העונה" האחרון שוב הפועל מנצחת בחיפה 0:1.
שורה תחתונה- האם תהיה לה משמעות ?
פטור בלא כלום אי אפשר. ברור שיהיה מתח, יהיו עצבים, תהיה לחימה עיקשת מהדקה הראשונה עד האחרונה ואפשר שגם הגורם הבא יוסיף תבלין מסוים. מכבי חיפה מגיעה למשחק החוץ ה-12 שלה ללא הפסד מחוץ לביתה. סביר להניח שבפועל, מעבר לשלוש הנקודות והמקום הראשון, ירצו להיות הקבוצה הראשונה שתנצח את חיפה (כמו שהנחילו לה את הפסד הבית היחיד שלה- 0:2). עד היום קרה רק פעם אחת שקבוצה זכתה בניצחון משולש על יריבתה בעונה אחת- חיפה ניצחה בעונת 2004/05 (2:3,0:1,0:1), בהפועל ירצו לחזור 27 שנים לאחור כדי להיזכר בניצחון כפול (1:2, 0:1) על מכבי חיפה עם...אלישע לוי. חיפה תחפש במשחק ה-120 את הניצחון ה-50 על הפועל תל-אביב שתרצה לנתק את מספר ניצחונותיה (35) ממספר תותאות התיקו (35) ולמנוע שוב מחיפה להבקיע, כי אם זה יקרה, עבור חיפה זה יהיה השער ה-150 לעומת 138 שספגה. 0:0 בא בחשבון ? על פי מערכי הקבוצות לא אבל מי יכול להבטיח שארבע התוצאות הללו בבלומפילד בעשור האחרון לא תשוחזרנה ? יהיה הרבה שחמט בין לוי לאבוקסיס ובשחמט אין אף פעם אפס-אפס. מינימום מעניקים חצי נקודה (לא מקוזזת).
