האם הפסד מינימלי של 2:1 היה מקהה את אכזבת ההפסד במשחק הצמרת בבלומפילד ? לחלוטין לא. ולא בגלל שהקלישאה החבוטה מצביעה על ה"ירוקים" כמי שתמיד שאפו לנצח. לא מדויק. היו עשר שנים שחונות, עידן האהרונוביצ'ים למיניהם של שנות השבעים בהן הקבוצה נראתה כמו קרוסלה בדיסנילנד. פעם למטה ופעם למעלה, העיקר הגחלת נשמרה על אש קטנה. תלאות פרעה נראו אז ננסיות לעומת הצרות של אוהדי חיפה. חשבו על ניצחונות, הסתפקו בכרטיס הישארות בליגה. אהבתי את תגובתו של אייל משומר שהודה שלא נרדם אחרי המשחק שתוצאתו קטלנית. עוד סטירת לחי למי שמחזיק בדעה הזויה ששחקני כדורגל בקבוצה מצליחה "בנויים" רק מדאווינים וגאדג'טים. גם הם לוקחים ללב ויודעים שמאות אלפים לא הלכו לישון בגללם.
הסיפור הגדול של המשחק תפס כותרות אך ורק בגלל הסיום המוחץ ולא בגלל מהלכו. לא יכול להיות תירוץ מוצלח להצדיק תבוסה קשה כל כך, גם לא נחמה בתבוסה 5:0 של ריאל מדריד לברצלונה. אנשי הפועל אהבו להשוות עצמם לקאטלונים, זכותם. בעיר הכרמל לא מוכנים להתחלף עם הנשיא שמעון פרס שהעדיף את ה"בלאנקוס". אין למכבי חיפה שום זכות מוסרית להתערב בשמחת יריבתה שהצליחה אחרי 40 שנים לכבוש רביעייה לרשת חיפה. תופעה כזאת במדינת עולם שלישי מוציאה מיליונים לרחובות עם יריות באוויר. כאן הקרב הוא על הנייר. מישהו מאוהדי מכבי חיפה היה עובר לסדר היום לו נמצאה קבוצה אחת שבמהלך תקופה כזאת, כמעט יובל, לא ספגה ממנה שישיות, חמישיות (הפועל ת"א עוד ספגה אחת כזאת ב-87' בבלומפילד ולמרות זאת זכתה באליפות !), רביעיות (הפועל ספגה ארבע כאלה), ושלישיות (שבע פעמים הפועל חטפה) ? לגלות האח הגדול היו שולחים את שחקניה. כעת הם שמחים ? לבריאות. חיפה לא תפריע, לפחות לא עד משחק הליגה הקרוב מול הפועל רמת-גן. בכלל, החודש הקרוב בו שחקני חיפה ישחקו ארבע פעמים ברציפות בקריית אליעזר (הפועל ירושלים בגביע, הפועל רמת גן, הדרבי מול הפועל ואשקלון) יתן תמונה ברורה עוד יותר לקראת המחזור ה-30 שבו ייקבע מי ייארח את מי. נוסעים שוב לבלומפילד או נשארים בבית.
עד לשער הנפלא של ערן זהבי, חיפה הציגה יכולת טובה. אמנם, לא תקפה גלים-גלים אבל גם לא הסתגרה ובהפועל היו מוכנים להישבע , אחרי שער השוויון של גדיר שגם תיקו לא רע. חיפה, אחרי שספגה שער ספידי פחות מדקה מפתיחת המשחק, הוכיחה שהיא קבוצה חזקה. לא מבריקה אבל לא ייקחו ממנה את החוסן והמחוייבות של שחקניה. לא כל קבוצה יכולה לחזור מ"גיהנום" כזה. ברור שעדיף לספוג בדקה הראשונה מאשר בדקת הסיום, כי נותר מספיק זמן לחזור. וחניכיו של אלישע לוי חזרו בגדול. החוסן המנטאלי הזכיר במשהו את המשחק הזכור בין מכבי תל-אביב למכבי חיפה באצטדיון רמת-גן ( 1993), שתי היריבות הגדולות. בדקה הראשונה הורחק חלוץ חיפה, אלון מזרחי אחרי פרובוקציה של איציק זוהר (באולפן אין מצב שזה יקרה) וחיפה אפילו הוליכה 0:1. רק שער מנבדל ברור גזל ממנה ניצחון. עם 11 שחקנים קל יותר להתגבר על פיגור וזה מה שקרה. הניצול המדהים של הבעיטה הנייחת מרגלי ערן זהבי, ראוי להילמד בבתי ספר. לא הותיר סיכוי מינימלי לדוידוביץ.
באותו בית ספר גם לא ילמדו על יחסי שופט-שחקן. יהיה מצחיק לתלות באלון יפת את הסיבה ליתרון התל-אביבי השני. מותר לשאול אותו בעדינות: האם לא שרקת לבעיטה חופשית כדי לראות אם הפועל תבקיע שער מהמהלך שקדם לה ? האם היית מבטל את השער לו נכבש ומורה על בעיטה חופשית ? בשני המקרים חוק היתרון אבד אחרי המהלך הנוסף. יפת גם לא יסביר כיצד הוסיף דקה בסיום המחצית הראשונה והיא גלשה לתחום שתי הדקות וחצי . באותה תוספת של התוספת קבע בעיטה חופשית ובעיטת קרן לזכות הפועל שיכלו להסתיים בכי רע. וכולנו יודעים שרק פנדל דוחה שריקת סיום בזמן. לפחות יפת שמר על המסורת ושוב חיפה לא ניצחה את הפועל בבלומפילד כשהוא שופט. סתם לפרוטוקול. משעשע היה גם לקרוא ולהקשיב לאלה המאשימים את ג'ון קולמה בביצוע העבירה סמוך לרחבת ה-16. אייל גולסה הורחק בבאר-שבע על עבירה דומה, רק שהזווית הייתה אלכסונית ולא נכבש ממנה שער. חובה ללכת רחוק יותר ולא לעבר ואליד באדיר באדום.
זוכרים את ה"פאול" שביצע בדקה ה-90 מול רוזנבורג לפני שש שנים ? חיפה כבר הייתה עם רגל ושלושת רבעים ממנה בבית האלופות והוא הכשיל חלוץ ויקינגי. ביג דיל. עבירה כמו כל העבירות שקדמו לה. למזלו הרע, כמו במקרה זהבי, הכדור פגש את הרשת ואם תשאלו ברחבי אירופה, זאת העבירה היקרה ביותר מאז ומעולם- שוויה 30 מיליון ש"ח. בדקות בהן השחקן מבצע פעולות מגננה הוא גם צריך להיות "מנהל חשבונות" ? לא משננים לנו שכדורגל מורכב מטעויות של אחרים (גם), אז פעם זה נגדנו ופעם אחרת גם נגדנו... קולמה ובאדיר בעלי הניסיון למדו מגיל צעיר, כמו כולם, שבכדורגל ישנן עבירות, הוצאות חוץ, פנדלים, גליצ'ים ומה לא. ה"עליהום" אז והיום לא היה במקום. בדיעבד, קל לבוא לשחקן ולהאשימו בביצוע עבירה בטווח הזה . אולי כדאי שפיפ"א תסמן את המגרש בנורות אדומות עם צלילים שונים ובכל פעם שחקנים יחליטו מתי להכשיל. הרי מזמן אנו צוחקים מהמונח "עבירה חכמה" שבה שחקנים מהירים מוכשלים במרכז המגרש, מכסימום זוכים לצהוב. ואיך נכנה עבירה ששער לא נכבש בעקבותיה ? ככה סתם, נזניח אותה ?
וכמה בעיטות חופשיות זהבי בעט ממקום דומה ולא כבש ? הפעם עשה זאת במדויק וקבוצתו הרוויחה יתרון משמעותי. לחיפה היה סיכוי להשוות, והיא גם נערכה לקראת המשימה אך בהתקפה כמו בהתקפה, כאשר המגנים עולים והפועל מיומנת בהתקפות מתפרצות, עלולות לצוץ בעיות ולהיכבש שערים. שני השערים האחרונים נבעו מחוסר היכולת של מכבי לכבוש, כי ללא בעיטות אין שערים ומנגד, היעדרם של שחקני הקו ההגנתי מצא את תמוז וטועמה כובשים ויוצרים היסטוריה. בכלל, כל חמשת הכובשים הבקיעו לראשונה לרשת היריבות. אם מותר להתנחם במשהו, מעבר לעובדה שההפסד הוא רק בגודל נקודה וחצי והפער נקודה בלבד, אי אפשר בכלל להשוות את הניצחון הגדול של הפועל לזה של מכבי חיפה על מכבי תל-אביב 0:5 (1994). אז הירוקים הפגינו משחק מדהים, ורק רבע השעה האחרונה במשחק אתמול בבלומפילד, הזכירו קמצוץ ממשחק הצמרת ההוא. כנראה שהבינו שעם כל הכבוד והיוקרה, חיפה עדיין חזק בתמונה, למרות הרביעייה הכואבת.
אל דאגה, לחיפה מספיק כוח כדי לא להיכנס לפאניקה. לא במקרה השוער אניימה והקשר ורמוט דאגו לצנן את הרוחות והסתפקו ב"אנחנו פייבוריטים אבל הכל יכול לקרות". ולא בגלל הקיזוז. מדוע ללכת רחוק ? אלי גוטמן, מאמן הפועל כיום, היה בסרט הזה כ...עוזר מאמן מכבי חיפה בעונת 90/91. יום שישי אחד סידרו לו, לשלמה שרף ולחיפה ,מסיבה מהסרטים". עד שהספיקו להתיישב, מכבי נתניה כבר הוליכה 0:2. שרף נכנס לפאניקה, זרק את הבלם יוסי צרפתי בדקה השמינית, צרח בהיסטריה והכל עזר לו ל...חטוף חמישייה. אחרי המשחק המשיך להשתולל, דרש שיטיסו במהירות את השוער הרוסי ויקטור צ'אנוב כדי שיחליף את גיורא אנטמן אותו ביקש להחליף לאלתר. צחוק הגורל, צ'אנוב נחשף לפגיעות רבות ונעדר משישה משחקים בהן חיפה צברה 18 נקודות מלאות ובכל המשחקים אנטמן ניצב כחומה בצורה וזכה לציונים 7-8.
אלישע לוי לא יתן לקבוצה להתפרק וגם אופי שחקניה שונה. כבר היו בעבר מקרים שחיפה הובסה וידעה מיד ל"חזור למוטב". ניזכר בקיצוניים. בהפועל תל-אביב דווקא לא יאהבו את הדוגמא הראשונה. בעונת 2001/02 חיפה, הטוענת לאליפות, מובסת בביתה 4:0 מארבע בעיטות לשער של שחקני מכבי קריית גת (מזכיר משהו ?). שבוע לאחר מכן "משחק עונה" וחיפה מביסה את יריבתה האדומה 0:3 במפגן מדהים. אחרי ה-0:5 בנתניה שהוזכר, חיפה חזרה הבייתה לסיים בתיקו אפס מול כפר סבא ואחר כך לא הפסידה בחמישה משחקים רצופים. ב-02/03 ספגה תבוסה קשה בטדי מול בית"ר שניצלה עייפות חיפנית מהניצחון על מנצ'סטר יונייטד בקפריסין ומיד אחר כך ארבעה ניצחונות רצופים. אם שמתם לב, בחיפה לא משתמשים יותר במשפט המרגיז: "הלוואי כל 15 משחקים הפסד אחד". יצא מהלכסיקון טוטאלית. כל הפסד מרגיז והחבר'ה האלה מחונכים לנצח עד כלות הכוחות. נמצא בדי.אן.איי שלהם מהרגע הראשון שהם דורכים על מפתן המתקן בכפר-גלים. השנה הולך קשה יותר ובכל שידור אתם יכולים לשמוע שממש מרחמים על חיפה הנאלצת להילחם, מלבד במגרש, גם על היום בו יוכל אלישע לוי ללכת לישון עם הידיעה שכל שחקניו בריאים ושלמים.
אין תירוצים, גם לא יהיו, כפי שלא יהיו הספדים. מי ש"שכח" להספיד את הקבוצה שספגה רביעייה מקריית שמונה בבלומפילד לפני מספר חודשים, יכול להמשיך ולהטמין את ההספד עמוק-עמוק בכיסו. חיפה חיה ונושמת והיא גם תמשיך לבעוט. במכבי חיפה איש לא יניף דגל לבן, ודאי לא בגלל הפסד ויהיה כואב ומכביד כאשר יהיה. אימפריות לא נופלות בגלל תשעים דקות.
