מכבי חיפה נערכת לישורת האחרונה לקראת סיום הליגה. עדיין מהמקום הראשון, עדיין קבוצת הצמרת הכי לגיטימית מאז 1984 ועדיין מתרכזת, ככל שהדברים תלויים בה, בנעשה במגרש ולא מחוצה לו. ה"מופע" המביש בסיום המשחק האחרון מצד מספר לא קטן של יושבי יציע (אוהדים ?), ותוך כדי, בניצחון על האחרונה בטבלה, הפועל רמת-גן, אינו מעיב על ההכנות לחמשת המחזורים הבאים לפני ה"פליי-אוף" המקזז. חבל להכביר מילים על אותם מתחזים שחושבים שהם אוהדים ראויים שתהיה להם קבוצת צמרת תמידית. מי שצעק לעברם של אברהם גרנט, יצחק שום ורוני לוי שהציבו קבוצות מצוינות שחידדו את הפער בין חיפה לשאר הקבוצות, לא ישנה חברבורותיו. כמו רבים ממנויי התיאטראות בארץ, השורקים למיניהם מגיעים למשחקי חיפה כי היא הפכה לטרנד, העיקר שייראו ויידעו שהם אוהדי קבוצה מספר אחת בארץ. תמיד תהיינה קבוצות שתתפוסנה עונה-שתיים טובות ותשבוקנה לאחר מכן, הנשיא יעקב שחר בנה מותג אוריגינלי. כמו הונדה, כמו לקוסט, כמו דולצ'ה דגבנה או וארסצ'ה. בלתי ניתנים לריסוק.
היום נביא את סיפורו של הקפטן המושבת, יניב קטן. אפילו לא חצי מילה על הפציעה המעצבנת שלו, יותר ממשפט על התרומה האדירה שלו למכבי חיפה בתחום שאינו זוכה להתייחסות: "הישרדות בתנאי לחץ". ואין מתאים ממנו לזכות בתואר "פרופסור". כי הוא מכיר את כל הטריקים והשטיקים, מכיר את הנפשות הפועלות המנסות ליצור דעת קהל שלילי נגד מכבי חיפה ובגיל 30 מספיק מוסמך להעביר את המסר לחבריו. בעבר, היו אלה משה סלקטר וגיורא אנטמן שזכו להיות "יקירי השורקים" (אוהדים ?). לא חשוב כמה סלקטר כבש או אנטמן הציל את מכבי חיפה, שרקו נגדם. מדוע ? מאותה סיבה שמוחמד גדיר 'הועלה לגרדום'. ביג דיל, לא מסר לחבר. את הדרך ל"דיפלומת ההישרדות" קטן החל באותו "בישול" פנטסטי לאלון מזרחי שניצח את פריס סן-ז'רמן ב-1998 (2:3). מגיע ילדון שבקושי שיחק בנוער ןמסייע לניצחון ענק. המהלך הזה גרר אחריו...שריקות. לא באותה שנה אלא מאוחר יותר. ההכרה שהוא מסוגל ליותר, גרמה לכך שכל משחק הפך עבורו בבחינת מבחן חיים. השיא: כאשר המאמן אלי כהן פתח את אחד המקומונים באחד מימי שישי וראה ראיון עם...סבח קטן, אביו של. כהן, רס"ר כדורגל לשעבר, לא אהב את הדברים ושלח את קטן ג'וניור להביא את המקומון מהבית !! הילד, כך נראה באחת עשרה השנים הבאות לא נשבר. איפה המאמן, כולם יודעים.
מכאן ואילך, החלה ה"ויה דולורוזה" של הקפטן המחזיק בשיא השחקנים המוחלפים במכבי חיפה בכל הזמנים (121) והשחקן שנכנס כמחליף הכי הרבה פעמים (73). ואין אפילו "יורש" שיסכן את מעמדו בשני התחומים הללו מהם כל כדורגלן בורח. מר סבלנות. וכל אלה לא העלו במחשבתו את הרעיון לעבור ולשחק בקבוצה אחרת. מאז 98' הוא כאן, למעט "רגילה" בווסטהאם הלונדונית. ומי הריע לו ערב הנסיעה, מלבד אוהדי מכבי חיפה שבאו לבלומפילד (ביניהם גם השורקים ?)- לא פחות ולא יותר, אוהדי הפועל תל-אביב !! קטן שב לארץ שחקן שונה. לא רק טוב יותר, כי לשיא יכולתו הגיע בצ'מפיונס הראשון, אלא כדורגלן שיודע להבדיל בין עיקר לטפל. באנגליה הבין שענקי הצהובונים מסוגלים להבחין בין כדורגל במגרש לדברים האחרים, בישראל ניתן רק לחלום בינתיים. וכאן מתחיל המסע האמיתי להישרדות. הרי חלק גדול מהשריקות הן תוצאה של שיסוי, הסתה וחוסר פרגון. החיפנים מוכרים על אהדתם, פרנסתם, מדליפיהם וכו'. הכל חשוף וגלוי ולכן ההתייחסות אליהם לא רצינית במיוחד. הם לא קובעים סדר יום או דעת קהל. מסתפקים במועט. עבורם, די בהופעת שמם בעיתון, מקומון או סימטאון כדי לספק את משאת נפשם. פוליצר נח בשלום על משכבו, איש מהם לא בדרך.
גם אמיר אפרת ועמיר פלג, חוד החנית של הפרשנות הרצינית כביכול, נפלו במלכודת שקטן טמן להם, והוא בכלל לא התאמץ. בוקר אחד הקפטן קם ומוצא עצמו מול מאמר פילוסופי. הכותב, אמיר אפרת, רופא ילדים בהשכלתו , ולכן התמקם בבניין של נוני מוזס (נכון לעכשיו כבר לא, עזב לג'וב בהתאחדות לכדורגל). אם רופא, אז עד הסוף: "הפציעה של יניב קטן לא רצינית ואני מניח שיש אוהדים של חיפה שחושבים 'חבל'..." (סוף ציטוט). אתם מבינים ? מדובר בכדורגל, במדור ספורט והדוקטור מאבחן שהפציעה של קטן אינה רצינית. איך אמורים אוהדי חיפה לשמור שלא יחלחל לתוכם ? יפסיקו את המנוי ? מה פתאום ! והכותב מסתבך והולך, וככל שהוא מתקדם הוא מנסה להשלים את התזה שקטן הוא למעשה מין דרקולה, מפלצת המאיימת על צעירי הקבוצה ומונע התקדמותם. אם ה"רופא" הזה לא חולה, מי כן ?
ברור שקטן "שם פס", צעד מומלץ בחום גם לחבריו שהבינו את העיקרון (בעיקר רפאלוב ) ואז צץ לו חוכמולוג שני מבית היוצר של העיתון הנפוץ במדינה. עמיר פלג. זוכרים ? בילדותו אביו הסיע אותו ברחובות קריית-חיים ללא כובע והרוח... בשנה שעברה , ערב יום הכיפורים, הבאנו את סיפורו של הכתב ואף צרפנו את הודאתו שהוא אוהד מושבע של...הפועל חיפה. צבעם האדום של תחתוניו לא הובאו כראייה, מספיק היה ב"עיסקת הטיעון" שעשה עם קוראיו. אני אודה, אתם מאמינים. העיתוי, ערב היום הקדוש, לא היה כדי שישמש עבור מכבי חיפה תרנגול כפרות, כי קיים ספק אם אלוהים היה פותח שערי שמיים עם תקרובת שכזאת... גם הוא 'התנפל' על קטן וכינה אותו "שפן". רצה להשפילו ולהוכיח לקוראיו שהנה, הקפטן הירוק הודיע על פרישתו מהנבחרת ככה סתם וכינה אותה "מניפולציה". מילה חריפה המסמלת בריחה. שוב, אתם מבינים ? קטן נאנק מכאבים, הושבת מפעילות לתקופה ארוכה, המשיך לשחק פגוע ולפני שבוע הניף דגל כניעה לעמוד שדרתו, ויושב ליצן מקלדת ומציג אותו כמי שבורח מייצוג הנבחרת. ואם תבחינו, באותו עיתון, בהפרש יום-יומיים, מדווח נדב צנציפר, אוהד הפועל ת"א, שקטן בכלל רצה לפרוש לפני רומניה. לא למות מצחוק ? פלג, כתב חצר, להבדיל מחצרן המסוגל ללכלך וגם לנקות. שהוא יתנצל בפני קטן ? יעדיף לכרות לעצמו אוזן לפני שיעשה זאת.
מכל האמור דלעיל מה הנמשל ? לא להפסיק לקרוא, לא להפסיק להקשיב (למשל להסתה של רמי וייץ שהוא אוהד מכבי חיפה, כנגד מוחמד גדיר מול הפועל רמת-גן אחרי מסירת עקב או אותה פריצה לא חברית)- להתחיל לחשוב שמכבי חיפה היא מעל כולם. היא במקום הראשון ואין כאן עניין של יהירות, רק מסורת גם אם פה ושם "מתפלקים" לה אליפויות בהפרש שערים. היו שורקים בוז גם עם 8 אליפויות בעשור ? וזה היה קרוב מילימטרים מהמטרה. הגיע הזמן שמי שיורד ברמת האהדה, ירגיש שזה בא לו מהבטן ולא מהראש והאוזניים. כי כמו שזה נראה היום, אין הבדל בין עמיר פלג, אמיר אפרת ושאר ליצני המקלדת לבין אלה ששורקים. כולם מחפשים להפיל את ביטחון שחקני מכבי. גם ניצחון דחוק על קבוצת תחתית כהפועל רמת-גן עדיף על הפסד לקבוצת התחתית של בית"ר ירושלים. קטן, בעמידתו זקוף מול כל שונאיו ושונאי קבוצתו מהווה סמן ימני בהישרדות וסביר להניח שיעביר את "תורתו" לחבריו. ואם הם גם יהיו תלמידים מצטיינים בתחום הזה, השמיים הם הגבול.
